הטיול לאלזס בחורף היה די ספונטני: לאיש הצטברו כמה ימי חופשה בודדים בסוף נובמבר, ובהחלטה של רגע החלטנו לנצל אותם לחופשה קצרה בחו"ל.
למה דווקא אלזס? שאלה טובה. מדובר על חבל ארץ יפהפה השוכן בגבול של שלוש מדינות – צרפת, גרמניה ושוויץ. לאורך השנים עבר האזור מיד ליד, בעיקר בין צרפת לגרמניה, וההשפעה הזו ניכרת עד היום באדריכלות, בקולינריה, בתרבות ובשפה. יש באזור מורשת יהודית עשירה, כרמי יין, טירות מרשימות וכפרים ציוריים.
בחורף, לקראת החגאות, הופך האזור לחגיגת אורות וקישוטים מטורפת. הרחובות לובשים חג, מוארים ומנצנצים, ושווקי חג המולד מושכים לאלזס המוני תיירים. אותנו שווקי הכריסמס פחות עניינו – גם בגלל נושא הכשרות, וגם משום שכל ענין החגאות זר לרוחנו. אבל בכל זאת נהנינו מהיופי של העיירות הקסומות ומהקישוטים המושקעים.
יצאנו ביום ראשון בערב וחזרנו בלילה שבין חמישי לשישי, כך שיהיו לנו 4 ימים מלאים באלזס.
יום ראשון: תל אביב - ציריך
ביום ראשון בערב טסנו לציריך בטיסת SWISS. כיום, כשכבר אין טיסות ישירות לבאזל, ציריך היא נקודת פתיחה נוחה ומוצלחת לטיול באלזס.
הטיסה הייתה קצרה ונוחה, ובסביבות עשר בלילה נחתנו בנמל התעופה קלוטן שבציריך. עשיתי את מה שאני הכי אוהבת כשמגיעים מאוחר: הזמנתי מלון בשדה התעופה. הכי נוח שיש – הולכים לישון מייד אחרי הטיסה המתישה, ולמחרת בבוקר קמים רעננים לטיול וניגשים מוקדם להשכרת הרכב.
כמו מטיילים מנוסים, עצרנו קודם כל בסניף MIGROS בשדה התעופה והצטיידנו במצרכים בסיסיים לשומרי כשרות: חלב צמחי של ALPRO, מיונז טומי, מעט ירקות, וכמובן שאי אפשר בלי השוקולדים הטעימים מרשימת הכשרות של שוויץ.
משם חצינו את הכביש למרכז העסקים והקניות The Circle, אשר ממוקם ממש מול שדה התעופה. שם, במרחק הליכה של דקות ספורות מהטרמינל, נמצא המלון שהזמנו לערב הראשון מלון Hyatt Place Zurich Airport the Circle.
מדובר במלון חדיש ומודרני. אחרי צ'ק-אין זריז נכנסנו לחדר ו"וואו": קיבלנו חדר ענק, מרווח ונוח עם פינת ישיבה, שולחן ופינת קפה מאובזרת. הכל חדיש, נקי ומוקפד עד לפרטים הקטנים.
יום שני: ציריך - מולוז - קולמר
למחרת בבוקר קמנו רעננים, עשינו צ'ק-אאוט וצעדנו חזרה לכיוון שדה התעופה. בדלפק השכרת הרכב של SIXT אספנו את המכונית שהזמנו מראש מהארץ.
לא סתם בחרתי בסיקסט. בטיולים האחרונים העדפנו להתנייד בתחבורה ציבורית, פחות התחשק לנו להתעסק עם השכרת רכב, ביטוחים, חניות (וקנסות!). הפעם לא היתה באמת ברירה: ההתניידות בין העיירות והכפרים של אלזס כמעט ואינה אפשרית בתחבורה ציבורית, בטח שלא בחורף, כשצריך לחכות לאוטובוס עם מזוודות בגשם ובקור.
היה חשוב לנו לבחור בהשכרת רכב אמינה, עם צי רכבים איכותי וחדיש ושירות ברמה גבוהה. ביררתי היטב, במיוחד לגבי ציריך, וההמלצה שחזרה על עצמה שוב ושוב היא סיקסט – תמיד כן!
שיתוף פעולה שלנו עם חברת שלמה SIXT מעניק לכם 16% הנחה על השכרת רכב בכל יעד בחו"ל!
- חברת SIXT האמינה והאיכותית ביותר
- שירות לקוחות מקצועי בעברית
- רכבים חדשים במצב מעולה
- ביטוח ביטול השתתפות עצמית (כולל נזק וגניבה), וביטוח צד שלישי
- תוספות כמו צמיגי חורף, שרשראות שלג ועוד
בד"כ כולל נהג נוסף
תוך דקות ספורות קיבלנו מהנציג את מפתח הרכב וצעדנו לחניה. גילינו שקיבלנו Mazda CX-60, רכב 4X4 מרשים וחדיש, מצויד בצמיגי חורף כמובן.
יצאנו לדרך לכיוון אלזס, כשהנסיעה מלווה בגשם שוטף לאורך כל הדרך.
העצירה הראשונה שלנו הייתה בעיר מולוז (Mulhouse), שם נמצא מוזיאון המכוניות הגדול בעולם.
זמן קצר אחרי שהחלטנו לנסוע אלזס, גיליתי שמוזיאון המכוניות הגדול בעולם נמצא… נכון, בעיר מולוז שבאלזס.
כמי שנשואה לחובב כלי רכב בכלל, ומכוניות אספנות בפרט, היה ברור לי שהמוזיאון הזה חייב להיות חלק מהלו"ז.
מדובר במוזיאון ענק ומרתק, עם מאות כלי רכב מקוריים ויפהפיים מכל התקופות. המוזיאון עצמו מעוצב באופן מרשים וחדשני (ונחשב לאחד המוזיאונים היפים בעולם). המנורות במקום מעוצבות כהעתק לעמודי התאורה של גשר אלכסנדר השלישי בפריז, וכלי הרכב מוצגים בצורה מעניינת ומושכת.
להפתעתי, הביקור היה מרתק גם עבורי, למרות שאינני מתעניינת במיוחד במכוניות. ראינו מכוניות מעניינות מראשית תקופת הייצור, חלקן דומות לכרכרות הדורות, לצד מגוון עצום של דגמים יפהפיים מכל הזמנים, ובעיקר אוסף עצום ומרשים של מכוניות בוגאטי איטלקיות.
קולמר
ממולוז המשכנו לקולמר – נסיעה של כ- 40 דקות.
חנינו בחניה הצמודה למלון שהזמנו, אבל לא התעכבנו לצ'ק-אין. כבר היה שלוש אחר הצהריים, ונשארה לנו בערך שעה וחצי עד שמחשיך כדי להנות מהעיר באור יום. אז צעדנו ישירות למרכז העיר.
הגענו לאזור המכונה "La Petite Venise" – ונציה של אלזס, אזור תיירותי ציורי ועתיק במרכז קולמר, השוכן על גדות נהר הלאוך Lauch. שמו של המקום ניתן כמובן בהשראת ונציה, עיר התעלות המפורסמת.
העיר העתיקה של קולמר מקושטת באופן פנטסטי וקיטשי להפליא. רמת ההשקעה בפרטים הקטנים מטורפת: בובות ודובונים, סרטי קטיפה אדומים מסתלסלים ושרשרות מנורות מעטרות את חזיתות הבתים.
אחרי שהתלהבנו מהבתים הצבעוניים עם קורות העץ החשופות וצילמנו מכל הכיוונים, צעדנו למקום יציאת השייט, ותסמכו עלי שהזמנתי מקום מראש. נכון שאפשר להצטרף לשייט גם במקום, אבל לא תמיד יש מקום ביום ובשעה הרצויים, וההזמנה מראש היא חינמית, כך שכדאי בהחלט לנצל זאת.
שייט בקולמר
השתתפנו בשייט נפלא בסירת עץ במשך כ- 25 דקות (זמין בכמה שפות, כולל אנגלית). המדריך נתן את המקסימום כדי שנהנה, החל מכיסוי הניילון שפרס על מושבי העץ הלחים, ועד להסברים שוטפים באנגלית (שבעליל אינה שפת אימו).
הקטע המצחיק והמאתגר הגיע כשחצינו תעלה עם גשרים נמוכים, שם צריך להתכופף כדי לא לקבל מכה. המדריך כמובן הזהיר אותנו מראש, אבל עדיין היה מפתיע עד כמה הגשר נמוך.
משך השייט
25 דקות
מחיר
9 יורו לאדם.
מזומן בלבד.
כשעלינו חזרה מהסירה כבר התחיל להחשיך. הסתובבנו עוד קצת בעיר היפה, ראינו איך מתכוננים ומקימים את הדוכנים לקראת שווקי הכריסמס שאמורים להפתח מחר, וחזרנו למלון.
