היתה שעת בין ערביים כשהגענו במכונית השכורה הקטנה לפורטגרנדי (Portegrandi), עיירה זעירה ומנומנמת ליד ונציה. אחרי נסיעה טרופה בגשם זלעפות מאגם גארדה הגענו אל הצימר החביב, שנמצא מעל לבר-מסעדה כפרי. בעלת המקום, בטי המקסימה, קיבלה אותנו בחמימות. היא כבר הספיקה לארח בצימר שברשותה ישראלים רבים, וסיפרה לנו שאפילו ביקרה בסיני כדי לצלול.
מיהרנו להניח את החפצים ולהתארגן ליציאה, רצינו לנצל את הזמן ולבלות את הערב בונציה. כיוון שהדרך המועדפת להגיע לונציה היא ברכבת (החניה בעיר בעייתית), נתנה לנו בטי שני כרטיסי נסיעה, כדי שלא נצטרך להתעכב בדרך ולקנות. יצאנו עם הרכב לתחנת הרכבת הקרובה ב- Quarto d'Altino, מרחק 8 דקות נסיעה מהצימר. החנינו את הרכב בתחנת הרכבת (החניה שם חינמית) ונסענו כעשרים דקות ברכבת לונציה.
ירדנו בסנטה לוציה – התחנה המרכזית בונציה, יצאנו מהרציף ונפגשנו לראשונה פנים אל פנים עם העיר המוכרת כל כך מהתמונות, ועדיין כשרואים אותה במציאות היא יפה עד כאב. פנינו הישר אל הגשר המרשים שמול התחנה – Scalzi Bridge, עלינו עליו, נדחקים בין המוני רוכלים ותיירים, וצפינו אל הנוף הקסום של ונציה.
משם פנינו לכיוון הגטו. עברנו בסמטאות הציוריות וחצינו את הגשרים העתיקים שעל התעלות. אחרי סיבוב קצר נזכרנו שאנחנו רעבים ופנינו למסעדת "גם גם" הכשרה היושבת על תעלה בכניסה אל הגטו.
אכלנו ארוחת ערב רומנטית על שפת התעלה. האווירה הקסומה של בין ערביים על רקע תפאורת הבתים העתיקים שעל המים, יחד עם האוכל המצוין חברו לחוויה מקסימה ובלתי נשכחת. אכלנו פסטה בולונז, סטייק עוף וגם דג. האוכל היה טעים והמלצרית חביבה ואדיבה. אולי תרמה לזה גם העובדה שהמסעדה לא היתה עמוסה בשעה זו.
כשסיימנו לאכול המשכנו לטייל בעיר היפה. בחוץ כבר החשיך ופסענו בין הסמטאות המוארות באור רך ומסתורי של פנסי הרחוב. בכל פינה נתקלנו בחנות פסטה או גלידה (עינוי של ממש לשומרי כשרות), ובחלונות ראווה גדושים במסיכות.
במהלך השיטוט ברחובות הצרים נתקלנו גם בסימטה כה צרה שרוחבה לא עלה על מטר אחד! הצטלמנו בכל פינה והתקדמנו לכיוון גשר הריאלטו. בשלב כלשהו שמנו לב שכבר מאוחר בלילה, חששנו להפסיד את הרכבת האחרונה ולכן פנינו לחזור.
בתחנת הרכבת של ונציה הסתבכנו בקניית הכרטיסים במכונה האוטומטית (הקופות כבר היו סגורות בשעה זו). למזלנו, איש עסקים בלגי נחמד שעמד אחרינו בתור עזר לנו במשימה. תוך כדי הוא פתח איתנו בשיחה ושאל מאיפה אנחנו, וכשענינו שהגענו מישראל סיפר לנו שביקר בארץ – עולם קטן.
נסענו כחצי שעה ברכבת, ומשם ברכב בדרך חשוכה לחלוטין (מה שהיה קצת מלחיץ) עד לפורטגרנדי. והגענו תשושים ומרוצים לצימר שלנו בחצות.
למחרת בבוקר קמנו מוקדם. מטעמי כשרות לא נגענו בפרודקטים שבטי הכינה עבורנו במטבח לארוחת בוקר. שתינו קפה בלבד ויצאנו לדרך.
שוב נסענו לתחנת הרכבת וממנה לונציה. ירדנו בתחנה המרכזית ופנינו הישר לכיוון הגטו לאכול משהו.
