זה היה טיול חלומות. משאת נפש שנטוותה במשך שנים לפרטי פרטים וחיכתה בסבלנות עד הזמן המתאים.
המסע לפטגוניה, חבל ארץ נידח בדרום ארגנטינה וצ'ילה, מוקם גבוה ברשימת המשאלות של אחווה ויעקב מיכלין, אנשים שצברו כבר רקורד מרשים של טיולים. הציפייה השתלמה לבסוף, ולרגל חגיגות היובל החליטו בני הזוג לממש את החלום ויצאו לדרך.
פטגוניה.
טיול לא זול, לא קרוב, יעד מאתגר וקשוח אבל מפצה בגדול עם הטבע והנופים היפים בתבל.
הזמן שעמד לרשותם לא היה ארוך, בטח לא במושגים של טיול בסדר גודל כזה – שבועיים בלבד. אבל בתכנון נכון וסדר עדיפויות מדויק הוא היה לגמרי מספק. הם התמקדו בארגנטינה, לעומת רוב המטיילים שממשיכים גם לצ'ילה השכנה ולארץ האש. בזמן המוגבל שהיה לרשותם העדיפו טיול בקצב הגיוני, בלי לרוץ ולעבור מדי יום למקום אחר.
כשתכננו את הטיול מצאו שהדרך הקצרה ביותר לפטגוניה עוברת דרך מדריד, משם לבואנוס-איירס והלאה לפטגוניה. ככל שיורדים דרומה האוכלוסייה מדלדלת ומנוקדת בחוות מבודדות.
כמובן שבזמן קצוב של שבועיים צריך לוותר. הטיסות הפנימיות באזור מתקיימות בצהרי היום, כך שבממוצע יש יום מעבר ממקום למקום. אפשר כמובן גם לנסוע ברכב, אבל מדובר בנסיעה מטורפת של ימים תמימים.
מומלץ לתכנן מראש את כל הטיסות בטיול, ולהזמין כרטיסים כמה שיותר מוקדם. ככל שמתקרבים לתאריך מחירי הטיסות יקרים יותר, ומדובר בטיסות שמלכתחילה לא זולות.
והנה סיפור המסע מנקודת מבטם – שבועיים בפטגוניה, טיול זוגי בחודש פברואר 2020:
בואנוס איירס
ביום חורפי בהיר טסנו למדריד. משם, אחרי 3 שעות המתנה, המשכנו לבואנוס איירס, בירת ארגנטינה אליה הגענו בשמונה בבוקר.
בבואנוס איירס שכרנו את שירותיו של מדריך ישראלי שטייל איתנו במשך יום תמים. היתרון העיקרי של המדריך שבחרנו הוא תו הנכה שברשותו, עובדה המקנה לו את האפשרות לחנות בכל מקום, כולל סמוך לאתרים המבוקשים ביותר.
כך הספקנו לטייל ולראות את מרבית האתרים הידועים של בואנוס איירס היפהפייה:
לה בוקה La Boca
שכונת עוני צבעונית ותוססת בקרבת הנמל שאכלסה בעבר עבדים. כיוון שלא היה לבעלי הבתים העניים כסף לרכישת כמות מספקת של צבע, בכל פעם קיבלו מספינה שעגנה בנמל שאריות של צבע, והשתמשו בו לצביעת חלק אחר בביתם. התוצאה ססגונית ומעניינת.
עם הזמן שופצו בתי השכונה ונצבעו מחדש והיא הפכה לאטרקציה תיירותית עם דוכנים, ציורי קיר ומופעי רחוב.
ביקרנו גם בגן היפני ובגן הוורדים, וראינו גם את בנייני הממשל ואת כיכר האמהות ההולכות שנמצאת ממול.
כיכר האמהות ההולכות
Madres de Plaza de Mayo
בתקופת שלטון החונטה הצבאית בארגנטינה חטפו והעלימו אנשים, ביניהם גם ילדים. קבוצת אמהות יצאה בהפגנת מחאה על היעלמות בניהן בכיכר מול משכן הנשיאים. הן חבשו מטפחות לבנות, עשויות מבד המשמש לחיתולי תינוקות, כסמל לבנים הנעלמים. מסיבה זו קרויה הכיכר גם בשם "כיכר המטפחות הלבנות".
בית הקברות לה ריקולטה
Cementerio de la Recoleta
בית קברות מדהים, בו קבורה גם אווה פרון המכונה "אוויטה". הקברים עשויים כבתים קטנים, מעין אחוזות קבר.
באחד הקברים הבחנתי בתופעה מעניינת: מנורה בת שבעה קנים וצלב מעליה. הדבר עורר את סקרנותי. תחילה חשבתי שמדובר בקבר של משפחת אנוסים, אבל מתברר שמנורה כזו היא אלמנט המקודש גם לנוצרים. (אגב, לדברי הרב הרצוג, גם צורת המנורה בשער טיטוס אינה מסמלת את מנורת המקדש המקורית, כיוון שמוטבעים עליה אלמנטים מיתולוגיים).
אחרי יום עמוס ועתיר חוויות חזרנו למלון שלנו, מלון הילטון. המלון ממוקם בפוארטו מאדרו, שכונה במזרח בואנוס איירס, על שטחו של הנמל הישן, שחודשה ואוכלסה מחדש בגורדי שחקים.
לא רחוק משם, ברחוב מורנו, נמצא בית חב"ד בואנוס איירס. בואנוס איירס ידידותית מאד לתיירים שומרי מצוות – יש בה קהילה יהודית מפותחת, בתי כנסת, חנויות ומסעדות כשרות.
פטגוניה - בארילוצ'ה San Carlos de Bariloche
למחרת בצהרים טסנו לבארילוצ'ה, עיירת נופש מפורסמת היושבת על שפת אגם במרכז פטגוניה.
העיירה יושבת באזור נהדר מוקף באגמים. את העיירה ייסדו גרמנים ושוויצרים בשלהי המאה ה- 19. הנוף הנפלא במקום אכן מזכיר מאד את שוויץ.
אחרי מלחמת העולם השניה הפכה בארילוצ'ה למקלט נוח לפושעי מלחמה נאצים, בה קיבלו אותם כגיבורים. המדריך ששכרנו הראה לנו את הבית שלטענתו התגורר בו היטלר (לפי קונספירציה בה היטלר לא התאבד אלא נמלט לארגנטינה). יש באזור גם בית חולים לניתוחים פלסטיים ששימש להחלפת תווי הפנים של פושעי המלחמה.
עד היום יש במקום בתי ספר גרמניים ובתי שוקולד בגלל המוצא השוויצרי של התושבים.
ביום רביעי שכרנו את שירותיו של מדריך-נהג מקומי, לטיול של יום תמים בבארילוצ'ה והסביבה. המדריך סיפר לנו שסביו היה יהודי בשם פינקלשטיין.
הוא לקח אותנו לשמורה בשם Circuito Chico שמשמעותה בספרדית "מעגל קטן". זהו מסלול מעגלי הכולל יערות, אגמים ופסגות הרים. צעדנו במסלולי השמורה, אבל הגשם שירד גרע מעט מחווית הטיול.
עובדה מעניינת היא קיומו של מלון בבעלות יהודית במקום. מלון שאו-שאו הוא ריזורט מפואר הממוקם בשוליו של הפארק הלאומי שאו שאו Llao Llao, מול נוף מדהים של הרים ואגמים. המלון שייך לאיש עסקים חרדי ארגנטינאי, ויש בו אפילו מקווה טהרה (אם כי המלון אינו כשר). פגשנו במלון משפחות חרדיות מקומיות דוברות ספרדית.
הגענו לתצפית מפורסמת בשם הקילומטר ה- 17, הנחשבת לאחת היפות בעולם. אל התצפית מוביל גם רכבל-כסאות, אבל הגענו למקום אחרי שעת הסגירה של הרכבל, ובגלל הגשם החלטנו לוותר על התצפית ולחזור אליה ביום אחר.
מסלול שבעת האגמים Camino De Los 7 Lagos
למחרת יצאנו בטיול מאורגן למסלול שבעת האגמים, הנחשב לאחד המסלולים היפים בארגנטינה.
זהו מסלול היוצא מבארילוצ'ה לכיוון סן-מרטין, ועובר דרך שבעה אגמים גדולים (ועוד כמה קטנים יותר). המסלול מוקף בטבע יפהפיה, הכולל מפלים, פסגות הרים מושלגות ואגמים בצבעים מיוחדים. הכביש מתפתל בין האגמים, ולאורכו פזורות נקודות תצפית על הנוף.
אנחנו לא התלהבנו במיוחד מהמסלול, כבר ראינו יפים יותר. אבל אנחנו לא אינדיקציה – מדובר באנשים עם רזומה עשיר שהספיקו לבקר באינספור מקומות מדהימים בעולם 😉
המדריכה היתה נהדרת וסיפקה המון אינפורמציה. בסוף הטיול הגענו לעיירה סן-מרטין San Martín de los Andes היפה. טיילנו ברחובות העיירה הציוריים עם בתי העץ.
בסביבות השעה שש בערב חזרנו לבארילוצ'ה. לא היה גשם והחלטנו לנסוע שוב לתצפית הקילומטר ה- 17, הנחשבת לאחת היפות בעולם. בדיוק בק"מ ה- 17 מהכביש מבארילוצ'ה מתחיל מסלול לפסגת הר בשם גבעת קמפנריו Cerro Campanario.
הזמנו נהג, נסענו והגענו בסביבות השעה שבע בערב לתצפית. רכבל הכסאות כבר היה סגור, אז החלטנו לעלות לתצפית ברגל – מרחק של 250 מטר בסך הכל. אבל הטיפוס למעלה היה לא קל – מדובר בעליה תלולה, מה גם שעשינו אותה במהירות ללא עצירות כדי להספיק להגיע לתצפית באור יום.
אחרי חצי שעה של עליה מאומצת הגענו לפסגה. וכאן – הנוף עוצר נשימה לאגם וההרים סביב פיצה על הכל.
ירדנו למטה חזרה בדיוק עם החושך.
שישי - רפטינג
ביום שישי נסענו לטיול רפטינג מאורגן בגבול ארגנטינה-צ'ילה. בטיול הזה היינו הקשישים בחבורה של צעירים 😉.
למרות חששותי המוקדמים, ארגנטינה התגלתה כמדינה מאורגנת ובטוחה. הרפטינג היה מאד מאובטח. וכלל הדרכה מפורטת, מדריכים מיומנים, חגורות הצלה ואפילו סירה רזרבית לחירום.
סיימנו את הרפטינג בחווה בצ'ילה, שם ישבה הקבוצה לאכול. אנחנו כמובן לא יכולנו להשתתף בארוחה מטעמי כשרות, והצטיידנו מראש במזון כשר.
שבת בבארילוצ'ה
חזרנו למלון לקראת הצהרים. בבארילוצ'ה יש בית חב"ד פעיל, ובחרנו בכוונה לשהות במלון הילטון הסמוך לבית חב"ד. המלון מציע למכירה מוצרי מזון ארוזים בכשרות OU, עובדה המקלה מאד על שומרי כשרות.
בבית חב"ד בבארילוצ'ה משלמים מראש על ארוחות השבת ומקבלים צמיד מיוחד, כדי שיוכלו לזהות ששילמתם. בית חב"ד גם מארגן טיולים בסביבה. את הרפטינג למשל הזמנו בהמלצתו.
בילינו בבית חב"ד כמעט את כל השבת – ארוחות ותפילות, ובין לבין נחנו והחלפנו כוחות.
אל קלפטה El Calafate
ביום ראשון טסנו דרומה לאל-קלפטה El Calafate, הסמוכה לאזור הקרחונים הדרומי של פטגוניה, ומהווה נקודת מוצא לטיולים בסביבה.
כשנחתנו חיכתה לנו נהגת מונית שלקחה אותנו ישירות לאל-צ'לטן El Chaltén, עיירת תרמילאים המכונה "בירת הטרקים של ארגנטינה". אל-צ'לטן נמצאת במרחק כשלוש שעות נסיעה מאל קלפטה וסמוכה להר המפורסם פיץ רוי.
התמקמנו במלון מצוין. מלון בוטיק קטן שהסכים לבקשתנו להכין לנו דג בנייר כסף (השליח בבית חב"ד הנחה אותנו איזה דג בדיוק לבקש, סוג של פורל).
באותו יום הספקנו לעשות שני טרקים קטנים, מעין "חימום" לקראת הימים הבאים. יצאנו למסלולים המובילים אל תצפיות נשרים, שארכו יחד כשעה וחצי.
פיץ רוי Fitz Roy
ביום שני בבוקר יצאנו אל הטרק המפורסם ביותר באזור – פיץ רוי. מסלול באורך 21 ק"מ, הנחשב לאחד היפים בעולם. ההר, המתנשא לגובה 3,405 מטר, מתאפיין בצורתו המיוחדת ובמזג אוויר בלתי צפוי, ונחשב כקשה לטיפוס.
מטיילים רבים יוצאים אל הטרק השכם לפנות בוקר, על מנת להגיע לפסגת ההר בזריחה, אז נראה ההר זוהר כולו בצבע כתום מיוחד. אנחנו העדפנו לראות את ההר כתום מחלון המלון בארוחת הבוקר.
נסענו במונית אל תחילת המסלול ויצאנו לדרך. יחד איתנו צעדו אנשים רבים. לאורך הדרך נשקף נוף דרמטי של קרחונים ומראות נהדרים. בדרך פגשנו כמובן ישראלים נוספים, כולל אשה בת 60 שטיפסה קדימה בקלילות.
לפתע הפנה בעלי את תשומת ליבי לכך שלצידנו מטפס מעין חתול: זהו "בייבי פומה" – גור של פומה הנפוץ באזור, טען בעלי. בתחילה ביטלתי את דבריו בטענה שמדובר בחתול סתמי, אך לאחר מכן קצת נלחצתי, אולי עוד מעט תבוא אמו ותתקרב אלינו. בהמשך הדרך שמתי לב שמישהו (אחד מעובדי המקום?) הגיע ולקח איתו את החתול.
למחרת שאלתי את המדריך המקומי והתברר שבעלי צדק – מדובר אכן בגור של פומה, הנפוץ באזור.
באמצע המסלול נמצא הקטע המאתגר ביותר – טיפוס לאורך 450 מטר. מדובר בטיפוס רציני על רקע רוחות מטורפות. עשינו אותו כמו גדולים, אם כי הטיפוס לא היה נורא כפי שחששתי. הלכנו מצוידים במקלות ונעלי הליכה.
למעלה בפסגה התצפית לא תמיד בהירה. כשהגענו התחילה סופת שלגים וכבר לא ראינו את ההר. ניצלנו את ההפוגה למעלה להפסקת אוכל והתחלנו לרדת חזרה. לאורך כל הדרך ליוותה אותנו הסופה, ולקראת הסוף התחלף השלג בגשם.
למטה לקחנו מונית חזרה לעיירה אל-צ'לטן. הגענו בסביבות השעה שש למלון, ארזנו את המזוודות ויצאנו אל הנהגת שחיכתה לנו והסיעה אותנו לאל קלפטה.
פארק הקרחונים לוס גלסיירס Parque Nacional Los Glaciares
ליום שלישי הזמנו שייט בין קרחונים. יש אפשרות לשייט בן 5 שעות בלבד, אבל אנחנו בחרנו בשייט של יום שלם.
אל קלפטה יושבת סמוך לפארק הקרחונים הלאומי לוס גלסיירס Parque Nacional Los Glaciares, איזור מוגן של קרחונים ושדות קרח בהרי האנדים.
הקרחון המפורסם בסביבה הוא קרחון פריטו מורנו Perito Moreno Glacier – קרחון מתנפץ, שכל הזמן נופלות ממנו חתיכות קרח. הוא נמצא כחצי שעה נסיעה מאל קלפטה.
באזור נמצאים שני קרחונים מפורסמים נוספים: קרחון אופסלה Upsala Glacier וקרחון ספגציני Glaciar Spegazzini, שהאפשרות היחידה להגיע אליהם היא באמצעות סירות.
בדרך לקרחון ספגציני נופלות חתיכות ענק של קרחונים. עובדה מדהימה היא שהחלק שרואים מהקרחון מהווה רק 10% מהקרחון, בעוד 90% ממנו נמצא במים. ככל שהקרחון נמצא יותר בחוץ הוא מתחמצן מהאוויר ונצבעו נעשה לבן. החלקים הכחולים שרואים על הקרחון נוצרו מהסדקים שנבקעו בו.
נסענו בסירה בין הקרחונים. מראה הקרחונים הכחולים מהפנט ומדהים, גרם לנו לומר "מה רבו מעשיך" בהתפעמות. זהו אחד המראות היפים ביותר בעולם.
הסירה הורידה אותנו ביבשה מול קרחון פריטו מורנו, שם ישנו מסלול הליכה מול הקרחונים. היינו שם שעתיים ונהנינו מכל רגע.
ניתן להגיע לקרחון פריטו מורנו ברכב, ויש אליו גם גישה לנכים באמצעות מעלית מיוחדת.
מהשייט חזרנו למלון באל קלפטה.
בשבוע בו שהינו במקום התקיים פסטיבל מוזיקה באל קלפטה. ה- 15 לפברואר הוא התאריך בו הכריזו על פארק הקרחונים, ולרגל המאורע מציינים את התאריך הזה מדי שנה בפסטיבל.
המלון שבחרנו ממוקם קרוב מאד לחגיגות הפסטיבל, וכשהגענו ושמענו את המוזיקה והרעש במקום ביקשנו להחליף לחדר אחורי.
יאמר לזכותם של מנהלי המלון שהזהירו אותנו מראש על קיומו של הפסטיבל, ואף הציעו לנו לבחור במלון אחר. אנחנו סירבנו להחליף, בגלל המיקום של המלון, שהיה מעולה, ולא מצאנו מלון אחר במיקום טוב יותר. בגלל שהגענו מאוחר למלון כבר לא נשאר חדר אחורי פנוי, ונשארנו בחדר שצפה על הפסטיבל והדי המוזיקה נשמעו בו היטב.
לא נתנו לתקרית להרוס לנו את מצב הרוח, והשלמנו עם המצב, אפילו נהנינו מעט מהחוויה של האזנה למוזיקה מקומית.
קרחון פריטו מורנו Perito Moreno Glacier
למחרת, יצאנו לטיול מיוחד של הליכה על קרחון – פריטו מורנו. את הטיול הזמנו מראש (חייבים להזמין את הטיול לפחות שבוע מראש. אנחנו הזמנו שלושה שבועות קודם לכן). ההליכה על הקרחון אינה קלה, ודורשת כושר גופני ברמה בינונית. לכן היא מוגבלת לילדים מעל גיל עשר ולמבוגרים עד גיל 60 (מה שאומר שצריך להזדרז ולהספיק…)
נסענו בסירה אל הקרחון וטיפסנו אליו מהצד. לפני הטיפוס אל הקרחון ציידו אותנו באביזרים מתאימים – נעליים עם סוליות מסומרות וכפפות. הזיזים שבסוליות הנעליים שוברים את הקרח ומאפשרים ללכת מעליו.
ההליכה על הקרחון מזכירה קצת צעידה על הירח (לא שיש לי ניסיון 😉), עם הבליטות והגבשושיות על פני השטח. כל יום לפני כניסת המבקרים צוות האתר הולכים עם גרזנים על המסלול ובודקים את יציבות הקרח.
במבט מקרוב הקרחון דומה לזכוכית, אבל הקרח חזק ביותר. המסמרים שבנעליים שוברים את הקרחון ונתקעים בו. משך המסלול כשעה וחצי/שעתיים.
בסוף המסלול שאל אותנו המדריך אם אנחנו מעוניינים בוויסקי על הקרח. לתדהמתנו הגענו לשטח שבו היה מוכן עבורנו שולחן ועליו דלי עם וויסקי! המדריכים חילקו למשתתפי הסיור וויסקי ושוקולדים.
אחר כך לקחו אותנו לראות את הקרחון ממרפסות התצפית, מה שראינו כבר ביום הקודם. אבל למי אכפת כשהנוף כזה מדהים?
חזרנו בערב לאל קלפטה. עיירה קטנה ונידחת שיש בה בעיקר חנויות ספורט. סביב העיירה יש רק חוות מבודדות, לגמרי סוף העולם.
פוארטו מדרין Puerto Madryn
ביום חמישי הזמנו טיול סוסים בחווה של גאוצ'וס (בוקרים) מקומיים. טיול של שעתיים על רקע מהמם ביופיו, בו רואים גם חלק מצ'ילה.
אחר הצהרים טסנו צפונה לפוארטו מדרין, אליה הגענו בערב. פוארטו מדרין היא עיר נמל בצפון-מזרח פטגוניה, המהווה יעד תיירותי מרכזי בגלל אתרי הטבע ובעלי החיים המדהימים בסביבתה:
ניתן לצפות באזור באריות וכלבי ים (ואפילו לשחות בקרבתם), דולפינים וכרישים. שמורת הפינגווינים המפורסמת פונטה טומבו נמצאת גם היא בסביבה.
בשלב הזה של הטיול רצינו לעשות קצת שופינג, וחיפשנו מקום מתאים לקניות. בכל זאת השארנו בבית ילדים שמחכים למתנות. מצאנו בגוגל איזשהו MALL בסביבה, ותלינו בו תקוות. אבל כשהגענו למקום גילינו שפוארטו מדרין היא עיירת נופש קטנטנה, והקניון המדובר אינו אלא מרכז מסחרי זניח.
המלון שבחרנו נמצא על הים, וגם שם התקיים איזשהו פסטיבל מקומי. יצאנו לראות את הפסטיבל, וסך הכל היה נחמד.
שמורת פונטה טמבו Punta Tombo
לבוקר יום שישי הזמנו טיול פינגווינים, שבת נכנסת בשעה מאוחרת באזור כך שהיה לנו שפע של זמן. שמורת פונטה טמבו נמצאת במרחק כשעה וחצי נסיעה. זוהי שמורת הפינגווינים מסוג מגלן הגדולה ביותר מחוץ לאנטרקטיקה.
הגענו לשמורת הפינגווינים. עם הפינגווין הראשון שראינו עוד התלהבנו, אבל ככל שהפינגווינים סביבנו הלכו והתרבו הבנו שכאן זה השטח שלהם ואסור לנו להפריע. הולכים לצידם של העופות החמודים האלה, וכאשר נתקלים בפינגווין צריך לסור הצידה ולפנות לו את הדרך. אסור ללטף את הפינגווינים, כי הם עלולים להיות תוקפניים.
ביקרנו במקום בתקופה שלאחר ההמלטה, כך שמכל עבר ראינו גורי פינגווינים צעירים, עדיין עם פלומת נוצות שנושרות להם בהמשך חייהם.
האזור ידוע גם בדולפינים, כרישים וכלבי ים. כרישים לא היו בעונה הזו לצערנו.
לאחר מכן חזרנו למלון והתכוננו לשבת. הצטיידנו מראש באוכל ומה שצריך.
בשבת טיילנו רגלית על החוף ובעיקר נחנו.
ביום ראשון היתה לנו טיסת ערב חזרה לבואנוס איירס. החלטנו להתחיל את היום בשחייה עם כלבי ים (אמיצים!).
שטנו בסירת מרוץ עד לאי המאוכלס בכלבי ים. שם ירדנו אל המים, מוגנים בחליפת צלילה משוכללת שגם מציפה. הציוד כולל כובע, שנורקל וכל מה שצריך.
כלבי הים הצעירים שחו ממש לידנו. לפי חוקי הטבע אסור לשהות למעלה מ- 45 דקות בקרבתם. לוקח כעשר דקות להתרגל לעובדה שכלבי ים אשכרה שוחים בצמוד אליך, אבל מדובר בחוויה מיוחדת.
נשאר לנו אחר צהרים פנוי.
בסמוך לפוארטו מדרין נמצא חצי האי ואלדס המאוכלס באריות ים. וויתרנו עליו כי מדובר בשעה וחצי נסיעה לכל כיוון.
במקור תכננו לנסוע בסירה לראות דולפינים, אבל ביטלנו את התוכנית לבסוף בגלל הרוחות העזות. פשוט חששנו לשוט בסירה במזג אוויר שכזה.
באופן כללי, כל פטגוניה סחופת רוחות. בחופים יש מתקנים מיוחדים כדי לעצור את הרוחות העזות. לנסוע בסירה זה לא דבר קל ברוחות האלה. ואנחנו עוד היינו בקיץ. לא רוצה לחשוב איך נראה שם החורף…
בערב טסנו לבואנוס איירס. חזרנו למלון הילטון ליד פוארטו מדרו, כדי ללון שם את הלילה האחרון בארגנטינה.
למחרת טסנו חזרה לארץ. להתראות ארץ מופלאה, היתה חוויה של פעם בחיים.
רוצים גם לטייל באופן עצמאי וכשר?
הצטרפו לאלפי מטיילים אחרים וקבלו ישר למייל את המאמרים הכי מקיפים ופרקטיים למטיילים שומרי מצוות בחו"ל. הירשמו כאן:
ישם צוותים של שוחטים
שמגיעים לאזור ארץ האש
ומבצעים שחיטות גם עבור הרבנות הראשית לישראל
טוב לדעת!
ארץ האש נמצאת דרומית לפטגוניה.
האם תיתכן טיסה לארגנטינה מישראל בזמן הקרוב ?
הטיסות בכל מקרה הן דרך מדריד או יעדי ביניים אחרים.
בימים אלה אין עדיין צפי ברור מתי יחזרו הטיסות לאזורים אלה. מקווה שבעז"ה בקרוב!