הפעם הראשונה שלנו בפריז היתה קצת טראומטית. במשך שנים טענתי שאנחנו צריכים לחזור אליה לחוויה מתקנת.
בטיול הזה, שמטרתו העיקרית היתה בכלל נורמנדי, קיבלה פריז הזדמנות שנייה. כיוון שנקודת המוצא הנוחה וההגיונית ביותר לטיול בנורמנדי היא פריז, החלטנו על הדרך לשלב גם אותה בתוכנית.
בהתחלה חשבנו לבלות יום אחד בפריז, ממנה להמשיך לנורמנדי, ואת השבת לעשות בכלל בדוביל. אבל עד שסגרנו סופית על הטיול, כבר לא נשארו כרטיסים לתאריך שתכננו, ונאלצנו להקדים את היציאה ליום שישי.
השינוי הזה הוביל להחלטה של האיש לפתוח את הטיול דווקא בסוף שבוע בפריז, ורק אחר כך להמשיך לנורמנדי.
סוף שבוע בפריז - יום שישי
לפנות בוקר המראנו מתל אביב לנמל התעופה שארל דה גול בפריז.
נחתנו בפריז בסביבות עשר בבוקר, ואחרי תהליך בקרת גבולות שארך קצת יותר מהצפוי יצאנו מהטרמינל הממוזג אל החום הלוהט בחוץ. הזמנו מראש נהג (עובדיה הסעות – מומלץ), שחיכה לנו בשדה ולקח אותנו במכונית טסלה עתידנית הישר למלון שהזמנו בלב פריז, ליד השאנז אליזה.
נתוני הפתיחה לא היו מבטיחים במיוחד: גל חום קיצוני קיבל את פנינו, בתוספת משחק ענק של פריז סן ז'רמן בשבת. אבל למרות הכל היתה לנו שבת נהדרת, לא מעט בזכות המלון המושלם שבחרנו, עליו עוד אספר בהמשך.
כבר מהרגע הראשון שנכנסנו למלון הבנתי שבחרנו נכון. L'Hôtel du Collectionneur Paris שממוקם בלב פריז, מרחק הליכה קצר משער הניצחון ומהשאנז אליזה, מעוצב בסגנון אר־דקו מרהיב ומשרה תחושה של פאר אירופאי קלאסי.
אבל מעבר לעיצוב המרשים ולמיקום המצוין, הייתה לנו סיבה נוספת לבחור דווקא בו: המלון נמצא בבעלות יהודית ומותאם באופן מלא לשומרי שבת. עבורנו, כמי שמחפשים מקום נוח לשהות בו במהלך סוף שבוע בפריז, זו הייתה בחירה מושלמת.
בעיקרון שעת הצ'ק-אין הרשמית היא 16:00, אבל הגענו למלון כבר בסביבות 12:00 בצהריים. פקיד הקבלה קיבל את פנינו בחיוך, דאג שייקחו מאיתנו את המזוודות, והציע לנו בינתיים לנוח ולהתאושש מהטיסה בחדר ההתרעננות של המלון. הוא גם ביקש את מספר הטלפון שלנו כדי לעדכן אותנו ברגע שהחדר יהיה מוכן, אפילו אם זה יהיה לפני שעת הצ'ק-אין.
כשירדנו ל- Rest Room למטה נשארנו פעורי פה: מדובר בטרקלין מהודר עם רצפות שיש, ספות קטיפה נוחות, תאי טלפון פרטיים ושקעי טעינה, הכול בעיצוב אלגנטי שמרגיש כאילו חזרנו לתקופת הזוהר של פריז. אבל גולת הכותרת היו דווקא חדרי השירותים: מצוחצחים למופת, עם ערימות של מגבות מקופלות בקפידה ומוצרי טואלטיקה מפנקים.
אחרי שנחנו מעט, התרעננו והטענו את הטלפונים, יצאנו סוף סוף להכיר מחדש את פריז.
דבר ראשון הלכנו לאכול. צעדנו לבית הקפה Le XXV, שנמצא במרחק כעשר דקות הליכה מהמלון
אחד הדברים שאני הכי אוהבת בפריז הוא השפע הקולינרי הכשר. עם כ־ 200 מסעדות, בתי קפה ומאפיות כשרות, היא נחשבת לעיר עם היצע האוכל הכשר הגדול ביותר באירופה, וזה פשוט תענוג למטיילים שומרי כשרות.