בחרנו את המלון שלנו בקולמר על פי המלצתה של שירה, שהיתה כאן בטיול סתיו לפני שנתיים. מלון ג'יימס הוא מלון בוטיק קטן ומקסים בקולמר, שנמצא ברחוב צדדי ושקט ובמרחק הליכה קצר יחסית ממרכז העיר (כרבע שעה). קולמר עצמה קומפקטית ונוחה להליכה.
המלון קיבל את פנינו ריחני ומקושט, עם צוות קבלה אדיב וחביב במיוחד. החדר נעים ומזמין, וכולל כל מה שצריך – פינת קפה מצויידת עם קומקום ותה/קפה, מיניבר, כורסה נוחה, שולחן וכסא.
אלזס בחורף יום שלישי: שטרסבורג
היום השכמנו קום, והתעוררנו כבר בשש וחצי בבוקר!
בשעה שבע צעדנו ברחובות קולמר החשוכים (השמש מתחילה לזרוח כאן רק בסביבות השעה שמונה), בדרכנו לבית הכנסת של קולמר, במרחק כחמש דקות הליכה מהמלון.
שמועה גונבה לאוזנינו שבבית הכנסת של קולמר מתקיים בכל יום מנין לתפילת שחרית, והחלטנו לבדוק את הענין מקרוב, חרוצים שכמונו.
הגענו למבנה המרשים של בית הכנסת, אבל לאכזבתנו מצאנו אותו חשוך וסגור. תהינו אולי טעינו ולא מתקיימת כאן תפילה בימות החול?
אבל לא אמרתי נואש, והצעתי לבדוק את הבנין מכיוון אחר, אולי יש כניסה צדדית נוספת. בירכתי מוחי זכרתי שבבתי הכנסת הגדולים באירופה קיימים לפעמים אולמות תפילה נוספים, ואולי זה המצב גם כאן ואחד מהם פתוח.
מצאנו כניסה צדדית עם אינטרקום, אבל כל הכיתובים היו בצרפתית (גם גוגל טרנסלייט לא ממש עזר לנו). לפתע משום מקום הופיע אדם מבוגר ושאל אותנו משהו בצרפתית. מכל זרם המילים הבנו רק מילה אחת: "ישראלים". הנהנו במרץ וניסינו להסביר שהגענו להתפלל. האיש פתח לנו את הדלת עם הקוד, ואז דלת נוספת עם קוד משלה (כמו כספת – העיר האיש). טיפסנו איתו במעלית למעלה, ואז הוא פתח בפנינו את הדלת לאולם בית כנסת יפה ומואר, בו היו המתפללים כבר בעיצומה של התפילה.
אחרי התפילה עשינו היכרות עם המתפללים הנחמדים, שהזמינו אותנו ברוחב לב להצטרף לארוחת בוקר קלה. סירבנו בנימוס אך הצטרפנו אליהם לקפה. החזן וגבאי בית הכנסת (שלבטח נושא בתפקידים נוספים) הציע להראות לנו את היכל בית הכנסת העתיק.
ירדנו איתו למטה, והוא פתח במיוחד עבורנו את דלתות ההיכל והעלה את האור. בית הכנסת היפהפה נבנה לפני כ- 180 שנה. כיום, כמו בבתי כנסת נוספים באירופה, מתקיימות בו תפילות רק בחגים ובמועדים מיוחדים. עלות החימום והתאורה גבוהה מאד, ולא מצדיקה קיום תפילות רגילות בימות החול ובשבתות רגילות.
מתפללי בית הכנסת סיפרו לנו גם על באגטים ולחמים כשרים שניתן להשיג במאפיה הסמוכה, בה טורח הגבאי להדליק את האש בתנור (מה שהופך את הלחמים ל"פת ישראל").
מיד עם צאתנו מבית הכנסת פנינו לחפש את המאפיה המדוברת. ואכן, ממש קרוב מצאנו את בולונז'רי Claude Kraetz . שאלנו את המוכרת במקום מה כשר (CACHER בצרפתית). היא הצביעה על כמה סוגי לחמים ובאגטים, מהם בחרנו באגט קלאסי ולחם אגוזים משובח.
חזרנו לחדרנו במלון, וטעמנו את הבאגט הפריך שהיה פשוט מעולה! אכן יודעים להכין באגטים הצרפתים האלה. אבל השיא היה לחם האגוזים, שטעמו המופלא עוד עומד בפי.
שטרסבורג
נסענו לשטרסבורג. נסיעה של כשעה, שהיתה מתישה במקצת בגלל הגשם שלא הפסיק לרדת.
חנינו באזור היהודי, בפארק ליד בית הכנסת, יש חניה נחמדה בשם Parkplatz. אמנם יקרה, אבל מאד נוח למי שמעוניין באוכל כשר וגם לא רחוק ממרכז העיר.
דבר ראשון נכנסנו להתחמם ב- Café de la Paix, בית קפה נחמד שמגיש גם סלטים, מאפים ועוד. שתינו קפה ועוגה, והרגשנו מוכנים להמשיך ולחקור את העיר.
צעדנו ברגל למרכז העיר, דרך יפהפיה המרושתת בתעלות מים של נהר האיל. גם כאן העיר כבר חגיגית: לכל אורך הדרך הבחנו בקישוטים היצירתיים והמושקעים של החנויות והמסעדות, כמו למשל עוגיית איש-לחם זנגוויל עצומה שתלתה בחזית בנין של קונדיטוריה.
הגענו לעיר העתיקה, אל הרובע המכונה Petite France – צרפת הקטנה. הרובע שוכן סביב נהר האיל, ובו תעלות מים ועליהן גשרים. זהו האזור ההיסטורי של שטרסבורג, והוא גם אתר מורשת של אונסק"ו. גם כאן, כמו בקולמר, מצאנו את אותם בתי עץ איקוניים עם גגות משופעים וקורות חשופות. הבתים השמורים היטב מהמאות ה- 16 וה-17, אכלסו בעבר בעלי מלאכה כמו דייגים, בורסקאי עור וטוחנים.
המשכנו לטייל והגענו לסכר ואובן, העשוי אבן חול ורודה ונבנה כבר במאה ה- 17. על הגג שלו ראינו אנשים מטיילים – שם נמצאת המרפסת הפנורמית, המספקת תצפית יפה לנופי העיר.
חזרנו לרובע קונטד Contades, האזור היהודי של שטרסבורג. בדרך עצרנו בסניף של רשתUniqlo , שם ביליתי שעת איכות עם פריטי טקסטיל שווים (השופינג היחיד בטיול הזה!) כשהאיש ממתין בסבלנות ראויה לציון.
בדרך עברנו דרך כיכר הרפובליקה Jardin de la Place de la République, והתרשמנו מהגן היפה והארמון המשקיף על הכיכר.
כשהגענו לאזור כבר היינו רעבים ורצינו לאכול צהרים, אבל התאכזבנו לגלות שמרבית המסעדות הכשרות בשטרסבורג (מלבד בית הקפה) סגורות מהשעה שתיים בצהרים ועד לשבע בערב. בלית ברירה צעדנו לחנות הכשרה Space Kosher Sellenick, אם לא לאכול, לפחות להצטייד במוצרים כשרים – גבינות, נקניקים, ממרחים וכו'.
ובחזרה לקולמר, מעט לפני הכניסה לעיר, מזדקר העתק של פסל החירות. מה הקשר של הפסל האייקוני הזה לקולמר?
פרדריק אוגוסט ברתולדי, האמן שיצר את פסל החירות שנתנה ממשלת צרפת במתנה לארה"ב, נולד בקולמר.
כאן דואגים להנציח אותו: כל העיר משובצת במשולשי מתכת מוזהבים עם תרשים ראש הפסל, ויש גם מוזיאון וכיכר על שמו של ברתולדי בקולמר.
יום רביעי: קייזרסברג, רייקוויר ומלון ספא
גם את הבוקר הזה פתחנו בתפילה בבית הכנסת, ולאחר מכן עצרנו במאפיה הסמוכה והצטיידנו בבגטים ובלחמים המעולים.
ארוחת בוקר, אריזה קלילה ויוצאים לדרך. את היום הזה הקדשנו לעיירות הקטנות והיפות בסביבה.
אלזס בחורף - קייזרסברג Kaysersberg
העיירה הראשונה שאליה מיועדות פנינו היא קייזרסברג, במרחק כעשרים דקות נסיעה מקולמר.
חנינו בכיכר סתמית בכניסה לעיירה, ובשלב הראשון לא ממש הבנו על מה ההתלהבות. אבל אז נכנסנו פנימה, ותוך דקות מצאנו את עצמנו בארץ האגדות.
קייזרסברג מייצגת את כל הקסם של אלזס: רחובות מרוצפים באבן, בתים עתיקים וצבעוניים שנראים כאילו יצאו מסרט מצויר, עם חלונות עץ מעוטרים בפרחי גרניום. בעונה הזו, האווירה בכפר קסומה במיוחד, והבתים מקושטים בצורה מוגזמת וקיטשית להפליא:
פפיונים וסרטי קטיפה אדומים, שרשראות תאורה ופנינים על חזיתות הבתים והמרפסות. היו שהגדילו לעשות והציבו גם דמויות של אנשים ובעלי חיים שזזו בעזרת מנגנון מכני.
וכמובן, אי אפשר בלי הגמדים והדובים שהופיעו בכל הוריאציות – מדובי ענק מרשימים ועד דובוני פרווה קטנים וחמודים.
המשכנו לטייל לאורך שבילי העיירה הקסומים, עד שהגענו לנקודת תצפית יפה במיוחד: הגשר מעל נהר הוייס החוצה את קייזרסברג Weiss Bridge Viewpoint. זהו מקום פסטורלי ממנו נשקף נוף של בתי העיירה העתיקים הצמודים לנהר, מראה שכאילו נלקח הישר מימי הביניים.
חניה מומלצת בקייזרסברג
- Parking Gouraud – חניה נוחה בכניסה לעיירה
- Parking P5 kayserberg – חניון גדול, במחיר סביר, ובמרחק הליכה קצר ממרכז העיירה.
אלזס בחורף - העיירה ריקוויר Riquewihr
מקייזרסברג המשכנו לעיירה נוספת, מקסימה לא פחות: ריקוויר, אשר מוקפת חומות וביצורים מימי הביניים.
בכניסה מקבל את פנינו מגדל דולדרDolder המרשים, ששימש בעבר כשער הגנה, מגדל שמירה ומגדל פעמונים. כיום פועל בו מוזיאון Musée du Dolder, אשר מציג את תולדות העיירה החל מהמאה ה- 13, ומספר על אמצעי ההגנה שלה, דיירי המגדל ותפקידיהם. מהקומה הרביעית נשקף נוף מרשים של גגות העיר ומישור אלזס.
ריקוויר עצמה מהווה אטרקציה תיירותית פופולרית בזכות הארכיטקטורה ההיסטורית המיוחדת שלו, והיא נראית כיום כמעט כפי שנראתה במאה ה- 16. העיירה ממוקמת על דרך היין של אלזס, וידועה גם בזכות יינות הריזלינג שלה.
היתה חוויה מיוחדת לשוטט בסמטאות המקושטות להפליא, ולראות את החנויות שהציגו את מיטב התוצרת המקומית. בכל פינה כמעט הזמינו אותנו לטעום ממטעמי האזור והמאכלים האלזסיים המסורתיים, ונאלצנו לסרב בנימוס מטעמי כשרות.
התוכנית המקורית כללה גם ביקור בטירת קניגסבורג Château du Haut-Kœnigsbourg.
אלזס מכונה "ארץ הטירות" ולא בכדי: בחבל זה תמצאו למעלה מ- 80 טירות מבוצרות, שנבנו כדי להגן על ערים וכפרים, והן עדות חיה לעבר המפואר של האזור. אבל טירת קניגסבורג, המתנוססת לגובה של 757 מטרים, היא ללא ספק המפורסמת ביותר. הטירה המרשימה, שנבנתה מחדש על ידי הגרמנים, משקיפה על נוף פנורמי של מישור אלזס, הרי הווז' והיער השחור. היא בת 900 שנה, והייתה עדה במשך מאות שנים לסכסוכים ויריבויות בין אדונים, מלכים וקיסרים.
עם זאת, ההליכות הארוכות בכפרים די שחקו את הרגליים שלנו. היינו כבר מותשים והקור גם הוא עשה את שלו. ולכן ויתרנו בצער על הביקור בטירה ונסענו הישר למלון בו נשהה בלילה הבא.
כשתכננתי את הטיול לאלזס, הביע האיש משאלה לשהות לילה אחד במלון ספא. חיפשתי היטב, קראתי ביקורות וצללתי לפרטים, ולבסוף בחרתי במלון ספא מיוחד בעיירה נידחת ליד אוברנה. 6717 Nature Hôtel & Spa שוכן בסביבה טבעית וכולל ספא איכותי עם בריכות, סאונות ומרחבים מפנקים למנוחה.
כבר ברגע שנכנסנו ללובי הבנו ש"שיחקנו אותה", והכשרון המיוחד שלי למצוא מלונות מעולים שוב הוכיח את עצמו.
הסוויטה שקיבלנו הייתה ענקית ומפנקת ברמות: וילונות אלקטרוניים, תאורה חכמה, חדר ארונות צמוד, אח בוערת, מרפסת וחדר רחצה גדול עם שני כיורים ומוצרי טיפוח איכותיים.
הספא המושקע משתרע על שתי קומות וכולל בריכת שחיה, ג'קוזי באוויר הפתוח, סאונות ומגוון חדרי מינרלים, טיפולים וחדרי מנוחה לרביצה נינוחה מול הנוף.
זהו שילוב נדיר של מלון פרימיום יוקרתי ומודרני, בסביבה של טבע כפרי.
יום רביעי: טבע ואגמים ביער השחור
הבוקר קמנו בעצלתיים.
כשהגענו למלון, פקידת הקבלה הופתעה לגלות שאנחנו לא מעוניינים בארוחות. אחרי הכל, המלון ממוקם בעיירה נידחת והמטבח המושקע בו כמעט ברמת מישלן.
הסתפקנו בבאגט עם גבינה בחדר, אך למי אכפת כשזה הנוף שנשקף מהחלון?
אבל בוקר בלי קפה אי אפשר, אז ירדנו ללובי והזמנו קפה זוגי עם חלב צמחי (הסברנו שאנחנו "טבעונים", מסובך מדי להסביר כאן את מושגי הכשרות). קיבלנו קפה מעולה עם חלב סויה.
היער השחור
זהו היום האחרון לטיול, והחלטנו שהדרך חזרה לציריך תעבור דרך היער השחור, כדי ליהנות מהטבע גם בדרך לשדה התעופה.
יצאנו מאלזס שהיתה אפופת ערפל. כשהגענו לפרייבורג ועדיין היינו תחת ערפל כבד, תהיתי אם לא כדאי לשנות תוכניות. לא נראה לי מתאים לנסוע במזג שכזה בשבילי היער השחור, ואיך אפשר ליהנות מהנוף בתוך עננים כאלה?
אבל האיש התעקש להמשיך, וככל שעלינו גבוה יותר, מזג האוויר התבהר ויצאה לקראתנו השמש. לפנינו נפרש יער מושלג מהאגדות, והבנתי שוב את הקסם של אירופה: לפעמים אפשר לחוות ארבע עונות ביום אחד.
הגענו לטיטיזה, עיירה יפה ומרכזית ביער השחור, וחנינו בחניון הסמוך לתחנת הרכבת כהמלצתה של שירה.
שמש שקרנית זרחה בשמים, וגרמה לפתיתי השלג שירד כאן לפני יום או יומיים לנשור מהבתים והעצים. מראה קסום במיוחד.
צעדנו אל שפת האגם שבאורח פלא לא קפא עדיין. על החוף הידסו ברווזים בנחת, בינות לילדים ותיירים שניסו להתחמם מעט באמצעות מדורות קטנות.
מזג האוויר הקפוא גרם לנו להמלט לבית קפה מקומי כדי להתחמם מעט. דרישות מוזרות יש לתיירים האלה: קפה בכוס זכוכית, חלב צמחי בלבד (לא בכל מקום מצאנו תחליף חלב, ולקח לנו זמן למצוא בית קפה שמסוגל להיענות לבקשה)
מהיער השחור לציריך
בדרכנו חזרה לשדה התעופה בציריך עברנו דרך אגם שלוכזי העצום, ושוב נשפכו לפנינו מראות מושלגים קסומים, מדרונות סקי לבנים ועיירות קטנות טובלות בשלג.
גוגל מפות שתפקד מעולה לאורך כל הטיול, הספיק לסבך אותנו קצת ליד שדה התעופה, והוביל אותנו דרך חוות כפריות בשבילי עפר צרים. אבל בסוף הגענו בשלום לשדה התעופה קלוטן בציריך, תדלקנו והחזרנו את הרכב השכור.
חזרנו הביתה בתחושת סיפוק: טיול מלא חוויות, נופים מרהיבים וטבע קסום, שיישאר איתנו עוד הרבה זמן.
רוצים גם לטייל באופן עצמאי וכשר?
הצטרפו לאלפי מטיילים אחרים וקבלו ישר למייל את המאמרים הכי מקיפים ופרקטיים למטיילים שומרי מצוות בחו"ל. הירשמו כאן:
בלחיצה על הרשמה אתם מסכימים לתנאי השימוש ומדיניות הפרטיות של "מטיילים בכיפה". לפרטים נוספים >
