היום הראשון: תל אביב-אתונה
כבר זמן רב רצינו לצאת לטיול בנות משפחתי בחו״ל, אבל כמו תמיד, היה מאתגר למצוא חלון זמן מתאים לכולן. לבסוף נפל הפור על חנוכה, שהיה טיימינג מושלם למורות ולתלמידות שבחבורה, בגלל החופש כמובן.
גם ההחלטה על היעד לא הייתה פשוטה: חיפשנו מקום שלא יהיה קר מדי, כי החורף האירופאי עלול להיות קפוא, וגם התקציב היה שיקול משמעותי – רצינו נופש בתקציב נוח ולא יקר, לקבוצה גדולה יחסית ושומרת כשרות.
בסופו של דבר בחרנו בבירת יוון. אתונה בחורף לא קרה מדי, והיא קרובה, נעימה ולא יקרה.
מצאנו דירת נופש במיקום מעולה, במחיר מציאה, עם מטבחון שהתאים להכנת ארוחות קלות וכריכים.
טסנו עם חברת הלואו־קוסט Wizz, וגם כאן מחיר הכרטיס יצא משתלם במיוחד.
ביום שני בצהריים יצאנו לדרך, ונחתנו אחר הצהריים באתונה.
משדה התעופה לקחנו רכבת ישירה לכיכר מונסטיראקי במרכז העיר (כ־ 45 דקות נסיעה). ומהתחנה צעדנו כעשר דקות עד שהגענו לדירה שהזמנו.
מדובר בבנין דירות חדיש ומטופח, עם מעלית, במיקום מעולה במרכז העיר, במרחק דקות הליכה ספורות מבית חב"ד. הדירות במתחם Raise Area 41 ממוזגות, נעימות ונקיות. רובן עם מרפסת צמודה, ויש קוד לצ'ק-אין עצמאי.
אחרי שפרקנו את החפצים יצאנו לסיבוב ראשון במרכז העיר ולהצטיידות ראשונית בסופר – פירות, ירקות ועוד כמה מצרכים.
טיפ: בית חב״ד אתונה מפרסם רשימת מוצרים כשרים מסודרת עם תמונות שניתן לקנות בסופרים ברחבי יוון. בנוסף, תוכלו למצוא מוצרים מסוימים עם חותמת כשרות גם בחנויות רגילות, הופתענו לטובה כשמצאנו דגני בוקר עם חותמת OU.
החורף האתונאי קיבל אותנו במזג אוויר קריר אך נעים, כזה שמאפשר להסתובב שעות בכייף בלי לקפוא ובלי להזיע.
בערב הראשון שוטטנו באזור כיכר מונסטיראקי, נכנסנו לחנויות קטנות ונתנו לעיר להכתיב את הקצב. שבוע לפני החגאות, היתה העיר כבר מקושטת לכבוד הכריסמס, והרחובות היו מלאים אורות מנצנצים ואווירה חגיגית.
יום שלישי: טיול יומי לקלבריטה ברכבת נוף פנורמית
למחרת יצאנו ליום טיול עם נהג צמוד.
בשעה תשע בבוקר חיכה לנו מיניבוס עם נהג שהזמנו מראש מהארץ. הדרך כללה לא מעט פקקים, כך שהנסיעה ארכה לנו למעלה משעתיים, אבל לקחנו את זה ברוח טובה. בכל זאת, טיול בנות. יש מוזיקה, חטיפים, וכמובן תמיד יש על מה לדבר.
נסענו לכיוון העיירה דיאקופטו, ממנה יוצאת רכבת הנוף המפורסמת לקלבריטה.
בדרך עצרנו להצטלם ליד תעלת קורינתוס. אחת מאותן נקודות שעוברים בהן, עוצרים, מצלמים, אומרים “וואו”, וממשיכים הלאה.
הגענו לתחנה קטנה וציורית בדיאקופטו, ממנה עלינו על הרכבת הפנורמית. את הכרטיסים הזמנו מראש מהארץ, כולל בחירת מקומות הישיבה. המלצה חשובה מניסיון: לבחור מושבים בצד ימין של הרכבת, שם הנוף מרשים יותר.
הנסיעה עצמה אורכת כשעה, אבל היא לגמרי אטרקציה בפני עצמה. הרכבת נוסעת בתוך ערוץ ירוק, בין נחלים, מפלים, גשרים ומנהרות.
מסילת הרכבת הזו פועלת כבר יותר ממאה ועשרים שנה. היא נבנתה מעיירת החוף דיאקופטו, במקביל לנהר וורייקוס, ומטפסת עד קלבריטה. לאורך השנים הרכבת והנהר הפכו כמעט ליחידה אחת. הכול משתלב כל כך טבעי, עד שנדמה שהרכבת פשוט גדלה שם, כחלק מהנוף.
הבנייה נעשתה בצורה שלא פוגעת בסביבה, תוך שימוש באבן ובעץ מהאזור, ובאמת שקשה להאמין שמדובר בעבודת אדם ולא ביצירה של הטבע עצמו.
אודונטוטוס היא לא סתם רכבת, אלא גם חוויה ייחודית בסגנון יווני אותנטי. הנהר, המסילה והעיירות שסביב יוצרים אזור עם ניחוח יווני טיפוסי.
קלבריטה Kalavryta
בסיום הנסיעה הגענו לקלבריטה, עיירה קטנה ויפהפייה, ששמה פירושו “מים טובים”. היא מוקפת טבע, בעלת היסטוריה עשירה, ומושכת אליה מבקרים לאורך כל השנה. מכאן מתחיל נהר וורייקוס את מסעו דרך הערוץ ועד חוף מפרץ קורינתוס.
נכנסנו לבית קפה, הסתובבנו במרכז הקטן, קנינו כמה מזכרות, הצטלמנו בתחנת הרכבת ובכיכר העיר, ונהנינו מכל רגע.
התחנה הבאה בתוכנית היתה מערת האגמים קסטריה, שנמצאת במרחק של כ־ 25 דקות נסיעה דרומית לקלבריטה.
מדובר במערת נטיפים מרשימה במיוחד, ובה 13 אגמים תת-קרקעיים צלולים, בהם משתקפים נטיפים וזקיפים.
על הנייר, זו הייתה אמורה להיות אחת האטרקציות היפות של היום. בפועל, גילינו שדווקא ביום הטיול שלנו, שלישי, המערה סגורה. כך שנאלצנו לוותר בצער על הביקור.
מהעיירה קלבריטה החזיר אותנו הנהג לדירה. נסיעה של כשלוש שעות, ארוכה אבל רגועה, כזו שנותנת זמן לעכל את היום, לעבור על התמונות, ולהבין שכבר צברנו לא מעט חוויות.
בערב יצאנו לארוחה במסעדה הבשרית שבבית חב״ד. האוכל היה טעים מאוד, והמחירים סבירים לגמרי. פתרון נוח ומשמח למי שמחפשת אוכל חם, טעים וכשר.
אחר כך טיילנו קצת באזור. הצטלמנו ב־ Little Kook, בית קפה פופולרי שהוא לגמרי חוויה בפני עצמה. המקום מעוצב בהשראת אגדות (מוגזם וקיטשי להפליא) עם תפאורה שמשתנה ומתעדכנת כל פעם. כל האזור והסמטה שממול מקושטים בצורה שקשה לתאר במילים, וקשה עוד יותר להעביר בתמונות. אחד מאותם מקומות שפשוט צריך להיות בהם.
לא רחוק משם יש בית קפה נוסף בעיצוב אגדי בשם Fairytale. בחוץ ניצב פלמינגו ורוד, ובפנים חגיגה של עיצוב ורדרד וקיטשי. מומלץ מאוד לעלות לקומה השנייה, גם אם לא מזמינים כלום, רק כדי לראות ולהתרשם.
כל זה נמצא במרחק של דקות הליכה מהדירה, וזה לגמרי אחד היתרונות הגדולים של המיקום שבחרנו.
וכמובן, אי אפשר בלי שופינג. בכל הזדמנות קפצו הבנות הצעירות לרחוב ארמו, וכל סיבוב כזה נגמר בשקיות. הרבה שקיות. הרחוב מלא בכל המותגים המוכרים כמו Zara, H&M, Foot Locker ועוד, והמחירים נמוכים יותר מאשר בארץ, גם בלי סיילים מיוחדים.
טיפ: לכל חובבות השופינג, ובפרט זארה אתונה. לפני כשנה נפתח סניף חדש וענק של זארה במרכז אתונה, סמוך לכיכר אומוניה. זהו הסניף הגדול ביוון והאיים, והוא משתרע על 4 קומות.
כתובת: ΑΤΤΙΚΗ, 28is Oktovriou 13-17, Athina 104 32, יוון
טלפון: T +30 21 03003864
חשוב לציין שגם בשעות הערב הרגשנו לגמרי בטוחות להסתובב באזור, נניח עד השעה תשע או עשר בלילה. אפילו כשמדובר בקבוצה של נשים ובנות בלבד, וזה לא מובן מאליו.
יום רביעי: סיור מודרך באתונה וביקור בהר הזאבים
למחרת, בשעה עשר בבוקר, יצאנו לכיכר סינטגמה לסיור מודרך עם מדריך דובר עברית, אליו נרשמנו כבר מהארץ. זהו סיור "חינמי" בעקרון, אבל בפועל מדובר בתשלום על בסיס טיפ, בסכום שנע סביב 15–25 יורו לאדם.
הסיור היה איכותי ומעניין מאד. כזה שנותן הקשר ומכניס סדר, במיוחד בעיר כמו אתונה, שבה יש היסטוריה בכל פינה. עברנו בין האתרים המרכזיים באזור, וקיבלנו טעימה מרוכזת מהמקומות שבאמת שווה לראות, ובעיקר לשמוע עליהם.
בין המקומות שביקרנו בסיור היו תחנת המטרו של סינטגמה, טקס חילופי המשמרות מול בניין הפרלמנט, כיכר סינטגמה עצמה, והגנים היפים של מה שהיה בעבר ארמון המלך אוטו. מקומות שאפשר להגיע אליהם גם באופן עצמאי, אבל עם הסבר טוב הם פשוט נראים אחרת.
הר הזאבים (גבעת ליקבטוס)
אחר הצהריים יצאנו לעבר ”הר הזאבים”. בדקנו מראש וראינו שמדובר בהליכה של כעשרים דקות, מה שלא לקחנו בחשבון הוא שהרוב המוחלט של הדרך מורכב ממדרגות. הרבה מדרגות. בדיעבד, מטרו או אוטובוס היו החלטה חכמה יותר.
כשהגענו למתחם עצמו, עלינו ברכבל תת-קרקעי (קרונות שנוסעים בתוך האדמה) כארבע דקות עד לראש ההר, משם נפתחה לפנינו תצפית פנורמית מרשימה על כל העיר. יש גם אפשרות לעלות ברגל, למי שעדיין לא מיצה את עניין המדרגות.
בפסגה יש גם בית קפה ומסעדה, ואתר קונצרטים תחת כיפת השמיים.
זוהי הגבעה הגבוהה ביותר בעיר (כ- 277 מטרים), ויש ממנה תצפית פנורמית של 360 מעלות על העיר עד לחוף הים. מומלץ לבקר לקראת השקיעה.
את היום סיימנו בארוחת ערב במסעדה החלבית החדשה של בית חב״ד. סיום רגוע ונוח ליום עמוס, בלי הפתעות ובלי חיפושים מיותרים.
יום חמישי - טיול לפיראוס ושייט לאי אגינה
ביום חמישי לקחנו מטרו לעיר הנמל פיראוס, שנמצאת במרחק כחצי שעה נסיעה דרומה מאתונה.
הגענו לפיראוס, חצינו את הכביש אל הנמל וקנינו כרטיסים לאוניה לאי אגינה, במחיר של כ־ 12 יורו לכרטיס. יש גם אופציה לרחפת מהירה יותר, במחיר מעט גבוה יותר, אבל אנחנו בחרנו בקצב רגוע.
האי אגינה
ההפלגה ארכה כשעה ועשרים דקות, והובילה אותנו אל האי הכפרי אגינה, הידוע גם כ”אי הפיסטוקים”.
זהו אי קטן וציורי עם אווירה נעימה, רחובות חמודים, ופינות יפהפיות לצילום. הסתובבנו, צילמנו ונהנינו מהשקט ומהנוף, בלי לרוץ לשום מקום.
בהפלגה חזור חיכתה לנו הפתעה בדמות אוניה מפוארת במיוחד.
כשחזרנו לפיראוס נכנסנו לסניף של JUMBO. מי שמכירה את מקס סטוק תרגיש לגמרי בבית. החנות בנויה כך שאין דרך לקצר. חייבים לעבור את כולה, ורק בסוף מגיעים לקופות. איכשהו תמיד יוצאים משם עם דברים שלא תכננו לקנות.
הנסיעה חזרה במטרו הייתה פחות נעימה. כבר התחיל להחשיך, הקרון היה מלא, והאווירה קצת פחות נעימה. בחרנו פשוט לשבת בשקט, בלי למשוך תשומת לב מיותרת. כאשר פנתה אלי נוסעת סקרנית ושאלה מאיפה אנחנו, עניתי בלי למצמץ: מהולנד. וזה עבד.
בערב אכלנו שוב בבית חב״ד. פתרון נוח, מוכר ויעיל.
אחר כך יצאנו להסתובב קצת לפי ההכוונה שקיבלנו מהמדריך ביום רביעי. מכיוון שכבר היה מאוחר, טיפסנו כמעט עד אזור האקרופוליס והסתפקנו בתמונות על הרקע, באזור האגורה.
כרטיסי הכניסה לאתרים עצמם לא זולים, ולא היינו בטוחות שזה מצדיק את המחיר. הרבה ארכיאולוגיה, הרבה מקדשים של אלילים, ופחות מה שחיפשנו בטיול הזה. זו כמובן בחירה אישית, אבל מבחינתנו היה מספיק לראות, להתרשם, ולהמשיך הלאה.
משם טיילנו בין הטברנות שבאזור, שמענו קצת מהמוזיקה של הנגנים ברחוב, וסיימנו את הערב באווירה יוונית רגועה.
יום שישי - חזרה הביתה
ביום שישי כבר נפרדנו מאתונה. מכיוון שהטיסה יצאה מוקדם, נאלצנו לצאת מהדירה כבר בשש בבוקר, ולכן הזמנו מראש הסעה לשדה התעופה.
בפעם הבאה
יש כמה דברים שלא הספקנו, ובראשם סיבוב באוטובוס התיירים הדו־קומתי שעוצר בתחנות מרכזיות בעיר.
בסך הכול היה טיול מוצלח מאוד. מזג האוויר שיחק לטובתנו, לא ירד גשם בכלל למרות שזה אמצע דצמבר, ולא היה קר במיוחד. במהלך היום כ־ 17 מעלות, ובלילה צריך מעיל. משהו בסגנון ירושלים בסתיו, רק עם ים ברקע.
בכל ערב הדלקנו נרות חנוכה בבית חב״ד. חילקו שם סופגניות קטנות וטעימות וסביבונים לילדים, והייתה אווירה חמה ומשפחתית.
בבית חב״ד פועלת גם “מכולת” קטנה עם מבחר מצומצם של חטיפים ומוצרי מזון. חשוב לדעת שהמחירים גבוהים מאוד, כך שכדאי להיערך מראש. אני הסתפקתי בלחמניות, ואת שאר הקניות עשינו בסופר.
טיפים לטיול חסכוני באתונה
אחד הדברים שהפכו את הטיול הזה לכל כך משתלם הוא שילוב של כמה החלטות פשוטות, לא מתוחכמות, אבל חכמות.
טסנו בטיסת לואו־קוסט בהלוך בלי מזוודה. כן, רק טרולי. זה חסך לא מעט כסף כבר בשלב הראשון. במהלך הטיול קנינו מזוודה פשוטה בשוק המקומי, ובחזור שילמנו עליה כתוספת לכבודה. בסיכום הכולל זה יצא זול יותר מאשר להזמין מזוודה לשני הכיוונים מראש.
בחרנו דירת נופש זולה יחסית, במיקום מרכזי ונוח, במרחק הליכה מבית חב״ד. הדירה כללה מטבח, מה שאפשר לנו להכין ארוחות קלות, כריכים, קפה וארוחות בוקר, בלי להיכנס להוצאות מיותרות.
מבחינת אוכל, לא ניסינו “לסמן וי” על מסעדות. אכלנו ארוחה אחת במסעדה בשרית וארוחה אחת במסעדה חלבית, שתיהן בבית חב״ד, ובשאר הזמן הסתדרנו עם כריכים, פירות, ירקות ודברים שקנינו בסופר. פשוט, טעים, ובלי רגשות אשם.
גם התחבורה בעיר הייתה חסכונית. שימוש במטרו וברגל, בלי מוניות ובלי בזבוזים. כשצריך, הזמנו מראש נהג ליום טיול מחוץ לעיר, וזה דווקא יצא משתלם לקבוצה.
בשורה התחתונה, זה לא היה טיול “חסכוני בכוח”, אלא טיול מתוכנן נכון. כזה שמוכיח שאפשר לטייל בחו״ל בחנוכה, גם בקבוצה גדולה ושומרת כשרות, בלי להיכנס להוצאות מיותרות.
רוצים גם לטייל באופן עצמאי וכשר?
הצטרפו לאלפי מטיילים אחרים וקבלו ישר למייל את המאמרים הכי מקיפים ופרקטיים למטיילים שומרי מצוות בחו"ל. הירשמו כאן:
בלחיצה על הרשמה אתם מסכימים לתנאי השימוש ומדיניות הפרטיות של "מטיילים בכיפה". לפרטים נוספים >