Le XXV הוא פטיסרי צרפתי כשר שמציע מבחר מרשים של מאפים צרפתיים, לצד קפה, כריכים, סלטים ואפילו סושי. אנחנו פתחנו את סוף השבוע בפריז עם קפה ומאפה שוקולדי מפנק. האיש בחר בכריך, ואני דווקא הלכתי על סושי.
שבעים ומרוצים המשכנו לשוטט ברחובותיה היפים של פריז. עברנו ליד שער הניצחון, נהנינו מהאווירה המיוחדת של העיר ועשינו קצת קניות.
לאחר מכן הלכנו לחנות הכשרה K-Market ברובע ה- 17, שם הצטיידנו ביין לקידוש, לחמניות ועוד אי אלו מצרכים לשבת. בדרך עצרנו גם באחד מסניפי רשת קרפור כדי לקנות שתייה ופירות, וכשהשלל בידינו חזרנו עייפים אך מרוצים למלון.
בדלפק הקבלה ביקשנו את "מפתח השבת" (שהזמנו מראש עם פיקדון) ועלינו לחדר. חיכה לנו חדר מרווח, נעים וממוזג, וצוות המלון אף דאג מראש לנטרל את חיישני התאורה לקראת שבת, אחד הפרטים הקטנים שהופכים את השהות לנוחה כל כך עבור שומרי שבת.
אחרי שפרקנו מזוודות, התארגנו ונחנו מעט, הגיע הזמן לצאת לבית הכנסת.
בעונה הזו של השנה השבת בפריז נכנסת מאוחר מאוד – בסביבות השעה 21:45. אבל כמו במקומות רבים באירופה, גם כאן ברוב הקהילות מקבלים את השבת כבר בפלג המנחה ומתפללים מוקדם, כך שאפשר להתחיל את סעודת השבת בשעה סבירה יחסית.
שבת בפריז
צוות המלון מכיר היטב את הצרכים של שומרי שבת, כפי שסיפר לי אחד מפקידי הקבלה (שהוא בעצמו יהודי). לכן, לפני שבת קיבלנו "מפתח השבת" ושמרנו אותו אצל צוות הקבלה עד שנחזור מאוחר בלילה מבית חב"ד. מכיוון שאסור לטלטל בשבת (אין עירוב בפריז), יצאנו ללא המפתח.
בשעה מוקדמת יחסית יצאנו לכיוון בית חב"ד שאנז אליזה. יש משהו מיוחד בלצעוד בשדרה המפורסמת הזו בבגדי שבת, בלי ארנק, בלי טלפון ובלי כל ענייני החולין – פשוט ליהנות מהעיר בקצב אחר.
מציאת בית חב"ד הייתה משימה מעט טריקית: מצד אחד הוא ממוקם בלב אחד המקומות המרכזיים והאטרקטיביים ביותר בפריז – שדרת השאנז אליזה, ומצד שני הוא מסתתר מאחורי דלתות ומסדרונות, ממש מחיצה מבית למחיצה. מזל שקראתי לפני שבת בעיון את ההוראות באתר שלהם.
הגענו יחסית מוקדם, והרב עדיין היה באמצע דרשה בצרפתית על פרשת השבוע לקהל המתפללים המקומי הקבוע.
לאחר מכן הדלקתי נרות והתפללנו יחד קבלת שבת. תמיד מרגש אותי לראות מקרוב את הפעילות המדהימה של שליחי חב"ד ברחבי העולם: דווקא בלב העיר המסמלת כל כך את עולם החולין, להקים ולהפעיל במסירות, בחכמה ובחן בית לתורה ותפילה ומקום שמאפשר לכל יהודי להרגיש בבית.
אחרי תפילת ערבית ירדנו לקומת הכניסה לקידוש עשיר, שהיה גם הזדמנות להכיר ולשוחח עם יהודים מקומיים ועם תיירים שהגיעו מכל רחבי העולם. בזמן הזה הכינו העובדים למעלה את החלל ששימש כבית כנסת והפכו אותו לאולם אוכל, ולאחר מכן עלינו לסעודת שבת.
סעודת שבת בבית חב"ד שאנז אליזה היתה חוויה נפלאה. באולם הלא גדול ישבו יחד סביב שולחנות ערוכים יהודים מכל קצוות תבל: מקונטיקט, בוסטון, וושינגטון וניו ג'רזי, לצד נציגים מאוסטרליה, ברלין, פנמה וישראל כמובן.
האוכל היה טעים להפליא והוגש בשפע ובנדיבות. היה בו שילוב מקסים בין אוכל יהודי מסורתי להשפעה צרפתית – סלט עם לבבות דקל, וכמובן חגיגה של קינוחים ממיטב הפטיסרי הצרפתי. אבל יותר מהכל היתה זו האווירה הנעימה שעליה ניצח השליח, הרב יונה חסקי: דאג שכולם ירגישו בנוח, עשה סבב היכרות בין הנוכחים, נשא דרשה מעניינת וממש יצא מגדרו שכולם יהיו מרוצים.
עבורנו היתה זו הזדמנות פז להכיר יהודים מעניינים מכל העולם: החל מסטודנטים באוניברסיטת ייל, ועד לאשה מבוגרת מאוסטרליה שישבה לצידנו בשולחן עם בנה המתגורר בברלין.
בשעה מאוחרת סיימנו את הסעודה וצעדנו למלון. ההליכה ארכה כעשר דקות, ולא הרגשנו שום חשש בשדרת השאנז אליזה, שהיתה מוארת ועמוסה בתיירים גם בשעה מאוחרת זו הקרובה לחצות.
למחרת התעוררנו ביקיצה טבעית בשעה מאוחרת יחסית. תפילת שחרית של שבת בבית חב"ד מתחילה רק בעשר, כך שהיה לנו זמן להתארגן בניחותא.
ירדנו לחדר האוכל, לקחנו מהמיחם מים חמים לקפה, וכמו בליל אמש השארנו את המפתח בידיהם האמונות של צוות הקבלה והפלגנו לדרכנו.
גם היום היתה התפילה בבית חב"ד יפה ומרגשת. תמיד מעניין אותי להגיע בשבת לבתי כנסת במקומות שונים בעולם, לחוות סגנונות תפילה שונים ולהיחשף למנהגים מיוחדים.
אחרי התפילה ירדנו לקידוש עשיר ומושקע, בהשתתפות תושבי מקומיים חברי הקהילה. משם עלינו לסעודת שבת יפה ומושקעת, עם שיחות מעניינות, דברי תורה ואווירה נהדרת.
בשבת אחר הצהריים נערך משחק כדורגל גדול בהשתתפות קבוצת פריז סן־ז'רמן. למרות שהמשחק עצמו התקיים בכלל בבודפשט, ההשפעה שלו על תושבי פריז הייתה עצומה: המונים יצאו לרחובות, והאווירה בעיר הפכה סוערת (ואפילו מסוכנת) במשך שעות ארוכות.
כבר ביום שישי קיבלנו מייל מבית חב"ד שאנז אליזה, ובו עדכן אותנו השליח הרב יונה על אזהרת המשטרה לסגור מקומות פתוחים לקהל כבר משעות אחר הצהרים בגלל המשחק. בשל כך, הודיע, באופן חריג תתקיים תפילת מנחה בשעה 15:30 מייד לאחר סעודת השבת. בנוסף המליץ בחום להימנע מלהגיע לאזור השאנז אליזה החל משעות אחר הצהרים, ובמיוחד בשעות הערב כשיתפרסמו תוצאות המשחק.
בפועל, עד שסיימנו את סעודת השבת ותפילת מנחה שלאחריה היתה השעה כבר מאוחרת, ורק בסביבות חמש אחר הצהרים הגענו למלון.
בדיעבד, זה היה פתרון מושלם: השילוב של גל החום הכבד עם אירועי המשחק הפך את היציאה החוצה לפחות רלוונטית, והחלטנו ליהנות מהשעות האחרונות של השבת במנוחה בחדר המלון הממוזג. וכך, למרות שהשבת בפריז יוצאת בתקופה הזו בשעה מאוחרת מאד, נהנינו מאד מהמנוחה בשבת בעיר הגדולה.
בשעות הערב כבר התחילו להרגיש היטב את אווירת המשחק. למרות שהמלון שלנו לא היה ממש על השאנז אליזה אלא ברחוב צדדי, כמה רחובות משם, שמענו היטב את ההמולה מבחוץ. קולות חזקים ורעשים שנשמעו כמו פיצוצים נמשכו לאורך כל הערב עד השעות הקטנות של הלילה, וכעת הבנו היטב את אזהרת השליח להימנע מלצאת החוצה.
יום ראשון בפריז - המארה, סיור בסיטרואן, פארק מנסו ועוד
ביום ראשון בבוקר קמנו, יצאנו החוצה וגילינו פריז אחרת לגמרי. העיר הייתה רגועה, נקייה ושלווה, כאילו לא היו כאן אמש מהומות אימים עד חצות הלילה.
פתחנו את הבוקר שוב בקפה Le XXV, שהפך לקפה הבית שלנו בזכות הקרבה למלון. קפה טוב לצד מאפה צרפתי, בעיקר הפא-או-שוקולה (Pain au chocolat) המעולה שלהם, היו פתיחה מושלמת ליום הזה. לאחר מכן חלפנו על פני פארק מונסו והפגודה האדומה המיוחדת והחריגה בנוף הפריזאי בדרכנו לתחנת המטרו.
ההתניידות בתחבורה הציבורית בפריז פשוטה יחסית באמצעות אפליקציית Bonjour RATP. התקנו את האפליקצייה בטלפון, הזנו את פרטי האשראי, ומכאן אפשר לרכוש כרטיסים בקלות – ללא צורך בתמונה או בהרשמה למנוי.
כרטיס נסיעה במטרו וברכבת מאפשר נסיעה של 90 דקות ומחירו 2.55 אירו. רוכשים את הכרטיס באפליקציה ומציגים אותו במסוף תחנת הרכבת. באותה דרך אפשר גם לקנות כרטיס נסיעה לאוטובוס ולחשמלית (מחיר 2.05 יורו). החיסרון היחיד הוא שכל נוסע צריך מכשיר טלפון משלו, ואין אפשרות לקנות באותו טלפון כרטיס ליותר מאדם אחד.
טיול בשכונת המארה Le Marais
נסענו אל המארה – הרובע היהודי ההיסטורי של פריז, שכיום הפך לאחד האזורים הטרנדיים והמבוקשים בעיר, עם שפע של מסעדות, גלריות, חנויות בוטיק ואווירה פריזאית מיוחדת.
כבר כשיצאנו מתחנת המטרו הרגשנו את האופי השונה של השכונה. הרחובות היו מלאים באנשים (בכל זאת, יום ראשון בפריז) אבל למרות העומס האווירה הייתה נעימה ולא רועשת מדי.
חלפנו על פני בית הכנסת אגודת הקהילות ברחוב פאווה, שנבנה בתחילת המאה ה- 19 בסגנון אר-נובו.
המשכנו לרחוב רוזייה (Rue des Rosiers) המפורסם, בו נמצאים כמה מוסדות קולינריים כשרים ותיקים וידועים, כמו למשל חנות הפלאפל L'As du Fallafel , שלא משנה באיזו שעה תחלפו על פניה, תמיד יהיה תור ענק לפניה. או מאפיית Korcarz הכשרה והמפורסמת. וכמובן שאי אפשר להגיע לפריז בלי לבקר בחנות השוקולד של דמיאל, ולהצטייד בפרלינים מעולים (לא יאמן שכל המוצרים בחנות פרווה!).
ברחוב רוזייה 17 נמצא בית הכנסת שבו התפלל הרבי מלובביץ' בתקופה שבה שהה בפריז, בשנים תרצ"ג-תרצ"ט, עד פלישת הנאצים לעיר. בית הכנסת המכונה "זיבעצן" (17 באידיש) נוסד בשנת 1697, וכיום מתקיימות בו תפילות בעיקר בשבתות.
לשמחתנו הרבה, זכינו לפגוש במקום את השליח המקומי, שפתח עבורנו את דלתות בית הכנסת והוביל אותנו פנימה. הוא סיפר על ההיסטוריה המיוחדת של בית הכנסת, ואף הציג בפנינו ספרים של הרבי שבהם הוא מזכיר את המקום.
המשכנו לשוטט ברחובות המארה הנעימים. הספקתי גם קצת שופינג "בקטנה", כי אי אפשר להיות במארה בלי להיכנס לכמה מהחנויות היפות והמיוחדות שלו, עם הבוטיקים המעוצבים ובתי הכלבו הקסומים.
אבל הזמן שלנו היה קצר, והיינו צריכים להמשיך הלאה. עצרנו רק כדי לקחת כריכים טעימים בטייק אוויי מ־ Alfi, ועלינו חזרה למטרו בדרך למלון.
אחת הסיבות שמיהרנו לחזור למלון הייתה שקבענו לשעה 14:30 אטרקציה מיוחדת, שהתבררה כאחת החוויות המגניבות שעשיתי בחיי.
מדובר בסיור פרטי במכונית סיטרואן וינטג' ורודה, עם נהג מקומי שמכיר היטב את העיר. במהלך הנסיעה הוא משתף בסיפורים, אנקדוטות ופיסות מידע מעניינות על פריז. אפשר לבחור בין סיור של שעה, שעתיים או שלוש שעות, ביום או בלילה, ולהתאים את המסלול והעצירות לפי מה שמעניין אתכם.
להפתעתי, למרות שמדובר בחוויה מיוחדת ואישית, המחיר היה בהחלט סביר. בנוסף, ההזמנה הייתה פשוטה ונוחה, עם אפשרות לביטול חינם עד 24 שעות מראש.
מכיוון שזו לא הייתה הפעם הראשונה שלנו בפריז, וכבר הכרנו את רוב "אתרי החובה" של העיר, בחרנו בסיור הקצר של שעה. בדיעבד, הוא הרגיש קצת קצר מדי, אבל בהחלט סיפק חוויה מקסימה.
נסענו ברחובות פריז במכונית הוורודה והמיוחדת, חלפנו על פני האתרים המפורסמים של העיר, ובדרך עצרנו מדי פעם לצילומים מול המונומנטים האייקוניים. זו הייתה דרך כיפית ושונה לראות את פריז – גם מוכרת וגם חדשה בו זמנית.
חזרנו למלון, אכלנו ונחנו מעט לפני שיצאנו שוב ליהנות מהערב האחרון שלנו בפריז.
לפנות ערב יצאנו לארוחת ערב. בתקופה הזו של השנה מחשיך בפריז בשעה מאוחרת מאוד, וזה אחד הדברים הכיפיים בעיר – אפשר ליהנות מעוד שעות של אור ומטיולים גם בשעות אחר הצהריים המאוחרות.
בדרך עברנו דרך פארק מונסו המקסים, שנמצא ממש בסמוך למלון
פארק מונסו הוא פארק יפהפה, שקט ואלגנטי שנמצא ברובע השמיני. יש בו אכסדרת עמודים רומית, אגם עם ברווזים, פסלים ומדשאות. אחרי החום של יום אתמול כעת היה ממש נעים בפארק.
ארוחת ערב במסעדת BOZEN
המשכנו משם לכיוון מסעדת בוזן ברובע ה- 17. מסעדה אסיאתית כשרה שלה מספר סניפים בפריז.
האווירה ברחובות שקטה ונעימה, יום ראשון הפריזאים יוצאים לטייל ולאכול בחוץ. גם הארוחה במסעדה היתה נעימה וטעימה, אני בחרתי מנות אסיאתיות והאיש העדיף אוכל קלאסי כמו שניצל וצ'יפס.
חזרנו למלון והחלטנו להכנס לבר המלון לדרינק נחמד. הבר אלגנטי והדור כמו המלון, והאווירה שקטה ונעימה. סיום מוצלח ליום נהדר בפריז.
ועל המשך הטיול שלנו בנורמנדי, תוכלו לקרוא בחלק השני של הפוסט שיעלה בקרוב בעז"ה
רוצים גם לטייל באופן עצמאי וכשר?
הצטרפו לאלפי מטיילים אחרים וקבלו ישר למייל את המאמרים הכי מקיפים ופרקטיים למטיילים שומרי מצוות בחו"ל. הירשמו כאן:
בלחיצה על הרשמה אתם מסכימים לתנאי השימוש ומדיניות הפרטיות של "מטיילים בכיפה". לפרטים נוספים >
