)
אז מה עשינו בשלושה ימים בוינה?
לי זו כבר הפעם הרביעית בבירה האוסטרית, ועדיין הצלחתי למצוא בה מקומות מעניינים שלא הכרתי.
בנוסף, יצאנו לטיול יומי מחוץ לוינה, אל עמק הווכאו הקסום והפורח.
טיפ: המטבע באוסטריה הוא יורו. הדרך הפשוטה והנוחה ביותר לקנות יורו לטיול היא דרך Fly Money. פשוט מזמינים את הכסף מראש באינטרנט ואוספים אותו לפני הטיסה בדלפק בנק הפועלים בנתב"ג (פתוח 24/7 בטרמינל 3 וגם בטרמינל 1).
כל היתרונות:
- ניתן לקנות גם בתשלומים.
- אפשרות ביטול ללא עלות – גם אחרי הטיסה. מקבלים החזר מלא גם אם שער המטבע עלה!
- שירות לקוחות 24/7
- מגוון המטבעות הרחב ביותר בישראל
בטיחות ואמינות
להזמנת מט"ח לטיסה לחצו כאן >
יום ראשון: תל אביב - וינה
ביום ראשון אחר הצהרים נפגשנו בהתרגשות בנתב"ג ועלינו על טיסת אוסטריאן לוינה.
הטיסה יצאה בדיליי של 40 דקות. מלבד זאת אין לי מילה רעה לומר על אוסטריאן איירליינס, חברת תעופה מצוינת: צוות אדיב, התנהלות יעילה באתר ובאפליקציה, ואפילו אופציה לאוכל כשר בטיסה.
בעשר בלילה נחתנו בשדה התעופה בוינה, משם לקח אותנו הנהג שתיאמנו מראש הישר למלון.
Hotel IMLAUER Wien הוא מלון נהדר במיקום מושלם בלב האזור היהודי, דקות הליכה מהטאבור שטראסה, קרוב לחנויות והמסעדות הכשרות ולא רחוק ממרכז העיר.
החדרים מודרניים וממוזגים וכוללים מיני-בר, מכונת קפה ומרפסת פנימית (משותפת) יפה. גם המחיר ששילמנו היה סופר משתלם, כך שללא ספק מדובר במציאה. לינק למלון >
יום שני - העיר העתיקה ואמנות בבלוודרה
את הבוקר פתחנו בקפה ומאפה ב"שפע מרקט", אחד מבתי הקפה הכשרים האהובים עלי בוינה שנמצא בתוך סופרמרקט. בהזדמנות זו גם הצטיידנו בכריכים ופירות להמשך היום.
מרוצות ועליזות ירדנו לרכבת התחתית ונסענו שתי תחנות למרכז העיר, כיכר סטפן פלאץ. הכיכר מרשימה ושוקקת תיירים כרגיל, ובין לבין חולפות במקום כרכרות הדורות רתומות לסוסים.
הסתובבנו בסמטאות המקיפות את הכיכר, ופה ושם נכנסנו להציץ בסחורה המשובחת שהציעו החנויות היפות והאלגנטיות. לא עמדנו בפיתוי ורכשנו לעצמנו אי אלו פריטים שווים, בפרט שאלה היו במבצע לרגל פתיחת עונת הסיילים.
משם המשכנו לארמון הופבורג, בו שוכן מוזיאון סיסי המפורסם.
התור לפני הכניסה היה סביר, אבל שם עדכנו אותנו שחובה לשריין מקום מראש כדי לבקר במוזיאון, כיוון שהמקום מוגבל והמבקרים רבים.
התאכזבנו מעט, אבל אחרי שהבנו שהלו"ז הצפוף לא יאפשר לנו להזמין מקום ולחזור שוב מאוחר יותר, החלטנו בצער מה לוותר הפעם.
משם התפצלנו, אני ואחות אחת הלכנו לאטרקציית "מסע בזמן", ואילו אחות נוספת שכבר היתה באטרקציה הזו בעבר, המשיכה להסתובב בעיר העתיקה.
כבר ביקרתי ב"מסע בזמן" לפני 4 שנים, בטיול לוינה עם בתי, אבל לא התנגדתי להכנס לשם שוב עם אחותי.
מסע בזמן היא אחת האטרקציות המדהימות של וינה. במקום מציגים את הרקע וההיסטוריה של העיר באופן אינטראקטיבי, וזה אתר מעולה להתחיל בו את הטיול בוינה ולהכיר את הסמלים של העיר.
טיפ: האטרקציה מאד פופולרית ומבוקשת, מומלץ להזמין מקום מראש ובעונת הקיץ זו חובה.
