לאחר תקופה עמוסה וניסיון לג'נגל בין עבודה, בית וילדים, התחילה סוף סוף שנת הלימודים, והמצב קצת נרגע. החלטנו, קבוצה של שלושה חברים, שהגיע הזמן גם לפרגן לעצמנו, ולצאת יחד לחופשה קצרה ממלאת מצברים.
חיפשנו יעד קרוב ומעניין, אז סגרנו על שלושה ימים בטביליסי, בירת גאורגיה. לאור המצב הביטחוני, החלטנו לטוס עם חברה ישראלית (מה שהתברר למפרע כבחירה חכמה, שכן יום לפני חזרתנו ארצה התרחש גל ביטולים נוסף בחברות התעופה הזרות).
וכך מצאנו את עצמנו נוסעים לנתב"ג בשתיים בלילה, ועולים לטיסת סאן דור לטביליסי לפנות בוקר של יום שני.
היתרון בטיסת בוקר הוא שנוחתים בטביליסי בשעה 8:40 בבוקר, מה שמאפשר לנו להתחיל את הטיול כמעט מיד עם ההגעה – ולקבל יום טיול שלם.
שלושה ימים בטביליסי - היום הראשון
יצאנו הישר משדה התעופה לעבר מלון גאלרי פלאס והגענו אליו בשעה 9:30 בבוקר. מדובר במלון פשוט ונעים שקיבלנו מאנשי הצוות שלו יחס נהדר.
למרות שעדיין לא הגיעה שעת הצ'ק-אין זכינו לקבלת פנים חמה ולבבית מצוות המלון, ואפילו נתנו לנו מקום לשמירת חפצים ופינקו בארוחת בוקר טעימה, בה גילינו שלכל מחוז בגאורגיה יש סוג שונה של חצ'פורי. החצ'פורי במקום היה שונה לגמרי מזה שנמכר בארץ והוא נראה יותר כמו פיצה עם טעם שונה לחלוטין.
עדכון לחודש מרץ 2025: מלון גאלרי פאלאס בטביליסי כבר אינו כשר.
לרשימת מלונות כשרים בטביליסי לחצו כאן >
שמנו לעצמנו כוכבית קולינרית/החלטנו להתמקד באוכל הגיאורגי המקורי ולמצוא עוד הבדלים בינו לבין זה שאנחנו מכירים בישראל.
המלון ממוקם ממש במרכז העיר, ככה שרוב האתרים המעניינים נמצאים במרחק הליכה קצר. מסיבה זו החלטנו הפעם לא לשכור רכב, החלטה שהתגלתה מהר מאוד כמוצדקת: הכביש בגאורגיה הוא ג'ונגל מוחלט. חלק מהרכבים עם ההגה בצד ימין, חלקם עם הגה בצד שמאל וכל אחד עושה מה שהוא רוצה, כולל הולכי רגל שחוצים את הכביש בריצה בין הרכבים. לא נראה שיש כאן באמת חוקי תנועה, מלבד הנתיב לתחבורה ציבורית שאותו הם מכבדים.
יצאנו רגלית מהמלון ואחרי 3 דקות הליכה הגענו לכיכר החירות.
זוהי הכיכר המרכזית של העיר, והיא גדולה וחשובה. במקום זה התקיימו אירועים חשובים בהיסטוריה של גיאורגיה, כולל ההפגנות שגרמו לסובייטים להכריז על עצמאות גאורגיה.
מתחת הכיכר יש מערכת מנהרות שנועדו לחציית הכביש. המנהרות מלאות בדוכנים לממכר מזכרות ובגדים, שנותנים הרגשה של שוק תת-קרקעי.
מהמעבר התת-קרקעי יצאנו הישר לרחוב הראשי של העיר העתיקה. טיילנו בנחת עד שהגענו לגשר השלום.
גשר השלום
גשר השלום הוא גשר זכוכית יפה ומודרני שחוצה את נהר הקורה.
צעדנו לאורך הטיילת שעל שפת הנהר והגענו לגשר נוסף, חצינו אותו והגענו לפארק רייק.
פארק רייק Rike Park
זהו פארק עירוני הכולל מדשאות, שבילי אופניים וגולת הכותרת – הרכבל שעולה לפסגת ההר. בלילה מספקות המזרקות בפארק מופע מלווה באורות ומוזיקה.
כמובן שעלינו על הרכבל. כשירדנו בתחנה העליונה של הרכבל מצאנו את עצמנו בפארק עם רוכלים שמחפשים תיירים. במקום נשקף נוף מדהים של טבילסי מלמעלה, וגולת הכותרת כרתליס דדה או "אמא גאורגיה" – פסל בסגנון פסל החירות בארה"ב של דמות אישה שמחזיקה ביד אחת קערת יין וביד השניה חרב.
אפשר לחזור למטה ברכבל, אבל אנחנו העדפנו לרדת ברגל דרך הגנים הבוטניים, מרחק של בערך 40 דקות של ירידה יפהפייה עד שהגענו למטה.
המשכנו להסתובב בעיר העתיקה/ נכנסנו ל- Meidan Bazar אשר שימש פעם כמערכת מנהרות למעבר, והיום הפכו את המקום למרכז קניות עם חנויות בוטיק יוקרתיות ויפות בהן מציעים יינות, ריבות, עתיקות ועוד.
המשכנו לכיוון המרחצאות המפורסמים שעל שמם נקראת העיר טבילסי (טבילי – חמים בגאורגית, טביליסי – מקום חמים). טיילנו באזור בו חשנו ריח עז של גופרית, הנובע ממעיינות הגופרית. הלכנו לאורך הנהר עד לקצהו, שם נמצא מפל היורד מהגנים הבוטניים.
חזרנו חזרה לאורך השביל והמשכנו לטייל בסמטאות הצבעוניות עד שהגענו לבית הכנסת שערי תפילה.
בית כנסת הגדול של טבילסי הוא בן יותר מ- 120 שנה. הגאורגים מאד גאים בו ומעריכים את היהודים. בתקופת הקורונה נסגרו כל מבני הציבור בעיר, אך בית הכנסת נשאר פעיל.
הכניסה לבית הכנסת היא בתשלום, חוץ מאשר בזמני התפילות. לשמחתינו הגענו ישר לתפילת מנחה ו"חסכנו" את דמי הכניסה.
בחצר בית הכנסת פועלת מסעדת "קינג דיוויד" הכשרה, שבשעות הבוקר היא חלבית ומהצהרים היא בשרית. במקום מוגש אוכל גאורגי אותנטי באווירה ביתית.
שאלנו את המקומיים איפה יש שירות המרת מט"ח (צ'יינג') מומלץ, כי בשדה תעופה ובציינג'ים הרבים בעיר העתיקה הציעו שער המרה יקר מאד. בארץ לא מצאנו לארי, כך שהגענו עם יורו ודולרים בכוונה להמיר בגאורגיה.
טיפ: המטבע בגאורגיה הוא לארי (GEL). הדרך הפשוטה והנוחה ביותר לקנות לארי לטיול היא דרך Fly Money (המטבע אינו זמין כמעט בבנקים ובצ'יינג'ים בארץ מלבד בסניף נתב"ג). פשוט מזמינים את הכסף מראש באינטרנט ואוספים אותו לפני הטיסה בדלפק בנק הפועלים בנתב"ג (פתוח 24/7 בטרמינל 3 וגם בטרמינל 1).
כל היתרונות:
- ניתן לקנות גם בתשלומים.
- אפשרות ביטול ללא עלות – גם אחרי הטיסה. מקבלים החזר מלא גם אם שער המטבע עלה!
- שירות לקוחות 24/7
- מגוון המטבעות הרחב ביותר בישראל
בטיחות ואמינות
להזמנת מט"ח לטיסה לחצו כאן >
המליצו לנו על ציינג' קטן שנמצא בהמשך הרחוב מול הבית חב"ד. המשכנו אליו ואכן המחיר היה בדיוק רבע מחיר מהצ'יינג' הקודם ברחוב.
נכנסנו לבית חב"ד ממול לשמוע שופר שפיספסנו בבוקר, ולשבת לכוס קפה ולהפוגה קטנה במסעדה החלבית שנמצאת שם.
משם לקחנו מונית (בגאורגיה מומלץ להשתמש באפליקציית Bolt. נוח, ידידותי לשימוש מחירים זולים) לשוק דינמו.
שוק דינמו Dinamo Market
השוק משתרע על שטח ענק שמורכב מכמה רחובות גדולים, מהם מתפצלות סימטאות צרות והכל מלא בדוכנים.
כשירדנו מהמונית, נגלה לעינינו מחזה מרהיב: שורות של דוכני פירות וירקות צבעוניים, פרי עמלם של המקומיים.
תחילה הרגשנו מעט מאוכזבים – לא מצאנו משהו לקנות, אבל אז, בין הדוכנים, נחשף דוכן בגדים שהוביל אותנו לסמטה קסומה ומלאה בדוכנים של בגדים ונעליים. המחירים? פשוט מציאה! כמובן שלא יצאנו בידיים ריקות – השקיות התמלאו בקניות, בעיקר עבור הנשים שנשארו בבית, כדי שתהיה להן סיבה לשלוח אותנו שוב…
משם, הדברים רק הלכו והשתפרו. המשכנו לאורך הרחוב הראשי וגילינו עוד סמטאות נסתרות, כל אחת מוקדשת לנושא אחר – אחת למשחקים, אחרת לבגדים ועוד. השוק הזה גרם לשוק מחנה יהודה להרגיש כמו קיוסק קטן.
עם השקיות בידינו, הגענו לתחנה המרכזית – מבנה מרשים בן שלוש קומות. כל קומה היא חנות ענקית המשתרעת לאורך הבניין, ואנחנו כמובן ניצלנו את ההזדמנות להשלמת קניות לילדים ב- LC Waikiki.
לאחר מכן, יצאנו לקומה העליונה לכיוון תחנת הרכבת. מהגשר השקפנו על מבוך של מסילות וקרונות ישנים, ואז שמנו לב שבגשר ממול, זה שהוביל אליו גרם המדרגות שראינו קודם, מסתתרות עוד הפתעות.
החלטנו לבדוק את הענין, ונכנסנו לשוק צפוף שבו דוכנים מכל עבר: החל מערכות ענק של לגו סיני, דרך מכונת תספורת ב- 25 שקלים, ועד לשרוכי נעליים. דמיינו מקס סטוק, אבל על סטרואידים.
כמובן שלא עמדנו בפיתוי, ושוב התאבזרנו בשלל שקיות. וכך, כשהמעברים הצרים בקושי הספיקו לנו ולשלל, סיימנו את חוויית השופינג והזמנו מונית חזרה למלון.
הגענו בדיוק בזמן לתפילת ערבית בבית הכנסת של המלון.
אחרי שפרקנו את כל השקיות בחדר ירדנו לספא המפנק שבקומה התחתונה.
הספא הציע שעות נפרדות לגברים ולנשים. למזלנו שעות הערב הוקדשו לגברים ונכנסנו בשמחה להתפנק ולהירגע במתקני הספא.
לאחר מכן כבר היינו גמורים. עלינו לארוחת ערב במסעדת אניס במלון, מסעדה בשרית עם תפריט אשר משלב אוכל גאורגי וישראלי. שמחנו לגלות שארוחת הערב מוגשת בסגנון בופה כך שיכולנו לנסות ולטעום ממגוון סוגי המאכלים.
יצאנו שבעים ומרוצים וישבנו לסכם את היום במרפסת של החדר, מול נוף יפה של מגדל הטלוויזיה והפסל המואר של אמא גאורגיה. ואז התחילו להאיר את השמים זיקוקים מההר ממול. סיום מושלם ליום עמוס ומהנה.
יום שלישי - טיול להרי הקווקז: נופים, אגמים וסיפורים
אתמול בערב דאגנו לסגור את פרטי היום הבא – ביקשנו מהקבלה להזמין לנו נהג דובר עברית שילווה אותנו למסע בהרים. בבוקר קמנו מוקדם, הספקנו להתפלל שחרית במלון, ובקושי תפסנו משהו קטן מארוחת הבוקר כשהנהג התקשר להודיע שהוא כבר מחכה בחוץ.
שם פגשנו את מישה, יהודי מקומי חביב, שהוביל אותנו אל הדרך הצבאית הגאורגית – כביש מרהיב המחבר בין טביליסי לגבול רוסיה, בלב הרי הקווקז.
במהלך הנסיעה, שאלנו את מישה אם בגאורגיה יש בכלל חוקי תנועה. הוא חייך ואמר כמובן שיש. המשכנו ושאלנו מי בעצם זוכה בזכות הקדימה בצומת שלפנינו, והוא ענה בפשטות: "למי שנכנס ראשון". כך, בכמה מילים, הצליח מישה לסכם את מהות חוקי התנועה המקומיים – פשוטים, אבל לגמרי משעשעים.
לאחר כ- 40 דקות נסיעה, עזבנו את הכביש הראשי ופנינו לעלייה תלולה ומפותלת שהובילה אותנו לפסגת הר מרהיב. בראש ההר ניצבות חורבות מבצר עתיק, ולצדן תצפית עוצרת נשימה על מצחאתה – עיר הבירה ההיסטורית של גאורגיה. מהתצפית נשקף מראה מרהיב של מפגש הנהרות שליד העיר, כשכל נהר נושא עמו גוון מים שונה, תוצאה של סחף ההרים. מהמקום הגבוה הנוף נראה מדהים, אך בהמשך גילינו שמקרוב הוא אפילו מרשים יותר.
משם המשכנו למאגר ז'ינוואלי Zhinvali Water Reservoir – אגם יוצא דופן ביופיו, מוקף הרים עוצמתיים. בעבר היה זה אגם קטן, אך בעקבות הקמת סכר לייצור חשמל מפלס המים עלה והציף כפרים סמוכים.
עצרנו ליהנות מקפה שחור שהוכן בשיטה ייחודית: בקערה מלאה חול רותח מניחים פינג'אנים קטנים מנחושת, קוברים אותם בתוך החול, וכך הקפה מתבשל במהירות ובאיכות. התוצאה? קפה נהדר וארומטי. לאורך האגם ניתן למצוא נקודות צילום יפות, כמו לבבות ונדנדות על רקע המים – אך כדאי לדעת שכל אלו בתשלום.
המשכנו בדרך שחצתה כפרים קטנים לאורך הנהר. מלחמת רוסיה-אוקראינה תרמה לשוק המקומי: דרכים אלה הפכו עמוסות ברכבים מארמניה, טורקיה, אזרבייג'ן וכמובן גאורגיה, כולם בדרכם למעבר הגבול עם רוסיה שנשאר פתוח. המקומיים ניצלו את ההזדמנות ופתחו דוכנים קטנים לאורך הדרך עם פירות, שתייה ונשנושים לנהגים המחפשים עצירה להתרעננות.
יעדנו הבא היה "מים לבנים ושחורים – Black and white aragvi", מקום קסום בו נפגשים שני נחלים שמגיעים מההרים. כמו מפגש הנהרות שראינו קודם, גם כאן המים זורמים בצבעים שונים – אך הפעם, היינו ממש על גדת המפגש. זהו מראה עוצר נשימה: גם אחרי שהנחלים מתמזגים, אפשר לראות לאורך כמה מטרים שהנהר החדש נשאר מחולק לשני צבעים, חוויה טבעית נדירה ומרשימה.
המשכנו לטפס אל הרי הקווקז, כשלאורך הדרך ראינו תחנות רפטינג בנהר שזרם לצד הכביש. ככל שעלינו, הנוף הפך פראי ומרשים יותר, והאטרקציות בצדי הדרך השתדרגו: ג'יפים, טרקטורונים ואפילו מצנחי רחיפה. תוך כדי ויכוחים איזה אטרקציה כדאי לנסות, הגענו ל"אנדרטת הידידות גאורגיה – רוסיה" – מתנה מהתקופה הסובייטית, המשמשת מרפסת תצפית מרהיבה עם נוף פנורמי על הרי הקווקז.
כשהרכב עצר, חווינו לפתע את הקור – הבנו עד כמה היינו לא מוכנים, מוקפים במקומיים ותיירים חמושים במעילים, צעיפים וכובעים, בעוד אנחנו נותרנו בחולצות קצרות. האנדרטה הייתה הומה תיירים, ובסביבתה שפע דוכנים שמכרו מזכרות ומאכלים מקומיים. עשינו סיבוב בין הדוכנים, טיילנו לאורך המצוק ונהנינו מהנוף עוצר הנשימה.
בעוד רוב התיירים מסיימים כאן את המסלול וחוזרים לטביליסי, אנחנו בחרנו להמשיך. ויתרנו על אטרקציות כמו טרקטורונים או רכיבה על סוסים בשל הקור וחוסר ציוד מתאים, והמשכנו הלאה בהרים. מישה הוביל אותנו לנביעה מיוחדת של מים מינרליים מוגזים, שפורצים ישירות מההר. המקומיים מאמינים שלמים האלה יש סגולות רפואיות, ואנחנו טעמנו את המים הקרים והבועתיים, שהיו בעלי טעם ייחודי ומעט מוזר.
במקום פגשנו רועי צאן, שמילאו בקבוקים מהנביעה. המראה סביבנו הזכיר סצנות ממונגוליה – מרחבים אינסופיים של שדות ירוקים נטולי עצים, מנוקדים באלפי כבשים לבנות. הרועים, שרכבו על סוסים, חיו באוהלים בשטח וניהלו אורח חיים פשוט ומסורתי.
הדוכנים באזור היו צנועים יותר מאשר באנדרטה, והתמקדו במוצרים מקומיים ואותנטיים, רובם בעבודת יד: כלי חרס, שמיכות צמר, כובעים מסורתיים, דבש, וחטיפי אגוזים מושרים ביין. התיישבנו לשוחח עם המקומיים, כשמישה משמש כמתרגם, ונהנינו ללמוד על אורח חייהם והמסורות שלהם.
כשלא הצלחנו עוד לעמוד בקור, חזרנו לרכב והתחלנו את הנסיעה חזרה לטביליסי. לאורך כל הדרך, מישה חלק איתנו סיפורים על ההרים, המקום והאנשים שחיים בהם.
חזרנו למלון עייפים ורעבים.
למזלנו, זמני הארוחות בחדר האוכל תואמים לשעות הפעילות של המסעדה, כך שלמרות השעה המאוחרת הספקנו את ארוחת הערב.
קיבלנו את התפריט של המסעדה, ממנו יכולנו להזמין מנות לבחירה. קראנו לשף שיצא מדי פעם לסיבוב בין השולחנות, ואמרנו לו שאנחנו סומכים עליו שיכין לנו ארוחה גאורגית מיוחדת. הבחירה השתלמה וקיבלנו ארוחה ענקית תוך כדי שציקי מצוות המטבח מסביר לנו על כל מנה מה היא ואיך אוכלים אותה. חוויה נהדרת לסיומו של יום ארוך ומלא חוויות.
שלושה ימים בטביליסי - היום האחרון
היום האחרון שלנו בטביליסי היה יום של חופש אמיתי, ללא לוח זמנים צפוף. אחרי הטיול הארוך של אתמול, החלטנו להישאר באזור העיר וליהנות מקצב רגוע. צוות המלון האדיב אפשר לנו להאריך את השהות בחדר עד הערב בתשלום סמלי, ואחרי ארוחת הבוקר יצאנו לטיול קליל בעיר.
התוכנית הייתה לעלות בפוניקולר לפסגת הר מתאצמינדה Mtatsminda, שם מחכה לונה פארק ונוף פנורמי על טביליסי. אבל אחרי כמה דקות של הליכה לכיוון, הבנו שהוא רחוק יותר ממה שחשבנו. למרות שהמליצו לנו לקחת מונית, נהנינו כל כך משוטטות בסמטאות העיר העתיקה, שהחלטנו לוותר על הפוניקולר ולהמשיך לטייל רגלית.
בדרך הגענו לשדרה מלאה בדוכני פרחים ססגוניים, ומשם המשכנו למגדל השעון העתיק. בדיוק כשהגענו, השעון צלצל בשעה עגולה, ודמויות קטנות הופיעו מחלונותיו העליונים כדי לצלצל בפעמון. זו כנראה האטרקציה המרכזית באזור – התיירים מילאו את הרחבה והסמטה, מצלמים בהתלהבות את המופע הקטן. כשהדמויות חזרו פנימה והחלון נסגר, מצאנו מקום נעים לשבת מתחת למגדל עם קפה חם ומיץ תפוזים טרי שסחטו לנו במקום.
מה שמייחד את גאורגיה, גם בתקופה מאתגרת של מלחמה באזור, הוא התחושה המיוחדת של קבלת פנים. הלכנו בגלוי עם כיפות, ובכל מקום זכינו לאהדה והערכה לישראל. בזמן שחיכינו לקפה ולמיץ, ניגש אלינו גאורגי נחמד, מודאג מאוד מהמצב בארץ. הוא הפתיע אותנו בידע שלו, כשהוא מעודכן יותר מאיתנו על האזעקות ואירועים שהתרחשו באותו יום.
זה היה רגע קטן של חיבור אנושי בלב טביליסי, שמסכם יפה את האווירה המיוחדת של העיר ושל תושביה.
המשכנו לשוטט בסמטאות טביליסי ובטיילת לאורך הנהר, נהנים מהאווירה הייחודית של העיר. לקראת הצהריים, הגענו למסעדת "מענדיס" – מסעדה בשרית כשרה המנוהלת על ידי בית חב"ד. עם זאת, המסעדה נפתחת רק ב- 14:00, ולכן ניצלנו את הזמן להמשיך לטייל.
בסמטה שמאחורי המסעדה נתקלנו במקרה במוזיאון ההיסטוריה של טביליסי והחלטנו להיכנס. זהו מוזיאון קטן ומעניין שמציג בקומה אחת את אורח החיים בעיר בתקופות קדומות. הקומה העליונה, המיועדת לתערוכות מתחלפות, הייתה סגורה באותו יום, אך בקומה התחתונה גילינו חנויות מזכרות ייחודיות, כולל חנות המציעה סבונים ושמנים טבעיים המיוצרים במקום, בעלי ניחוחות יוצאי דופן.
לאחר הביקור, חזרנו למסעדת "מענדיס" שכבר נפתחה. נהנינו ממנות בשריות מקוריות ומשייקים מרעננים. אחרי מנוחה קצרה ושיחה נעימה עם המלצר המקומי, המשכנו לעיר העתיקה בחיפוש אחר מזוודה שתכיל את כל המתנות שקנינו.
שלושה ימים בטביליסי - בית חב"ד
במהלך החיפושים מצאנו את עצמנו שוב בבית חב"ד, שם פגשנו את הרב מאיר קוזולבסקי, שליח חב"ד ורבה של טביליסי. ישבנו איתו לשיחה על יהדות גאורגיה ונדהמנו לשמוע על תחיית הקהילה היהודית לאחר עידן ברית המועצות. מעבר לתמיכה במטיילים היהודים, הרב מאיר והרבנית ציפי מנהלים מוסדות חינוך כמו גני ילדים, תלמוד תורה ובית ספר, ומחזקים את הקהילה המקומית. האווירה בבית חב"ד הייתה חמה ומזמינה – תיירים ומקומיים נכנסו בזה אחר זה, התקבלו בחיוך ובחיבוק, ונתנו לנו תחושת שייכות מרגשת.
בחזרה למלון, מלאים השראה מהפעילות המבורכת של חב"ד, התארגנו לקראת היציאה.
לפני הטיסה, עשינו סיבוב קצר בקניון Galleria Tbilisi שמאחורי המלון. משם חצינו את הכביש לביקור מהיר במוזיאון הלאומי של גאורגיה, מוזיאון בן ארבע קומות המציג את ההיסטוריה המקומית, כולל תצוגות של פוחלצים ותיעוד תקופת הכיבוש הסובייטי. למרות שהגענו ממש לפני הסגירה, אפשרו לנו להציץ לכמה דקות ללא תשלום.
בשדה התעופה נזכרנו ששכחנו לקנות יין גאורגי כשר – יין ייחודי המתיישן בכדי חרס ולא בחביות עץ, מה שמעניק לו טעם עמוק ומיוחד. אך להפתעתנו, הדיילת בדיוטי פרי שאלה אם נרצה משהו כשר, והצליחה למצוא עבורנו בקבוק יין גאורגי כשר למהדרין.
וזהו, שלושה ימים בטביליסי חלפו ביעף. יצאנו מגאורגיה עם "טעם של עוד" – תרתי משמע.
מלונות מומלצים בטביליסי
STROFI Boutique Hotel – מלון מעולה ברמת 4 כוכבים במרכז טביליסי. קרוב לבית כנסת ומסעדות כשרות.
חדרים ממוזגים עם קומקום חשמלי ומיניבר, חלקם עם מרפסת.
Mukhrantubani Boutique Hotel – מלון 4 כוכבים מעולה במרכז טביליסי, קרוב למרבית האתרים והאטרקציות. מלון בוטיק ברמה גבוהה במרחק 6 דקות הליכה מבית חב"ד טביליסי, וכעשר דקות הליכה ממסעדת מענדיס הכשרה.
חדרי המלון גדולים וממוזגים, וכוללים מיניבר, קומקום חשמלי ומרפסת. יש גם סוויטות וחדרי משפחה מרווחים עם מכונת קפה. מומלץ מניסיון אישי.
לשומרי שבת: אין חיישנים המלון. דלתות החדרים עם פתיחה אלקטרונית, אבל צוות המלון אדיב ומסייע בפתיחת הדלת.
- Boutique Hotel Khokhobi Old Tbilisi – מלון 4 כוכבים במרחק 7 דקות הליכה מבית חב"ד. החדרים ממוזגים וכוללים מקרר, קומקום חשמלי ואמצעים להכנת קפה/תה. חלקם עם מרפסת הצופה לנוף.
Mercure Tbilisi Old Town – מלון נהדר ברמת 4 כוכבים במיקום מעולה במרכז טביליסי. נמצא 7 דקות מהמסעדות הכשרות מענדיס ודוד, ופחות מרבע שעה הליכה מבית חב"ד טביליסי.
המלון כולל חדר כושר ומרכז בריאות וספא. המלון נגיש לנכים.
החדרים ממוזגים וכוללים מיניבר, כספת, קומקום חשמלי ואמצעים להכנת שתיה חמה.
מלון קרון פאלאס Cron Palace – מלון כשר למהדרין בטביליסי ברמה גבוהה – 4 כוכבים.
חדרי המלון ממוזגים וכוללים מקרר ואמצעים להכנת קפה/תה. המלון מציע ארוחת בוקר כשרה ועשירה, ובנוסף יש בשטחו 2 מסעדות כשרות למהדרין – בשרית וחלבית, עם אופציה לארוחות שבת.
בשטח המלון יש בריכת שחיה מקורה וחדר כושר.
כשרות: בהשגחת הרב רוזנבלט. ארוחת בוקר חלבית כשרה. במקום יש 2 מסעדות כשרות: מסעדה בשרית ומסעדה חלבית (חלב ישראל). משגיח צמוד במלון.
מלון ג'נסיס Genesis Kosher Hotel Tbilisi – מלון כשר למהדרין בטביליסי.
חדרים ממוזגים עם מקרר, קומקום חשמלי ואמצעים להכנת קפה/תה.
כשרות: בהשגחת הרב חיים אטיאס והרב אבימלך רוזנבלט.
מלון Tourfa – מלון פשוט וכשר בעיר העתיקה של טביליסי. זו למעשה יותר מלונית/בית הארחה מאשר מלון (אין לובי) בבעלות יהודית. במקום מציעים ארוחת בוקר כשרה (חלב נוכרי), ואופציה להזמנת ארוחת ערב וארוחות שבת.
חדרים ממוזגים, חלקם מתאימים גם למשפחות (עד 4 נפשות בסוויטה), עם מיני-בר וקומקום חשמלי.
מתאים לשומרי שבת: מפתח מכני רגיל, ללא חיישנים. קרוב לבית חב"ד טביליסי – נמצא במרחק הליכה קצר של כ- 5 דקות בלבד.
רוצים גם לטייל באופן עצמאי וכשר?
הצטרפו לאלפי מטיילים אחרים וקבלו ישר למייל את המאמרים הכי מקיפים ופרקטיים למטיילים שומרי מצוות בחו"ל. הירשמו כאן:
לקראת טיול לטביליסי, אשמח לטלפון של הנהג שלכם.