בגטו מצאנו לשמחתנו מאפיה כשרה. אכלנו פיצה במקום (בכל זאת היינו רעבים) והצטיידנו במאפים, גבינות ונקניקים להמשך היום. משם המשכנו לבית הכנסת הספרדי העתיק. בית הכנסת, שנוסד בשנת 1580 על ידי פליטים מגירוש ספרד, הינו הגדול ביותר מבין ששת בתי הכנסת בונציה.
היכל בית הכנסת הספרדי מעוטר בחיטובי עץ מצופים זהב, ומאירות אותו שלוש נברשות עשויות זכוכית מורנו. החלונות מחופים בוילונות אדומים – צבע המייצג חשיבות בונציה. צעדים ספורים ממנו נמצא בית הכנסת הלבנטיני. בשבתות החורף פתוח בית הכנסת הלבנטיני משום שהוא קטן יותר ויש בו חימום, ואילו בשבתות הקיץ פתוח בית הכנסת הספרדי כי הוא קריר יותר.
רק ביום אחד בשנה בלבד, יום הכיפורים, פתוחים שני בתי הכנסת במקביל. מי שמשפחתו לבנטינית לא יתפלל לעולם ביום כיפור בבית הכנסת הספרדי ולהיפך. בנישואי "תערובת" כל צד יתפלל בבית הכנסת בו התפללו אבותיו!
כשהגענו היה בית הכנסת סגור למרבה הצער, ולא יכולנו לחכות לסיור מאורגן במקום. הצטלמנו מבחוץ והמשכנו לשוטט בסמטאות הגטו היהודי, שקיים מאז המאה ה- 16 ונמנה על הגטאות העתיקים בעולם. בסמטאות אפשר להיתקל בשילוט עם כיתוב עברי עתיק.
כדאי לדעת שהמונח "גטו" לכינוי אזור מגורים יהודי, נגזר משמו האיטלקי של הרובע היהודי בונציה, שם היה הרובע בסביבת בית יציקה (באיטלקית: Ghetto).
במרכז הגטו ישנה כיכר רחבת ידיים ובה באר עתיקה. בבאר חקוקה דמות אריה, המסמל את שבט יהודה (לא את האריה של סן מרקו). בנוסף ניצב בכיכר קיר עם תחריטי נחושת המנציח את יהודי ונציה שנספו בשואה.
באזור נמצא גם המוזיאון היהודי של ונציה, המציע ביקור במוזיאון בשילוב עם סיור מאורגן (באנגלית ובאיטלקית) בבתי הכנסת.
מהגטו החלטנו להמשיך לכיכר סן-מרקו, שאתמול לא הספקנו לראות. המחיר המופקע של שייט בגונדולה (בסביבות 100 יורו), גרם לנו לוותר על נסיעה רומנטית בגונדולה. לא ידעתי שיש אופציה של נסיעה משותפת בגונדולה (מקסימום 6 נוסעים) במשך 30 דקות במחיר מוזל בהרבה: רק €28 לאדם!
להזמנת שייט קלאסי בגונדולה במחיר מוזל >
קנינו כרטיס נסיעה חופשי-יומי ועלינו לואפורטו (מעין אוטובוס מים). הנסיעה שהיתה בעינינו חוויתית בתחילת הדרך, הפכה במהלך היום למעיקה בשל איטיות הנסיעה.
ירדנו בכיכר סן מרקו המפורסמת. בצהרי היום להטה הכיכר ונראתה קצת פחות פוטוגנית מאשר בשקיעה, אבל עדיין היתה מרשימה ביותר – החל מהעמוד המגולף ועליו האריה בעל הכנפיים (סמל העיר ונציה), ועד למבנים עם הארכיטקטורה הייחודית המקיפים את הכיכר.
סן מרקו נחשבת לאחת הכיכרות היפות ביותר באירופה וכוללת למעשה שתי כיכרות: הגדולה ביניהן, קרויה כיכר סן מרקו ואילו הכיכר הקטנה, הפונה לים, מכונה הכיכר הקטנה סן מרקו (Piazzetto San Marco). בצד הצפוני מזרחי של הכיכר יש כיכר נוספת קטנה והיא הכיכר הקטנה של האריות (Piazzetta dei Leoni) על שם פסלי האריות המוצבים בה.
מארמון הדוג'ה יוצא גשר האנחות המחבר בינו לבין בית הכלא העתיק של ונציה. הגשר, שנבנה במאה ה- 16 עשןוי אבן ויוצר מסדרון סגור בין שני המבנים. האסירים אשר היו נשפטים למאסר בארמון הדוג'ה, היו מובלים דרך הגשר אל הכלא חסר החלונות וזוכים להצצה אחרונה בעולם החיצון מבעד לחלונות המסורגים, ומשם גם שמו.
בכיכר עצמה הבזיליקה ולצידה מגדל הפעמונים הגבוה. המבנים עטורי החיטובים המקיפים את הכיכר, בהם שוכנים מוזיאון קורר והמוזיאון הארכיאולוגי, ומגדל השעונים העתיק והיפהפה. ברקע, בכל פינה, הומות היונים סביב לתיירים המאכילים אותן.
הכיכר הקטנה סן-מרקו פונה אל הים, ובחזיתה ניצב עמוד מגולף ועליו האריה בעל הכנפיים – סמל העיר ונציה. בכיכר נמצא ארמון הדוג'ה הבנוי בסגנון גותי, ושימש בעבר כמרכז השלטון וכמקום מגורי דוכסי ונציה. הארמון פתוח לקהל הרחב ומציג אוסף תמונות אמנותיות. כרטיסים לארמון ניתן להזמין כאן >
החלטנו לוותר על העמידה בתור הארוך למגדל הפעמונים, והסתפקנו בסקירה מבחוץ. ויתרתי גם (בצער מה) על ביקור בתוך ארמון הדוג'ה, מחוסר עניין של בעלי במקום.
לפתע קמה תכונה בכיכר, מתברר שהתמזל מזלנו להיות בכיכר בדיוק בשעה שתזמורת צבאית עשתה שם הופעה מוזיקלית מרשימה. תפסנו מקום נוח לתצפית ונהנינו מכל רגע.
מהכיכר הלכנו לתחנת FONTE NOVE. קצת "התברברנו" בדרך, אבל לא נורא – שאלנו תיירים ומקומיים ובסוף מצאנו את התחנה, שם לקחנו את המעבורת המפליגה אל האיים מוראנו ובוראנו. בדיעבד, אפשר לקחת את המעבורת לאיים גם מתחנה הסמוכה לסן-מרקו, הנסיעה משם אמנם אורכת כשעה, אבל יש פחות מקום לטעויות.
נסענו במשך רבע שעה אל האי הראשון – מוראנו, המכונה "אי הזכוכית". לזכוכית מוראנו יצא שם עולמי בשל יופיה. את פנינו קיבל מיצג של מדורת זכוכית יפהפיה בגווני האש. נהנינו לצפות במוצגי הזכוכית הפזורים ברחבי האי ובחנויות הראווה.
נכנסנו לאחת מסדנאות ניפוח הזוכיכית הרבות שבמקום וצפינו בהדגמה חיה של תהליך יצירת כלי זכוכית יפהפה. האי עמוס בחנויות המציעות מגוון עצום של מוצרי זכוכית – החל מכלי נוי, דרך נברשות וגופי תאורה ועד לתכשיטים.
המשכנו עם המעבורת אל האי השני – בוראנו. זהו אי קטן, צבעוני וקסום שאין מילה שתיטיב לתאר אותו כמו המילה "ציורי". בתים צבעוניים מעוטרים באדניות פרחים, גשרוני עץ חוצים תעלות מים. יופי נדיר. מצאנו לנו חורשה ובה עשינו פיקניק של ארוחת צהרים. בגט, גבינה, קצת פירות, שלווה ונוף, מה עוד צריך בן אדם בחיים?
כשחזרנו במעבורת מבוראנו כבר התחיל לרדת גשם. מזג האוויר בונציה הפכפך ומפתיע, רק בצהרים סבלנו מחום כבד, והנה לפנות ערב גשם זלעפות!
אחרי יום עמוס ומקסים בונציה חזרנו לבסיס שלנו בפורטגרנדי.
להתראות ונציה, הספקנו לא מעט ביממה שביקרנו בה, ועוד נחזור ונבקר בה בעתיד עם הילדים, בשבת. חוויה מיוחדת ושונה לחלוטין.
בתי כנסת בונציה
בונציה קיימים כיום שישה בתי כנסת – האשכנזי, הספרדי, הלבנטיני, האיטלקי, חב"ד ובית הכנסת קנטון. כל אחד מהם יפה ומיוחד מקודמו, כאשר לכולם מכנה משותף:
התיבה נמצאת בקצה המערבי של בית הכנסת, ואילו ארון הקודש בקצה המזרחי (בניגוד למקובל בשאר בתי הכנסת בעולם בהם התיבה ניצבת במרכז בית הכנסת). הסיבה לכך היא העובדה שונציה שוקעת, ומיקום התיבה והארון נועד לפזר את המשקל על פני החלל.
- בית הכנסת הספרדי – הגדול והמפואר מכולם. פתוח לסירוגין עם בית הכנסת הלבנטיני הסמוך אליו, ולכן פעיל בשבתות הקיץ בלבד – בין פסח לסוכות.
בימות החול נערכים בבית הכנסת סיורים בתשלום, בשילוב עם המוזיאון היהודי בונציה. בשבת הכניסה היא למתפללים בלבד. תיירים חייבים בהצגת דרכון (יש להגיע עם הדרכון ביום שישי לבית הקהילה היהודית, על מנת לקבל הנחיות ופרטים על התפילה בשבת). התפילה יפה ומיוחדת, ובסיומה מוזמנים המתפללים לקידוש עשיר באולם הסמוך.
- בית הכנסת הלבנטיני – נוסד בשנת 1541, ונבנה מחדש במחצית השנייה של המאה ה -17. נמצא בסמוך לבית הכנסת הספרדי. בית הכנסת פעיל בשבתות החורף, משום שהוא קטן יותר מרעהו הספרדי ויש בו חימום, ואילו בשבתות הקיץ פעיל בית הכנסת הספרדי כי הוא קריר יותר.
- בית הכנסת האשכנזי – זהו בית הכנסת הראשון של הגטו, שנבנה בשנת 1528 לעדה האשכנזית. הוא שוחזר בשלהי תקופת הבארוק, בעוד בתחילת המאה התשע עשרה בעיות של שיווי משקל גרמו להזזת הדוכן אל מול "ארון הקודש" כדי לא להעמיס יותר מדי משקל על הרצפה. העיצוב הבלתי שגרתי של בית הכנסת נעשה בהרמוניה עם עזרת הנשים האליפטית, וקירותיו מכוסים קישוטי זהב וכתובת עשרת הדברות, באותיות מוזהבות על רקע אדום.
- בית הכנסת קנטון – נוסד בשנת 1531/32 ושוחזר לחלוטין בתקופת הבארוק המאוחרת. בית כנסת קטן אך מיוחד עם איורים מרהיבים.
- בית הכנסת האיטלקי – נוסד בשנת 1575, והוא הפשוט ביותר בבתי הכנסת הוונציאניים. לפחות, זהו בית הכנסת המואר ביותר, הודות לחמישה חלונות רחבים הנפתחים בצד הדרומי של הכיכר, והנוקשה מכל בגלל היעדרותם של קישוטי הזהב המעטרים את שני בתי הכנסת האשכנזים.
- בית הכנסת חב"ד – בית כנסת פשוט ופונקציונלי, "שטיבל" חסידי קלאסי חמים ולבבי.
אוכל כשר בונציה
- מסעדת GAM GAM – מסעדה בשרית בבעלות בית חב"ד בונציה. המסעדה נמצאת במיקום מעולה במרכז האזור היהודי על שפת התעלה והאוכל המוגש בה מצוין. שעות פתיחה: ראשון-חמישי 12:00 – 22:00, שישי 12:00 – שעתיים לפני שבת. כתובת: 1122 Ghetto Vecchio, Venice. כשרות: מהדרין, פת ישראל.
- gam gam goodies – במרחק כמה צעדים מ- GAM GAM נמצאת המאפיה/חנות החלבית, המציעה קפה, מאפים, פיצה, ארוחת בוקר, כריכים, יין ועוד. שעות פתיחה: ראשון-חמישי 12:00 – 22:00, שישי 12:00 – שעתיים לפני שבת. כתובת: Cannaregio, 2873/c, 30121 Venezia. כשרות: מהדרין, פת ישראל, חלב ישראל.
- מסעדת Ghimel Garden – במלון פרדס רימונים הכשר יש מסעדה חלבית איטלקית. כשרות: בהשגחת הרב הראשי של ונציה.
שבת בונציה
ונציה נמנית על הערים הבודדות בעולם (מחוץ לישראל כמובן) המציעות עירוב מהודר בשבת. עובדה זו מהווה גורם משיכה למטיילים שומרי מצוות הבוחרים להגיע לשבת לונציה. נוח מאד לעשות בונציה את השבת, היא מציעה מבחר בתי כנסת לתפילה ואפשרויות שונות לארוחות שבת כשרות וכאמור, יש בה עירוב המקיף חלקים ניכרים מהעיר.
בית חב"ד ונציה מציע כיום שלוש אפשרויות לסעודות שבת לבחירה:
1. ארוחות שבת במסעדת גם גם – שלוש סעודות בשולחן שמור עם תפריט עשיר ויוקרתי. בהזמנה מראש בלבד. מחיר: 126 יורו לאדם.
2. ארוחות שבת בגלריה – שלוש סעודות בשולחן שמור. בהזמנה מראש בלבד. מחיר: 90 יורו לאדם, 50 יורו לילד מתחת גיל 12.
3. ארוחות שבת בבית הכנסת חב"ד – קידוש, חלה וארוחה קלה בשישי בערב ובשבת בבוקר. אין צורך בהזמנה מראש. מקובל לתת תרומה לאחר השבת.
במסעדת GAM GAM יש אפשרות להדלקת נרות שבת.
לינה בונציה
Eurostars Residenza Cannaregio – מלון מעולה ומודרני ברובע היהודי של ונציה. בנוי סביב חצר פנימית יפהפיה וגן בו מוגשת ארוחת הבוקר. נוף לתעלות. חדרים ממוזגים ונקיים עם אינטרנט אלחוטי. צוות אדיב ונכון לעזור.
מתאים לשומרי שבת: כולל מפתח רגיל לחדרים, ופתיחת הדלת הראשית האלקטרונית בכניסה עבור האורחים בשבת.
- Hotel Becher – מלון קטן ומקסים בלב ונציה, 5 דקות הליכה מכיכר סן-מרקו. בחדרים רהיטים תקופתיים ומנורות מזכוכית מוראנו וחלקם כוללים מרפסת פרטית. מומלץ לבקש חדר עם נוף לתעלה.
- Locanda del Ghetto – מלון במרכז הגטו היהודי בונציה, נמצא ממש מתחת לבית הכנסת האיטלקי. במלון מוגשת ארוחת בוקר, שבחלקה מצרכים כשרים. החדרים ממוזגים ויש גם WIFI (בתשלום). מיקום מעולה לשומרי מצוות, בקרבת בתי כנסת וחנויות כשרות.
Giardino Dei Melograni (פרדס רימונים) – מלון כשר למהדרין בלב הגטו, ובו חדרים ממוזגים עם אינטרנט אלחוטי חינם.
מתאים לשומרי שבת וכשרות: במקום מוגשת ארוחת בוקר כשרה למהדרין (חלב ישראל), פתרון מלא לשומרי שבת (מפתח מכני, מעלית שבת, מיחם וכו') ואפילו מקווה.
- Alberghiera Venezia – מלון דירות במרחק 5 דקות הליכה מהגטו היהודי. מציע חדרים ודירות ממוזגים, בחלקם משקיפים לתעלה. תחנת הרכבת סנטה לוצ'יה נמצאת במרחק של 9 דקות הליכה משם. הדירות כוללות מטבחון מאובזר עם מיקרוגל ומכונת כביסה.
- Crowne Plaza Venice East – את המלון הזה ראינו מבחוץ בכל פעם שחיכינו לרכבת לונציה. הוא נמצא במיקום מעולה ממש מול תחנת הרכבת Quarto d'Altino. המלון נח מאד לטיול בונציה – חניה חינם ובשפע ותחנת רכבת צמודה, עם שירות מצוין ומחיר הוגן, WIFI חינם והשכרת אופניים ללא תשלום. החדרים ממוזגים ומצוידים במכונת תה/קפה. בונוס: המלון מספק שירות איסוף ללא תשלום מנמל התעופה ונציה מרקו פולו (Venice Marco Polo Airport), רק ביום ההגעה ובזמנים קבועים מראש.
- Laguna B&B – הצימר בו התארחנו: חדרים נעימים להשכרה בעיירה קטנה ליד ונציה.
במרכז העיירה עוברת תעלת קטנה, שלאורכה אפשר לטייל עד למרינה קטנה וחמודה.
החדרים נקיים, מטופחים ומאובזרים.
בטי, בעלת המקום, מגישה ארוחת בוקר חביבה – לא רלוונטי לשומרי כשרות (אבל אפשר לשתות קפה ולהכין במטבח ארוחה עצמית). היחס של בטי לאורחיה יוצא מהכלל: החל בעזרה בתכנון הטיול בוונציה וכלה בנתינת כרטיסים לרכבת כדי לחסוך את העיכוב ברכישתם.
הצימר נמצא בעיירה קטנה מחוץ לונציה – אליה ניתן להגיע בנסיעה של כ- 20 דקות ברכבת.
רוצים גם לטייל באופן עצמאי וכשר?
הצטרפו לאלפי מטיילים אחרים וקבלו ישר למייל את המאמרים הכי מקיפים ופרקטיים למטיילים שומרי מצוות בחו"ל. הירשמו כאן:
אשמח לדעת על זמינות של מניני תפילות במקום