אחרי הבילוי ב"מסע בזמן", שהיה כרגיל מלא במבקרים (הפעם היו אלה בעיקר תלמידי בית ספר מקומי), יצאנו ונפגשנו עם אחותי. עלינו על רכבת תחתית (טוב שיש כרטיס "חופשי יומי") ונסענו לכיוון בנין הפרלמנט האוסטרי.
מול בנין הפרלמנט העצום והמרשים נמצאת פינת חמד קסומה: פארק מטופח ובו שבילי הליכה, ספסלים, מזרקות ושפע של ורדים מכל הצבעים והמינים.
הפולקסגרטן (גן העם) הוא פארק ציבורי ותיק, שהוקם כחלק מארמון ההופבורג, ונפתח לציבור כבר בשנת 1823.
הפארק מפורסם בגני הוורדים היפים שלו עם למעלה מ-3,000 שיחי ורדים ובהם כ- 400 זנים שונים. בוינה יש מסורת של אנשים ששתלו את הורדים שלהם בגן ודואגים לטפח אותם, וליד כל שיח יש שלט עם שם.
ישבנו על אחד הספסלים היפים בשמש ונהנינו מארוחת צהרים קלילה של כריכים ופירות.
לאחר מכן המשכנו בחשמלית לכיוון היעד הבא, ארמון בלוודרה.
גם לארמון בלוודרה, כמו למסע בזמן, הזמנו כרטיסים מראש.
ארמון בלוודרה כולל מתחם ענק ובו הארמון העליון Upper Belvedere, הארמון התחתוןLower Belvedere , וביניהם גנים מטופחים, פסלים, מזרקות וכל התפאורה הקלאסית של ארמונות אירופיים גדולים.
הארמון העליון משמש כמוזיאון לאמנות קלאסית, והוא מקום משכנם של היצירות המפורסמות של גוסטב קלימט, ושל אמנים ידועים נוספים כמו ואן גוך, מונק ועוד. הארמון עצמו מרשים ונובורישי כפי שמצופה ממקום שנבנה עבור נסיכי בית הבסבורג, ומוקף בגן גדול ויפה, שבקיץ מתקיימים בו קונצרטים.
אז ראינו את התמונות המפורסמות, ויצירות אמנות נוספות, ידועות פחות או יותר. אחרי כשעה מיצינו (וגם רגלי הדואבות, בפרט זו הצולעת, כבר נתנו את אותותיהן) והלכנו לנוח מעט בקפיטריה. כמו בהרבה ארמונות גם כאן הקפיטריה נמצאת בחדר פינתי הפונה אל הגן. ישבנו על הספות הנוחות והזמנו לנו מיץ טבעי עם קוביות קרח (האופציה היחידה שיכולנו להזמין מבחינת כשרות) על הדרך הטענו גם את הסלולרי.
אחרי כל זה כבר היינו די מותשות, ורק רצינו להגיע למלון לנוח מעט.
נסענו אל הרובע היהודי בו נמצא המלון שלנו, נחנו מעט, התרעננו והתארגנו ליציאה לארוחת ערב במסעדת מלכה.
ארוחת ערב במסעדת מלכה הכשרה
בערב הראשון הוזמנו למסעדת מלכה החדשה ברובע היהודי. זוהי מסעדה חלבית איטלקית שנמצאת במבנה עם חצר פנימית קסומה ורומנטית.
השולחנות מכוסים במפות בד, עם כלי פורצלן יפים ועריכה אלגנטית. התפריט איטלקי קלאסי, וכלל מנות פסטה וסלטים, דגים (אכלנו דג בס שהיה מעולה), קינוחים ועוד.
יום שלישי - טיול יומי לעמק הווכאו
ביום זה יצאנו לטיול מאורגן עם נהג מקומי.
בתשע בבוקר הוא אסף אותנו מקפה "ואהבת" בטאבורשטראסה, מקום חדש וחמוד שנפתח בבנין של בית חב"ד (3 דקות מהמלון שלנו). בהמשך הוא אסף זוג ישראלי נוסף ממלון במרכז העיר ויצאנו אל הדרך.
התחנה הראשונה שלנו בטיול היא טירה היסטורית עתיקה השוכנת בסמוך לוינה.
הטירה מוקפת גן ירוק וגדול, ובו מדשאות נחמדות לפיקניק. ויתרנו על סיור בפנים הטירה, והסתפקנו במבט מבחוץ.
משם המשכנו לאטרקציה קרובה ומדהימה בשם Seegrotte – מערת הים.
מדובר במנהרות עשויות אבן גיר, אשר שימשו בזמן מלחמת העולם השניה כמפעל ליצור מטוסים עבור הנאצים. מתחת להן יש תעלת מים יפהפייה, המהווה את האגם התת-קרקעי הגדול באירופה.
אחרי סיור מרתק במכרה ובמפעל המטוסים ששוחזר, ירדנו לשייט קסום באגם התת-קרקעי.
העיירה מלק Melk ותצפית על עמק הווכאו
מהמכרה נסענו עוד כשעה מערבה לעמק הווכאו.
בשעת צהרים הגענו לעיירה מלק, ודבר ראשון ירדנו במצודה המפורסמת.
מצודת מלק היא אחת ממבני הבארוק הגדולים והמפוארים באירופה. במהלך השנים שימש המקום כמנזר, וכמקום קייט החביב על הקיסרית מריה תרזה, שביקרה במקום 3 פעמים. אנחנו כמובן לא נכנסנו אל המנזר, אבל טיילנו בגנים היפהפיים המקיפים את המקום (דמי כניסה 5 יורו), וכמובן במרפסת המספקת תצפית נפלאה על העמק.
ממרפסת התצפית ירדנו במדרגות לכיוון העיירה, ושוטטנו קצת במדרחוב היפה, משם המשכנו ברכב צפונה בעמק.
נסענו לכיוון העיירהSpitz שפיץ , שם הוביל אותנו הנהג למסלול הליכה המוביל לתצפית מהממת על כל העמק.
הזוג הנוסף שהיה איתנו המשיכו עד למעלה לשרידי טירתRuine Hinterhaus , ואילו אותנו, בהתחשב במצבה של רגלי (וביכולת הספורטיבית של כולנו בכלל), הוביל הנהג לתצפית קרובה יותר ופחות מאתגרת.
הנוף הנשקף מלמעלה קסום: בינות למדרונות הירוקים המנוקדים בכפרים הציוריים זורמת לה הדנובה, יפה כמו ציור.
דורנשטיין Dürnstein
המשכנו אל העיירה דורנשטיין היפה, שם טיילנו קצת בינות לגלריות וחנויות יין ותוצרת מקומית. בין לבין עצרנו ליד רוכלים מקומיים שהציעו למכירה משמשים ענקיים ודודבנים עסיסיים.
כשירדנו ראינו את טורי הגפנים בכרמים שעל שפת הדנובה. הכל ציורי וקסום, ומזמין לרכיבת אופניים.
חזרנו לוינה.
היה טיול מעולה, יפהפה ומרתק.
לכל אורך הדרך ראינו את הניסיון והמקצועיות של ציון:
ההסבר הקולח והמרתק ועם זאת לא מעיק, ההומור, הדאגה ותשומת הלב לפרטים הקטנים – הציע לנו מטריות כשהיה חשש לגשם, קטף לנו משמשים מהעץ 🍑 ואפילו שימש כצלם חובב לעת הצורך 📸
חזרנו למלון, נחנו מעט ויצאנו לאכלנו ארוחת ערב במסעדת "מאה שערים" האסיאתית, שהיתה טובה כרגיל.
אחרי הארוחה עדיין היה מוקדם יחסית, אז החלטנו ללכת לתצפית לילה מהרופטופ השווה במלון SO.
בדרך חלפנו על פני חנות הגלידות VEGANISTA בטאבור שטראסה. מדובר בגלידה טבעונית עדינה ואיכותית, שלה סניפים בכל רחבי אוסטריה, והגלידה כשרה כמפי שמופיע ברשימת הכשרות של אוסטריה. בסניף שברחוב טאבור שטראסה יש אפילו תעודת כשרות מטעם הרב הראשי של וינה.
בקומה ה- 18 של מלון SO נמצא בר-מסעדה שכל קירותיו עשויים זכוכית, ודרכם נשקף נוף פנורמי מדהים של העיר.
למרות שמומלץ להזמין מקום, נכנסנו ללא בעיות, ואפילו לא דרשו מאיתנו להזמין משהו, אבל מקובל להזמין לפחות שתיה.
במקום יש מסעדה ויש בר פתוח. כיוונו אותנו אל הבר וביקשו מאיתנו להתחשב, לא להפריע לסועדים במקום ולא לצלם אותם. הנוף באמת מרשים, אבל לטעמי קצת חשוך ועדיף להגיע ביום.
היום השלישי - שטאדטפארק, תצפית ועוד קצת שופינג
גם את היום הזה פתחנו בארוחת בוקר במסעדת מאה שערים.
המשכנו לחנות הנעליים דייכמן DEICHMANN בטאבור שטראסה, שהציעה מבחר גדול של מותגים מוכרים במחירים משתלמים. אמש שזפו עינינו את חלון הראווה של החנות שבישר על הנחות מפליגות, והצטערנו שהחנות היתה סגורה (בוינה סוגרים מוקדם, בשש וחצי כבר אין עם מי לדבר), הבטחנו לעצמנו לחזור לשם.
הצטיידנו בשפע של נעליים משובחות, סנדלים ותיקים במבצע עד שכבר חששתי מאוברווייט בטיסה חזור.
עם כל הטובין חזרנו למלון, ארזנו הכל, ירדנו לצ'ק-אאוט ברגע האחרון (כרגיל) והשארנו את המזוודות למשמרת. אחד היתרונות של המלון הוא האופציה המעולה לשמירת מזוודות – חדר נעול ומסודר.
נסענו לשטאדטפארק, גן עירוני חביב במרכז העיר ומקום מוצלח להפסקת אוכל.
הפארק גדול יחסית ובמרכזו אגם עם ברווזים. כמו כן נמצאת במרכז הפארק אנדרטה מוזהבת למלחין יוהן שטראוס.
התרגשנו לגלות על עמוד בפארק מדבקה לזכרו של סרן עידו ברוך שנפל במלחמה ברצועת עזה.
משם נסענו לרובע המוזיאונים בוינה, ה- MuseumsQuartier
שמנו פעמינו למוזיאון לאופולד, שעל גגו נפתח לאחרונה רופטופ מגניב ויפהפה בשם MQ Libelle
החלל, שנקרא על שם צורת השפירית שלו (Libelle=שפירית), מציע נוף יפה של מרכז העיר עד הרי וינה ברקע. יש בו בר נחמד ואפשר להזמין שתיה קרה או חמה (חשוב לברר כשרות – מיץ, בירה או אפילו קפה עם חלב צמחי למי שנוהג)
שופינג במריה הילפר
מהתצפית יצאנו הישר אל מדרחוב מריה הילפר, שדרת הקניות המרכזית בוינה.
התמזל מזלנו להגיע לעיר בדיוק בפתיחת עונת הסיילים. החנויות ובתי הכלבו שברחוב הציעו שפע של סחורה איכותית במחירים משתלמים. רק עכשיו, בפעם הרביעית בוינה, גיליתי שלמעשה השופינג הכי שווה הוא ברחוב מריה הילפר, ואין צורך לנסוע רחוק לקניון SCS (אלא אם כן אתם מאלה שחייבים פריימרק).
כמעט לכל רשתות המותגים המוכרות יש נציגות מכובדת ברחוב: חנויות ענק של זארה, מנגו, H&M, ברשקה,Esprit , סמסונייט ואפילו TX MAXX.
מותשות חזרנו אל הרובע השני, וצעדנו למלון לאסוף את המזוודות. בדרך עוד הספקנו להצטייד בפלאפל טעים (ויקר!) לטיסה אצל "שלום פוד" וזהו, משם נסענו לשדה התעופה והביתה.
להתראות וינה, היה ביקור קצר ומושלם 
נקודה למחשבה: בטיול היתה לי הזדמנות לבחון את וינה מבחינת נגישות, ובכלל לחוות נסיעה לחו"ל כבעלת מוגבלות. וזה היה שיעור חשוב בשבילי.פתאום שמתי לב שהתחנות אמנם נגישות, ויש מעלית, אבל היא די רחוקה כך שהעדפתי להשתמש במדרגות הנעות שלא תמיד פעלו. חוץ מזה פסחתי על שני הסעיפים: לא "נהניתי" מהפריבילגיה של כסא גלגלים, ומאידך התקשתי בהליכה וצלעתי, כך שגם המרחקים הגדולים בין הרציפים היו לא פשוטים…בארמונות ובמוזיאונים אמנם יש מעלית בין הקומות. אבל בחללים העצומים ובמסדרונות הבלתי נגמרים אין למצוא כסא או ספסל לרפואה, או אפילו סתם הדום להניח עליו רגליים דואבות. וזה די מעייף לצלוע בין החדרים האינסופיים.בטיול הנהדר שעשינו בטבע בכלל אין מה לדבר על נגישות. הליכה ארוכה בשבילים זרועי חצץ וסלעים, צעידה במשעולים תלולים ועליות מאתגרות.וכך קירטעתי לי ברחובות היפים של וינה, וצלעתי בארמונות ובמוזיאונים, ובגנים המטופחים שסביבם.ולמרות זאת הצלחתי להנות מאמנות יפה, וחפצים נאים ושכיות חמדה (אפילו פרגנתי לעצמי כמה, בעידודן הנמרץ של אחיותי)ובכלל, כשאני ביחד עם האחיות השוות בתבל, כל כך כייף ומי יכול עלינו.וחזרנו, והרגל בטיפול, ובעזרת פיזיותרפיה וקצת תרגילים היא תחזור לעצמה בעז"ה. אבל בינתיים קיבלתי צוהר לחיים הלא פשוטים של האנשים המתמודדים עם מוגבלות, ואולי עם כל הכאב והסבל זה היה שווה את זה.
רוצים גם לטייל באופן עצמאי וכשר?
הצטרפו לאלפי מטיילים אחרים וקבלו ישר למייל את המאמרים הכי מקיפים ופרקטיים למטיילים שומרי מצוות בחו"ל. הירשמו כאן:
