אם עוד לא הכרתם אותו, חיידק תאילנד הוא עניין מדבק. הוא דוגר בשקט, מתפתח בלי התרעה, ואז בבת אחת מתפרץ.
וזהו, אתם שם, והוא לא משחרר.
אז אני אתי, ובואו נתחיל בוידוי: עשיתי טעות שעלתה לי כ- 5000 דולר. קניתי לבן הזוג שלי כרטיס הפתעה לתאילנד. כן, בהפתעה!
לקחתי בחשבון את כל ההשלכות, ואכן האיש קיבל את הבשורה על טיול לצפון תאילנד ובנגקוק בהלם קל. אבל לאט לאט הוא עיכל את הרעיון, והופ – גם הוא נדבק בהתלהבות וחיכה בקוצר רוח להרפתקה.
יום ראשון: ישראל - דובאי - תאילנד
המסע שלנו התחיל ביום ראשון בצהרים עם טיסת לואו קוסט של FlyDubai מתל אביב לדובאי. כל מתיחת גפיים הגיעה עד המושבים הקדמיים אבל לא נורא, מדובר בטיסה קצרה יחסית של 3 וחצי שעות.
שהינו בדובאי כמה שעות של קונקשן, ועלינו לטיסה הבאה הישר לבנגקוק. הטיסה עם אמירייטס פיצתה לגמרי על אי הנוחות של הטיסה הקודמת, וסיפקה חוויה שונה לגמרי:
שירות מוקפד, מטוס רחב ממדים, דיילות חייכניות ועיצוב של טרקלין מפואר.
שרדנו את שעות הטיסה הארוכות, ודילגנו באהבה על הארוחה הכשרה שלא הצדיקה את החרדות הקולינריות שלנו.
צפון תאילנד ובנגקוק - צ'יאנג מאי
הפוכים, מיוזעים ומותשים נחתנו בבנגקוק ביום שני בבוקר.
כמעט שאמרנו תפילת הדרך בכניסה לטרמינל הגדול של בנגקוק, והמשכנו ישירות לעבר היעד היעד האמיתי שלנו בצפון תאילנד – צ'יאנג מאי. מרחק טיסה של שעה ורבע מבנגקוק.
ביציאה מהשדה בצ'יאנג מאי נאספנו עם מטלטלינו על ידי נהג תאילנדי חביב עם שלט עצום (תודו שזה הרגע הכי כיפי בכל טיול!).
הוא הוביל אותנו לעבר טנדר טיוטה מוזר למראה, דגם לא שגרתי שראיתי רק בתאילנד. ברכב חיכה לנו המדריך וואן, תאילנדי חביב שהכריז בעברית משובשת שהוא המדריך שלנו בשלושה הימים הבאים. נאמבר וואן, באמת.
ברוכים הבאים לצ'יאנג מאי
סוף כל סוף הגענו אל המלון הראשון בטיול שלנו, Le Cannes Hotel. נכנסנו פנימה וגילינו מקום מקושט להפליא ברוח החגאות (להזכירכם הגענו בחודש דצמבר): שלל איילים וכדורים מנצנצים. בחלל שרר שקט מופתי, והחדרים התגלו כגדולים ומרווחים במיוחד. מקום מושלם לפתיחת החופשה.
וכמו כל יהודים טובים התחנה הראשונה שצעדנו אליה היתה בית חב"ד צ'יאנג מאי.
תפילת מנחה וערבית, ארוחה חמה עם מרק נודלס מופלא וחיוך לבבי מהשליח המקומי, שסיפר לנו קצת על הלוקיישן המיוחד הזה שמהווה אבן שואבת לישראלים.
משם קפצנו לשוק הלילה של צ'יאנג מאי (Chiang Mai Night Bazaar), שוק ענק, צבעוני, מלא ביצירות אמנות, ופה ושם סבתות סורגות ליד הדוכנים.
אבל השוס האמיתי במקום היו השייקים: ב – 50 באט בלבד (כ-5 שקלים!), אתם מחבקים כוס ענקית מלאה באננס, אבטיח וקרח מתפצפץ או כל קונסטלציה אחרת של פירות. והאושר המרחף על כך שביקום מקביל בזמן הזה אנשים נפרדים בצער מ- 35 שקלים לפחות בתמורה לעונג הזה.
יום שלישי: פאי
למחרת בבוקר, אחרי שהצטיידנו בארוחת פירות ארוזה ואסטטית בטייק אווי, יצאנו לדרך צפונה לכיוון פאי Pai
הדרך מציאנג מאי לפאי אורכת כשלוש שעות ועוברת בכביש מפותל עם לא פחות מ- 762(!) סיבובים.
אבל העיירה היפה והפסטורלית מצדיקה את טלטולי הדרך.
פאי היא עיירה שנמצאת בצפון מערב תאילנד, סמוך לגבול מיאנמר (בורמה), ומוקפת אתרי טבע, מעיינות ומפלים. העיירה הציורית תיירותית להפליא, ופופולרית בעיקר בקרב תרמילאים ישראלים.
מה עשינו בפאי?
במשך שלושה ימים חרשנו את פאי וסביבותיה בטיולים שכללו טבע פראי ומפגש עם תרבויות ייחודיות ומעניינות.
מה מאפיין את צפון תאילנד?
נופים עוצרי נשימה, מים בכל פינה, שקט ושלווה, הרבה ישראלים ולוקיישנים לתמונות הכי שוות בעולם.
בפאי פעיל בית חב"ד, אשר מהווה מרכז לישראלים ובאופן כללי לכל מי שמחפש אוכל כשר או נקודה יהודית.
כולם מתקבצים לכאן כמו פרפרים אל האור, ומנשנשים צ'יפס עד שהתאילנדית מסיימת לרשום את ההזמנה במחברת עמוסה. לא ברור איך, אבל זה עובד.
הגענו לעיירה אקזוטית ודלה עם בתים על כלונסאות בה מתגוררים שבט הפאדונג. ראינו שם נשים עם חישוקי פליז מוזהבים על הצוואר, והן אורגות, מחייכות וממחישות תרבות מרתקת (אם כי תיירותית לעייפה).
יש כמה גרסאות להסבר מאחורי החישוקים – מסורת שבטית, אידיאל יופי או אמצעי הגנה, תבחרו את הגרסה שמתאימה לכם…
צמוד לגבול הבורמי הגענו לעיירה מייד אין צ'יינה. כלומר עיירה סינית מנומנמת עם פגודות מוזהבות, תלבושות מסורתיות ארכאיות, חנויות "אותנטיות" כביכול עם מוצרים שמוכרים אצלינו פה בשוק השקל🙃.
הוזמנו גם לתה מנחה עם תערובת בלתי מזוהה שנרקחה בידי סינית עתיקה.
אחד מרגעי השיא של הטיול היה ביקור במערת נטיפים מדהימה.
צעדנו לאורך המערה בין הנטיפים, בלווית ישישות שאחזו בעששיות כבדות שהשגיחו שלא נעקוף חלילה או נסטה מהשורה, מסלול שמרגיש כמו יציאה מסרט.
את החוויה הסוריאליסטית יש לאמר חתמנו בשייט על רפסודה רעועה בתוך הנהר, כשמעלינו נטיפים ותחתינו דגים מפזזים. אין לתאר.
המפלים הלבנים נקראים גם "המפלים הדביקים" הודות לתכונה הייחודית של מינרלים המכסים את הסלעים במקום, אשר מאפשרת לטפס עליהם מבלי להחליק.
המסלול לאורך המפלים יפהפה ומשקיף לנופים קסומים. אפשר לרדת במדרגות ולחזור בטיפוס על הסלעים, או לעשות את שני הכיוונים בטיפוס. הנה קצת תמונות למזכרת מהיופי המהפנט ונשיפות של הלייף בעלייה בחזור.
המשכנו משם לאגם עצום בגודלו, שם שטנו בסירה ארוכת זנב, עד שהגענו למסעדה יפהפיה שנחה בשלווה בלב האגם.
בהתרגשות שיא קילפנו מכסים של מנות חמות בנוסח סצואן, ביקשנו יפה מים חמים והתיישבנו לארוחת גורמה עם מרפסת תצפית שנושקת למים.
המלצות על טעמי מנות חמות:
חחחחח אין.
בחבל הארץ המהמם הזה גיליתי אינספור עגלות קפה הורסות, ממש באמצע שומקום.
☕ קפה בכמה גרושים
🌤️ אווירה של מיליון דולר
🚽 שירותים מפוקפקים
באחד מהם נזקקנו להסבר: רצפת בטון, אסלה בגובה הרצפה, ואין נייר. סה טו.
עכשיו תתמודדו…
חמישי: מפאי לבנגקוק
היום התחלנו את הדרך חזרה דרומה לבנגקוק, דרך צ'יאנג מאי.
את הירידות חזרה מפאי עשינו בקצב מתון, עם עצירות בחלונות נוף שגרמו לנו כמעט לבכות מהיופי.
באחד הסיבובים גילינו בית קפה מדליק שנראה כמו מהאגדות. המקום, ששמו Dantewada – "ארץ המלאכים", מעוצב כמו פארק מלאכותי קסום ובו נחלים, מפלי מים, בעלי חיים וצמחיה עשירה. בכל פינה תמצאו תפאורה מעניינת לצילום, וניכר שבעלי המקום תכננו כל פרט כדי להוציא את השוט המושלם. מה שנקרא: קפה אינסטגרמי במיטבו.
קפה לא שתינו, אבל עשינו שם פוזות שיספיקו לנו (ולאלוגריתם כמובן) עד סוף חיינו.
מצ'יאנג מאי חזרנו בטיסה לבנגקוק, ונסענו הישר אל המלון שלנו בימים הקרובים, מלון New Siam Riverside.
שישי: שופינג בבנגקוק
בנגקוק, בירת תאילנד, היא עיר עצומה וצפופה המונה 10 מליון תושב (קצת יותר מכל תושבי מדינת ישראל).
ניצלנו את יום שישי לקניות באחד הקניונים המפורסמים בעיר:
הקניון מתאפיין באלפי דוכנים בסגנון שוק, אבל הוא נקי, ממוזג ומאורגן.
מצאנו שם שלל זיופים של מותגים מכל סוג, חייטים מחוייכים דוברי עברית משובשת ואפילו שלטים המכריזים על הנחה לחיילים ישראלים 😉
חייט אחד התלבש עלינו סופית ומכר לנו חליפה קומפלט בהתאמה אישית – כולל בחירת סוג הבד, תיקונים ושיפצורים והכל במחיר סבבה לגמרי.
החליפה היתה מוכנה כעבור 8 שעות(!), ושליח ספיישל הביא לנו אותה למלון כשהיינו כבר בעיצומה של סעודת השבת אצל הרב וילהלם.
שבת בבנגקוק
מילה על בית חב"ד בנגקוק והשבת המרוממת שחווינו בה.
דבר ראשון שהינו במלון מול בית חב"ד, מלון New Siam Riverside. מקום פשוט אך נקי ומסודר עם חלון ענק הצופה לנהר הצ'או פראיה Chao Phraya.
בליל שבת נהנינו מתצפית על מסיבות היאכטות הזוהרות שבנהר.
בבוקר קמנו לנהר אפור עם גשם זלעפות ואוויר מהביל.
סעודת השבת כללה לא פחות מ- 400 משתתפים, והיו בה שירה, דברי תורה וכריזמה בלתי נגמרת של האיש המיוחד הזה, הרב נחמיה וילהלם.
אבל הענין הגדול זה אחר כך, מסיבת עונג שבת בסלון הבית של הרב:
סביב שולחנות עמוסים כל טוב, מעוגות ועד פיצוחים ופופקורן, יהודים ויהודיות שפכו את ליבם, שיתפו ניסים וסיפורים מחממי לב ואוזן. והרב בסבלנות מקשיב, מעודד, מייעץ, משחיל אגדתות וסיפורי צדיקים ובעיקר פותח את הלב.
באופן כללי, אם לסכם את נושא הגסטרונומיה הכשרה בטיול זו אחת החוויות המוצלחות. בתי חב"ד בתאילנד מציעים אוכל טעים, אסתטי, במחירים אש ושירות אבאל'ה ואמאל'ה.
יום ראשון: סביב לבנגקוק
את היום הזה ניצלנו לטיול מערבה מבנגקוק.
שוק הרכבת נמצא בעיירה מייקלונג, במרחק כשעה וחצי נסיעה מערבה מבנגקוק. זהו שוק ייחודי, אשר מפורסם בזכות הרכבת שעוברת ממש באמצע השוק.
עמדנו שם צפופים עם עוד טריליארד תיירים, לחזות בפלא של רכבת החוצה את השוק הצר. ואכן בשעה שהרכבת מגיעה כל הדוכנים מתקפלים בן רגע, כבמטה קסם.
למרות שעמדנו במתחם הבטוח, מעבר לקו האדום, הרגשתי שאני מנסה להתכווץ ולהכניס את כל איברי פנימה (ירדתי שם איזה 17 קילו 😏) בשביל שהרכבת לא תיגע בי. ברי המזל שזכו להיות על הרכבת נופפו לנו לשלום בהתנשאות, כשאחד מהם מרוב נפנוף כמעט והשאיר את היד אצלנו על המסילה.
כשמו כן הוא – שוק של סירות עץ צפות בנהר ומציעות מוצרים ומזכרות למכירה.
מדובר בעוד מלכודת תיירים פופולרית, אבל אקזוטית לפחות. עם סירות מנוע משייטות בין הדוכנים, וסבתות תאילנדיות עם כובעי קש מציעות למכירה אננסים עצומים, ליצ'י ופרחי כרוב עגלגלים.
עשינו סיור של שעה עם נהג צעיר בן 15, שניווט את הסירה במקצוענות, ועצר במיקומים אסטרטגיים ששמורים כנראה ליודעי ח-ן.
בהמשך היום בילינו בחברת פילים ונמרים במקלט לפילים ליד בנגקוק.
כששוחחתי אישית עם הפיל הבנתי שהרכיבה עליו (12 דקות, 70 ₪) היא לא כזה וואו, ואולי אפילו מיותרת, בהתחשב במצבם של הפילים העייפים שנכנעו לגחמות התיירים.
חזרנו לבנגקוק, התארגנו ויצאנו לעבר היעד הבא – פטאייה, עיר חוף שנמצאת דרומית-מזרחית לבנגקוק.
במילה אחת? אילת.
אי מוזנח יחסית, עם חופים נחמדים, תחליף רעוע לאחיו הדרומיים כמו פוקט וקופיפי.
הבעיה העיקרית? מקקים.
שיבשו לי כל ניסיון לשיטוט חופשי ברחובות. קרב הישרדות מול יצורים עם יותר מדי רגליים.
לעומת זאת, המלון היה שוס:
מלון חדש בן שנה, 5 כוכבים, עם נוף לכל האי ובריכת שחיה על הגג, במחיר של קיטון בגודל 18 מטר בארץ.
פינוקים אחרונים לפני הסיום
עוד קצת מסאז'ים ב- 30 ש"ח, כולל חיוך.
שייקים ב- 5 ש"ח – אבטיח, ליצ'י, פפאיה ומה לא. ככה עוקצים את המערכת.
עוד קצת שווקים, זיופים, תיקים ו… זהו.
חזרה לציוויליזיציה ולחיים האמיתיים.
ביוש תאילנד. עוד נחזור.
סיימנו את הטיול מלאים, תרתי משמע, עם געגוע כבר מהמטוס.
היעד הבא?
ויאטנם?
קמבודיה?
הפיליפינים?
כל מקום שיש בו שקט, ניתוק ואקזוטיקה ולא דורש מכירת כליה.
See you, Thailand. We'll be back.
רוצים גם לטייל באופן עצמאי וכשר?
הצטרפו לאלפי מטיילים אחרים וקבלו ישר למייל את המאמרים הכי מקיפים ופרקטיים למטיילים שומרי מצוות בחו"ל. הירשמו כאן:
