ההרפתקה הזאת התחילה בקטנה, כאפיזודה תמימה ופשוטה, והתפתחה למסע מאתגר עם השלכות לא פשוטות.
מה לא ציפיתי? למה לא התכוננתי?
חששתי מהשביתה הגדולה של 100 אלף עובדי הרשויות באנגליה שנקבעה בדיוק ביום הטיסה ללונדון (כולל עובדי נמלי התעופה), ומשביתה נוספת של עובדי הרכבות יומיים לאחר מכן. פחדתי מכייסים – אז קניתי תיק-פאוץ' מיוחד, ורצועה לנייד, וליתר ביטחון הוספתי גם ביטוח מורחב למזוודות ולטלפון היקר. התכוננתי למזג אוויר קפוא, ודאגתי להצטייד בביגוד תרמי ואביזרים שלא מביישים חופשת סקי ממוצעת.
אבל האדם מתכנן ואלוקים צוחק.
כל חששותי התבדו. למרות השביתה, ההגעה ללונדון היתה חלקה ונוחה ללא עיכובים. המזוודה הגיעה בשלום ובמהירות. הרכבות אולי שבתו, אבל הרכבת התחתית (ה"טיוב") והאוטובוסים לא, כך שלא הרגשנו כל בעיה בתחבורה הציבורית. וב"ה לא נשדדנו ולא נתקלנו בכייסים. מזג האוויר בלונדון היה נאה, וכמעט שלא השתמשנו באביזרי החורף שסחבנו.
לעומת זאת, היתה לנו חוויה מעוררת פלצות שהצליחה להרוס את רוב הטיול ולהשאיר טעם רע.
אבל למה להקדים את המאוחר? נתחיל מהתחלה:
בראשית החורף הציע האיש לצאת לגיחה קצרה לחו"ל, משהו קל ולא מחייב. קפריסין ענתה בול על הצורך – קרובה, נוחה וזולה, מה רע?
בתנו חובבת הטיולים התלהבה והתחילה לתכנן במרץ – ביררה על מועדי טיסות, בדקה מחירים ומקומות לינה מומלצים ולבסוף סגרנו על שלושה ימים בקפריסין הסמוכה.
ואז הסתבר, שבחורף אין לקפריסין הרבה מה להציע למי שמחפשת אטרקציות ואדרנלין, בפרט אם לא מתכוונים לשכור רכב (ולנהוג בצד שמאל!). מפה לשם, גילתה הבחורה שיש כרטיסי טיסה זולים במיוחד מפאפוס ללונדון. אחרי סבב שכנועים, נעתרתי לטיסה נוספת מקפריסין ללונדון, וכך להאריך את החופשה לשבוע שלם. איך נפלו גיבורים…
כך יצא שהיו לפנינו שלוש טיסות – תל אביב-פאפוס בחברת ראינאייר, טיסה נוספת מפאפוס ללונדון גם היא של ראינאייר, וטיסה אחרונה מלונדון לתל אביב של וויזאייר. החלטנו לטוס באופן מינימליסטי, עם תיק גב בלבד לכל נוסע, ובנוסף הזמנו מזוודה אחת גדולה לכולנו.
הטיול בבסיסו היה אמור להיות בהרכב משפחתי מלא. אבל בשל אילוצים שונים יצאנו לבסוף בפורמט מצומצם – זוג הורים ושני ילדים: בחורה נחמדת ובן הזקונים בן ה- 12.
המשימה הראשונה היתה לסגור מקום לינה בלונדון. בתי מצאה מקום נחמד במחיר אטרקטיבי. לי הוא נראה קטן וצפוף למדי לארבע נפשות, אבל במחשבה שרוב היום ממילא נטייל בחוץ בחרנו בו לבסוף.
לאחר מכן מצאה הנערה דירת נופש מקסימה בפאפוס, ממש מול חוף הים ובמרחק דקות ספורות מבית חב"ד.
את שאר דברים – אתרים ואטרקציות, תכננו בקווים כללים, והתכוננו לזרום עם המציאות ומזג האוויר.
יום שני: תל אביב - פאפוס
ביום שני בערב יצאנו לטרמינל 1, משם אמורה להמריא הטיסה לפאפוס.
הבידוק והצ'ק-אין הלכו חלק ומהר, וחיש קל מצאנו את עצמנו על המטוס, שנחת תוך שעה קלה בפאפוס.
בשל שעת הנחיתה המאוחרת (אחרי חצות), הזמנתי מראש נהג מקומי שיקח אותנו מהשדה, בעלות של 35 יורו לכולנו. נסיעה של כעשרים דקות הובילה אותנו למתחם הדירות, שנמצא ממש מול מלון אלכסנדר הגדול בפאפוס.
דא עקא, שבשעת לילה מאוחרת לא הצלחנו למצוא את הדירה. אמנם היתה במקום מפה, אבל כמו להכעיס דווקא הדירה הספציפית שלנו לא הופיעה בה. שוטטנו ברחבי המתחם הלוך ושוב ובדקנו שוב ושוב את מספרי הבתים. החושך לא הקל עלינו, ואחרי חצי שעה של התברברות גם התחיל לרדת גשם מעצבן.
בסופו של דבר החלטנו להתפצל – האיש נשאר עם הקטן לשבת ולשמור על המזוודות והתיקים, ושתינו יצאנו לנסות שוב לסרוק את השטח, ולחפש לבד את הדירה. תוך פחות מעשר דקות נמצאה האבדה, ומסתבר שהאוצר היה מתחת לגשר – הדירה שלנו נמצאת ממש ממול המלון.
סוף טוב הכל טוב, נכנסנו לדירה ומצאנו אותה מקסימה, נקיה ומרווחת. לילה טוב פאפוס.
יום שלישי: פסיפסים ושופינג בפאפוס
הבוקר קמנו לאיטנו במוד נינוח של חופשה, לא מממהרים לשום מקום. זה היתרון של חופשת חורף בקפריסין, אין לחץ להספיק שום דבר.
מזג האוויר היה מעונן ונאה יחסית, אבל נשבו רוחות עזות.
הילדים יצאו למסעדת Anoch החלבית הסמוכה, והתפנקו בפיצה ושייקים. האיש יצא לתפילה בבית חב"ד הסמוך ואני נשארתי בבית עם ספר טוב.
בסביבות השעה אחת עשרה יצאנו בנחת העירה, צעדנו ברגל לאורך החוף. ואחרי הליכה מתונה של כעשרים דקות הגענו לנמל פאפוס.
הבחורה בנתה על שייט או פעילות ימית אחרת, אבל הרוחות העזות ומזג האוויר הסוער גנזו כל אופציה של יציאה לים. כפי שאמר לנו הקברניט של ספינת הפיראטים – תסתכלו על הים, ותבינו בעצמכם שממש מסוכן לצאת אל הים עכשיו.
לשמחתי הבלתי מוסתרת (לא מחבבת שייט מכל סוג) פנינו לעבר האתר הארכיאולוגי של פאפוס.
פאפוס החדשה – Nea Pafos הוא מתחם ענק ופתוח, הכולל עתיקות כמו קברים, וילות, מבצר, ובעיקר – המון פסיפסים רומיים יפהפיים. גם המגדלור הלבן נמצא בשטח המתחם.
שילמנו סכום פעוט כדמי כניסה (4.5 יורו למבוגר, ילדים חינם), והמליצו לנו להוריד את האפליקציה של המקום כדי לקבל הדרכה קולית.
ראשית צעדנו אל המגדלור הלבן, ממנו נשקף נוף מקסים של הים.
המשכנו לשוטט במתחם, נכנסנו למבנים בהם ראינו מגוון עצום של פסיפסים אמנותיים מהתקופה הרומית.
כל הבילוי במקום ארך לנו כשעתיים.
משם חזרנו לאיטנו לכיוון הדירה שלנו.
בדרך עברנו בטיילת הנחמדה. עינה החדה של הנערה הבחינה בחנות מותגים שווה ונכנסנו שתינו פנימה לבזוז אותה, בזמן שהאיש לקח את הילד לטברנה סמוכה לשתות משהו מול הים. אחרי חצי שעה יצאנו מהחנות עמוסות בשלל פריטים ששרדו את מבצעי סייל החורף. היה שווה והעיקר שכולנו יצאנו מרוצים.
צהרים במסעדת ירושלים - חב"ד פאפוס
עכשיו כבר היינו רעבים כהוגן, והחלטנו לצאת לאכול במסעדה הבשרית הכשרה של בית חב"ד – מסעדת ירושלים.
בית חב"ד בפאפוס מרווח ונעים. במקום יש גם בית כנסת פעיל, אליו נכנס האיש לתפילת מנחה. בעוד אנחנו התיישבנו באולם המסעדה הגדול והמרווח שהיה ריק וכולו לרשותנו בשעת צהרים מאוחרת זו.
אכלנו פסטה בולונז, סטייק, והילדים בחרו כמובן בשניצל וצ'יפס. היה טעים, טרי ולא יקר.
מבית חב"ד לקחנו מונית באפליקציית BOLT (אפליקציית נסיעות מקומית מעולה וזולה) הישר לקניון המלכים.
החנות הראשונה אליה נכנסנו בקניון היא, איך לא, הג'מבו Jumbo המפורסם.
מדובר בחנות כלבו עצומה בת 3 קומות בה אפשר למצוא הכל לבית – כלים, אביזרי מטבח, צעצועים, מכשירי כתיבה ועוד. אפילו מחלקת תחפושות מרשימה היתה שם. הכל במחירים אטרקטיביים להפליא.
יתר החנויות בקניון הן של מותגים ידועים ומוכרים, ומזכירות מאד את הקניונים בכל רחבי העולם כולל כאן בארץ.
חזרנו לדירה עם מונית מקומית שחנתה בסמוך, והלכנו לישון.
יום רביעי: פאפוס - לונדון
היום הזה "התבזבז" כמעט כולו על נסיעות. זה המינוס בשילוב של שני יעדים, המון זמן הולך על נסיעות ולוגיסטיקה של שדות תעופה.
הטיסה שלנו בסביבות השעה 2 בצהרים, מה שאומר שאנחנו אמורים להיות בשדה התעופה באחת עשרה וחצי.
הזמנו מונית דרך שירות ההסעות של בוקינג. מדובר באופציה מעולה – בוחרים באתר בעברית שעה ומיקום, מקבלים מראש את המחיר (בשקלים!) והתשלום יורד אוטומטית באשראי רק לאחר הנסיעה. הפעם מחיר הנסיעה עמד על 25 יורו בלבד (בניגוד ל- 35 יורו בהלוך), לרכב מסחרי גדול ונוח.
שדה התעופה בפאפוס קטן ונחמד. למעט תור מעצבן בצ'ק-אין הכל הלך מהר יחסית, ותוך שעה קלה מצאנו את עצמנו בדיוטי פרי הצנוע.
על טיסת ראינאייר מפאפוס ללונדון יש לי רק שבחים. הכל התנהל בסדר מופתי, הטיסה יצאה בזמן "על הדקה". אנשי הצוות היו יעילים ונעימים, וסיפקו תמורה מעולה למחיר.
קצת אחרי חמש בערב נחתנו בשדה התעופה סטנסטד בלונדון.
למרות חששותי המוקדמים מעיכובים בשל השביתה, התבדיתי קל מהרה. הכל זרם חלק ב"ה. תוך עשר דקות היינו בחוץ, ודקות לאחר מכן כבר הגיעה המזוודה.
הזמנו מונית UBER, שהגיעה מהר ובעלות של 78.95 פאונד בלבד לנסיעה של שעה. לשם השוואה, נהג מקומי הציע לי הסעה ב- 132 פאונד. (הפעם לא הזמנתי את שירות ההסעות של בוקינג, כי לא ידעתי האם יהיו עיכובים משמעותיים בגלל השביתה, ולמזלי כי המחיר היה יוצא גבוה בהרבה מאובר)
הגענו אל הדירה, שנראתה ממבט ראשון נחמדה אם כי קטנה וצפופה. היינו עייפים ומותשים אחרי הטיסה הארוכה, אז ויתרנו על התוכנית לטייל, והחלטנו רק לצאת לארוחת ערב וללכת לישון מוקדם.
ברחוב הראשי של גולדרס גרין מצאנו שפע של מסעדות כשרות. בחרנו לבסוף במסעדת נובלינו החלבית ולא הצטערנו. היה נעים, טעים והשירות נפלא.
יום חמישי: לונדון!
היום הסתערנו על בירת הממלכה הבריטית. בכל זאת, לכולם כאן מלבדי זה ביקור ראשון בלונדון, והזמן שלנו כאן קצוב.
בכל משך הביקור בלונדון התניידנו באמצעות הרכבת התחתית (ה"טיוב") בלבד. מדהים כמה שהיא נוחה, זמינה, מדוייקת ומרושתת על פני כל העיר.
בחנות עיתונים הסמוכה לתחנה קנינו כרטיסי אויסטר לכולנו, בעלות חד-פעמית של 7 פאונד לכרטיס (לא מקבלים את הכסף חזרה, אבל אפשר להשתמש בכרטיס בביקור הבא בלונדון). ניתן לשלם על הנסיעה גם באמצעות כרטיס אשראי, או בארנק דיגיטלי כמו גוגל פיי או אפל פיי. בגלל ההנחה בתשלום הנסיעות על הילד בן ה- 12 (50% הנחה), ובגלל שצריך כרטיס אשראי נפרד לכל נוסע, העדפנו את האופציה של כרטיס האויסטר.
את כרטיס האויסטר צריך להטעין בכסף. בכל תחנת רכבת יש מכשיר להטענה בתשלום (אשראי או מזומן). בכל מעבר בתחנת הרכבת – בכניסה או ביציאה צריך לתקף את הכרטיס. ואז רואים גם על הצג כמה כסף נשאר בכרטיס. הוא מחשב את התשלום לפי מרחק וזמן, וסך הכל יצא לנו לא יותר מ- 8 פאונד ליום לאדם.
גשר המצודה Tower Bridge
היעד הראשון אליו שמנו פנינו הוא גשר המצודה הנפתח, אחד הסמלים המפורסמים ביותר של העיר לונדון.
כבר כשיצאנו מתחנת הרכבת וראינו מולנו את התמזה, ומעליה נמתח הגשר האייקוני, נעתקה נשימתנו.
כולם מכירים את הגשר, שהוא כאמור אחד הסמלים המזוהים ביותר עם לונדון. מה שלא כולם מכירים, זו את האפשרות לבקר בגשר המצודה מבפנים.
בתוך המגדל מוצגת תערוכה המספרת על ההיסטוריה מאחורי הקמת הגשר. ניתן לבקר גם באולם המכונות בו ניתן לראות את המנועים הוויקטוריאניים המקוריים שסוגרים ופותחים הגשר.
אבל ללא ספק ה"היילייט" של המקום הוא הקטע של הרצפה השקופה במעבר בין המגדלים, שם רואים מלמעלה את הגשר הסואן על כל המכוניות והולכי הרגל שעליו.
מצודת לונדון
מהגשר יצאנו לכיוון מצודת לונדון, שנמצאת ממש ממול.
מצודת לונדון השוכנת על גדת נהר התמזה נבנתה לפני כאלף שנים ע"י ויליאם הכובש.
בחרנו שלא לבקר בתוך המצודה. אני הייתי שם בעבר, ומלבד תערוכת תכשיטי הכתר, התצוגות מתמקדות בעיקר בשריונים, מגינים ואביזרי לחימה מתקופות שונות.
מבחינתי רק לראות את המקום מבחוץ, ששרד אלף שנים (במצב טוב!) על קירותיו העבים להפליא, זה דבר מדהים.
למי שמעוניין לבקר במצודת לונדון מומלץ להזמין כרטיסים מראש, על מנת לחסוך את התור הארוך בכניסה. כדאי גם להיכנס דבר ראשון לתצוגת תכשיטי הכתר המבוקשת, אליה יש תור נפרד.
להזמנת כרטיס הכולל כניסה למצודה ותערוכת תכשיטי הכתר במחיר האתר הרשמי לחצו כאן >
צעדנו אל מגדל ה"ווקי טוקי", מגדל לונדוני בעל צורה מקורית המזכירה את מכשיר הקשר הנוסטלגי.
במרומי המגדל נמצאת תצפית הסקיי גארדן, שכשמה כן היא – גן בוטני בשחקים. במקום יש תצפית יפהפיה המשקיפה על העיר, בית קפה ומסעדה על רקע גנים מטופחים.
הכניסה לאתר חופשית, אבל חובה להזמין מקום מראש באתר האינטרנט. שעות פתיחה: שני-שישי 10:00 – 18:00, סופ"ש 11:00 – 21:00.
אנחנו בחרנו לאכול במקום ארוחת צהרים קלילה, והאיש כיבד את עצמו גם בפיינט (כחצי ליטר) בירה מקומית.
טיפ: מומלץ לשריין מקום לסקיי גארדן כמה שיותר מוקדם. ההזמנה באתר נפתחת כשלושה שבועות מראש, והמקומות נתפסים חיש מהר, בפרט בתקופות עמוסות.
טיפ 2: מומלץ להגיע בשעות אחר הצהריים המאוחרות ואז לצפות בשקיעה…
ונציה הקטנה Little Venice
שעת צהרים מוקדמת יחסית, ואנחנו כבר עם רזומה ארוך של חוויות. אבל ממשיכים קדימה ליעד הבא – בכל זאת, לא בכל יום נמצאים בלונדון.
נסענו ב"סירקל ליין" (הקו הצהוב) עד לתחנת פדינגטון, שם צעדנו כעשר דקות הישר לתחנת הסירות בתעלת ריג'נט אשר בונציה הקטנה.
"ונציה הקטנה" היא כינוי לאזור ההצטלבות של תעלות ריג'נט וגרנד יוניון. שמו של האזור הקסום והיפהפה ניתן לו בהשראת עיר התעלות האיטלקית.
אפשר לעשות הליכה לאורך תעלת ריג'נט עד לקמדן מרקט. זה מסלול שקט ויפה עם נופים של גשרים קטנים וסירות שבהן מתגוררים אנשים.
אנחנו העדפנו לעשות שייט מונציה הקטנה לקמדן מרקט. תפסנו את השייט האחרון ליום זה, שיצא ברבע לשלוש. עד שהסירה יצאה לדרך היו לנו כעשרים דקות להשתעשע עם הברווזים באגם הקטן. הילד נהנה לזרוק לעברם חתיכות קרקרים עבשות ולצפות בהם נאבקים על כל פירור.
השייט נמשך כ- 45 דקות, במהלכן סיפרה לנו המדריכה (באנגלית) על ההיסטוריה של האזור, התעלות, בתי הסירה שעל גדותיהן ועוד. היתה חוויה נחמדה סך הכל, אבל לטעמי מעט איטית ובשלב מסויים כבר איבדנו עניין בדברי המדריכה.
הסירה עצרה בקמדן מרקט, ומונציה השקטה והפסטורלית נחתנו הישר לטירוף של קמדן.
קמדן מרקט
קמדן מרקט הוא מתחם של מספר שווקים, שהמרכזי שבהם הוא שוק קמדן לוק. זה אזור מיוחד עם אווירה תוססת, פריקית וקצת משוגעת.
השוק עצמו ססגוני ומיוחד, וחזיתות הבתים והחנויות מיוחדות ומושקעות, אבל באופן אישי לא אהבתי את המקום. הוא שרץ טיפוסים מפוקפקים למדי, והאווירה הרועשת (עם ריח העישון הכבד!), הדמויות התמהוניות, חלקן אפילו מפחידות, הרתיעה אותי.
זה האזור היחיד בלונדון שהרגשתי קצת פחות בטוחה, ורציתי לברוח משם כמה שיותר מהר. אז חיפשנו תחנת רכבת תחתית ונסענו משם הישר לרחוב אוקספורד.
רחוב אוקספורד
אוקספורד הוא רחוב הקניות התוסס והמפורסם של לונדון. יש בו מבחר גדול של בתי כלבו ומותגים בריטיים כמו מרקס אנד ספנסר, טופשופ ופרימארק, לצד סניפים של הרשתות הגדולות כמו גאפ, זארה, אמריקן אפרל ועוד.
מולנו הזדקר סניף ענק של PRIMARK – רשת החנויות הזולה והאהובה על אחינו הישראלים.
היינו כבר על 0% סוללה בנייד, אז דבר ראשון חיפשנו בחנות הענקית מוקד הטענה. קנינו מטען בשניים וחצי פאונד, וליד אזור המסעדה מצאנו עמדת טעינה (בדיעבד התברר שיש במקום גם טעינה אלחוטית, מה שאולי ייתר את רכישת המטען).
האיש התיישב ליד המטען עם הקטן, ואני והבת חיפשנו מציאות שוות בחנות. יצאנו עם כמה פריטים נחמדים במחיר שווה לכל כיס, והמשכנו משם לסניף של GEOX ברחוב אוקספורד, מרחק כעשר דקות הליכה.
אחרי הקניות החלטנו ללכת לעבר לסטר סקוור, שם נמצאות כמה חנויות מותגים גדולות ומפורסמות.
טוב, לא מדובר בחנות רגילה, אלא במקדש לאוהדי לגו. החנות הענקית והמדהימה בכיכר לייסטר, ששופצה לא מזמן, היתה מרהיבה: עולם שלם ומדהים סביב מותג אחד.
לאורך שתי הקומות ניצבו מיצגי ענק הבנויים מלגו כמו הביג בן, אוטובוס קומותיים אדום ועוד. בקומה העליונה יש תערוכה מעניינת לתולדות הלגו, עם תחנות המציגות איך התפתח המשחק לאורך השנים. יש גם אפשרות נחמדה ליצור בובת לגו בהתאמה אישית ולרכוש אותה.
כשיצאנו היינו כבר שפוכים לגמרי. נסענו לשכונת גולדרס גרין, שם הצטיידנו באוכל מוכן לשבת במעדניית רייך, מוסד ותיק וידוע בלב גולדרס גרין בכשרות "כדתיא".
משם, עם השקיות בידיים, המשכנו למסעדת נובלינו ביסטרו הבשרית לארוחת ערב עשירה.
וזהו, עייפים ומרוצים צנחנו לשנת לילה.
יום שישי - תפנית דרמטית בעלילה, וטקס חילופי המשמר
ביום שישי בבוקר התעוררתי בשעה מוקדמת ושמתי לב לנקודה חומה בגודל אפון על הסדין. תחילה חשבתי שמדובר בלכלוך, אבל כשבאתי לנער אותו הבחנתי לחרדתי שהוא זז, ואז שמתי לב ליצור נוסף ממש בסמוך. הבאתי טישיו כדי להסיר את המפגע וכשמעכתי אותו נספג הנייר בשפע של דם.
הדם האדום הדליק במוחי נורה מהבהבת.
לקחתי את הטלפון, צילמתי את החרק מקרוב ועשיתי חיפוש פשוט בגוגל לפי תמונה. תוך שניות קפצו לי עשרות תוצאות מול העיניים והבנתי שמדובר בפשפש המיטה – BED BUGS!
למרבה הזוועה מרבית התוצאות הגיעו מאתר טריפ-אדוויזר והצביעו על מלונות ומוטלים ברחבי העולם. תמונות הפשפשים היו של אורחים שנתקלו ביצורים הדוחים האלה במהלך חופשתם.
הסתכלתי סביב ומצאתי עוד פשפש על הקיר, ואז לזוועתי ראיתי אחד כזה מטייל לי על הפיג'מה!!!
מיהרתי לשלוח למנהל המקום את הצילומים, וסיפרתי לו על מה שגיליתי. הוא נבעת, וטען שבחיים לא נתקל בזה.
גם אני לא ראיתי דבר כזה עד היום, אמרתי. אבל מה נעשה עכשיו?
יום שישי, האוכל שקנינו לשבת כבר במקרר, ויש לנו תוכנית לנצל את היום ולצאת לטייל. אין זמן לחפש מקום אחר, ואני גם חוששת שאולי החפצים שלנו כבר נגועים, ולא רוצה להביא איתי את הפשפשים ולהזיק למישהו. (אני עדיין לא קולטת את חומרת המצב. בדיעבד הייתי צריכה לדרוש מקום לינה חילופי מייד ולעבור באותו יום)
המנהל אמר שיראה מה יוכל לעשות והבטיח לטפל בעניין, ואנחנו יצאנו לטייל.
טקס חילופי המשמרות בארמון בקינגהאם
לא הכי מקורי, אבל אין כמו טקס חילופי המשמרות כדי לספוג את החוויה המרשימה של הממלכתיות הבריטית במלוא תפארתה. ובגלל שכאמור זו פעם ראשונה בלונדון של כולם מלבדי, אי אפשר לפספס את האירוע.
טקס חילופי המשמרות מתקיים מחוץ לארמון בקינגהאם מהשעה 11:00 ונמשך בסביבות 45 דקות. הטקס מתרחש מדי יום מאפריל עד יולי, ובחודשים אוגוסט עד מרץ כל יומיים (כל עוד מזג האוויר מאפשר). הטקס לא מתקיים בימים שבהם יש אירועים גדולים במרכז העיר ולכן כדאי לבדוק קודם באתר הארמון.
טקס חילופי המשמרות הוא אירוע חינמי וסופר פופולרי, ולכן חשוב מאד להגיע מוקדם כדי להבטיח מקום עם תצפית טובה.
הגענו בסביבות 10:40 בבוקר וכל האזור כבר היה מפוצץ. סביב הגדרות והמחסומים התגודדו המוני אנשים. מצאנו לנו מקום מאחורי אחד המחסומים סמוך לארמון והמתנו בסבלונות.
ברבע לאחת עשרה עבר חיל פרשים מלכותי בכיכר, על סוסים ובמדים מצועצעים כולל מצנפות בזהב ואדום. מעין פרומו לטקס.
בשעה עשרה לאחת עשרה החלו להופיע החיילים הראשונים, ולצערי גילינו שעמדנו במקום לא ממש טוב לתצפית. ראינו את החיילים מתקרבים מרחוק מכיוון פארק סט ג'יימס לעבר הארמון. הם נכנסו בשער הארמון והמשיכו בהופעה די ארוכה בחצר הארמון.
סך הכל הטקס כולל הגעת המשמר החדש, החלפת המשמרות בחצר הארמון ויציאת המשמר הקודם ארך כשעה.
טיפ: מומלץ לעמוד כמה שיותר קרוב לשער הארמון, מול פסל ויקטוריה. כך רואים גם את התהלוכה וגם את הטקס ליד הארמון.
הטקס מרשים להפליא, מלווה בתזמורת יפה, תלבושות ופרשים. ובסך הכל מדובר בחוויה מקסימה ומרתקת.
משם המשכנו דרך פארק סט. ג'יימס לכיוון הביג-בן, כעשרים דקות הליכה נעימות סמוך למדשאות ובהן סנאים חמודים.
מגדל הביג-בן, שעבר שיפוץ בעלות של כמיליון ליש"ט רק לאחרונה, נצץ במלוא זוהרו מעל בנייני הפרלמנט. בסמוך ניצבו תאי טלפון אדומים, ברקע נראה הלונדון איי והתמונה נראתה לונדון במיטבה.
משם פנינו לחזור למקום הלינה שלנו, להתארגן לשבת.
חצי שעה לפני שבת הגיע המנהל, והביא לנו מצעים להחלפה וספריי נגד חרקים.
המנהל ריסס מעט סביב המיטות, והחלפנו מצעים בתקווה שיותר לא נתקל בפשפשים (שטות גמורה, ברגע שראיתי בעיניים כמה כאלה אין סיכוי. להחליף מצעים לא עוזר כי הם מסתתרים בתוך המיטה והמזרן).
מוצ"ש - ליל בלהות
שבת עברה עלינו בנעימים. נחנו, התפללנו, אכלנו יחד סעודות שבת והיה שקט ורגוע אחרי שבוע עמוס. בחסדי השם לא ראינו אף יצור לא רצוי (חדר השינה היה חשוך, והשתדלנו לא לחשוב על זה בשבת).
במוצ"ש הזדרזנו ויצאנו לקניון "ברנט קרוס". קניון חביב סמוך לשכונה היהודית שיש בו אפילו מסעדה כשרה – מסעדת קנטין.
לא נשאר לנו זמן רב – הקניון נסגר בשעה שמונה בערב. שוטטנו בין חנויות המותגים. לא מצאנו מציאות גדולות, הרוב היה יקר ועונת ה"סיילים" כבר חלפה. גם המסעדה הכשרה היתה סגורה למרבה הצער. חזרנו בידיים ריקות יחסית, והלכנו לקנות אוכל מוכן ב"פיצאצה" בגולדרס גרין.
לקראת חצות נרדמו הילדים, וגם האיש פרש לו לישון. אני לעומת זאת התקשיתי להירדם אחרי השינה המרובה בשבת.
קצת אחרי חצות נחרדתי לגלות פשפש על הקיר מעל המיטה.
התקרבתי בבעתה אל המיטה וצילמתי את הפולש הלא רצוי. המשכתי לסרוק את שדה הקרב, וגיליתי על גב המיטה המרופד פשפש חי גדול ודוחה. באחת הפינות גיליתי ממש "בית קברות" – ערימת פגרי פשפשים מתים. בכמות כזו סביר להניח שהמקום נגוע מאד, ומושבת הפשפשים נוסדה כאן לא מאתמול.
ואז, זה השיא – הבחנתי בפשפש מטייל לו להנאתו על השמיכה של האיש שישן בשלווה. אשכרה הוא חולק את מיטתו עם חבורה של טפילים מוצצי דם! כנראה שצעקתי, כי האיש התעורר וקם, מזועזע גם הוא למראה "גן החיות" בחדר. תוך כדי כך התעוררו גם הילדים.
נואשת שלחתי מהר הודעות מבוהלות, תמונות וסירטונים למנהל, שכמובן לא הגיב, כי הלו, השעה כבר אחת אחרי חצות.
התלבטנו מה לעשות. לישון על המיטה הנגועה כל כך לא בא בחשבון. בסופו של דבר הציעו הילדים שנישן בחדרם (אצלנו אין פשפשים! הבטיחה הנערה בהן צדקה) והם עברו לישון בספה קטנה נפתחת בחדרון פינתי.
בלילה ההוא נדדה שנתי. לא הצלחתי לישון ובמקום זה עשיתי "דוקטורט" על פשפשי מיטה. הבנתי שיש סיכוי גבוה שהבגדים והחפצים שלנו כבר עם פשפשים, ונמלאתי חרדה שאני הולכת לייבא אותם הביתה לישראל.
אחרי שעתיים של שינה טרופה התעורר האיש. למרבה הזוועה הוא גילה עוד פשפש קטן גם במיטה הזאת, של הילדים. אין לתאר את הגועל, החרדה והמצוקה.
יום ראשון - חדרי המלחמה של צ'רצ'יל, רחוב אוקספורד ועוד
בבוקר יצא איתנו מנהל המקום קשר והתנצל על המצב. הוא הציע לנו מקום לינה חלופי ללילה הקרוב, ושאל במה עוד יוכל לעזור.
היה לי הרבה זמן לחשוב בלילה, לתכנן את ניהול המשבר ואיך מתקדמים מכאן במינימום נזקים.
ביקשתי שיקנה לנו מזוודה חדשה, בה אארוז בנפרד את הבגדים והחפצים החדשים שקנינו בלונדון. בנוסף ביקשתי גם טבליות כביסה, שקיות אשפה גדולות וספריי ריסוס ייעודי נגד פשפשים. כמובן שדרשתי גם זיכוי על השהות.
את שעות הלילה ניצלתי לכביסות, ותכננתי להמשיך ולכבס בערב את כל מה שאפשר.
הייתי עייפה, מותשת ומבואסת, אבל למרות המצב, הציע האיש להתעודד ולצאת. הרי את מה שניתן לעשות כבר עשינו, אז למה לבכות ולבזבז את היום האחרון של הטיול? החלטנו לצאת ולהנות ממה שנשאר.
נסענו לאזור וסטמינסטר המלכותי, וירדנו בתחנת צ'רינג קרוס Charing Cross ליד כיכר טרפלגר.
כיכר טרפלגר Trafalgar Square
כשהגענו היה שמח בכיכר: מרתון של רצים בדיוק סיים את המסלול במקום, והיא היתה הומה, עליזה ותוססת.
במרכז הכיכר המפורסמת עם היונים נמצא עמוד נלסון, וארבעה פסלי אריות עצומים מקיפים אותו.
הילד כמובן בחר לטפס על האריות, מה שגרם לו לאושר רב. אני התבוננתי מסביב, החל מהמזרקות, הגלריה הלאומית בצד הכיכר, הביג בן ברקע ועד לקשת האדמירלית. הכל מרשים כל כך, לונדון באמת יפהפייה!
חדרי המלחמה של צ'רציל CHURCHILL WAR ROOMS
משם צעדנו לאתר הראשון ליום זה – מוזיאון חדרי המלחמה של צ'רצ'יל שנמצא במרחק דקות ספורות מכיכר טרפלגר.
זהו אתר מיוחד המציג את חדרי המלחמה התת-קרקעיים מהם ניהלו צ'רצ'יל וממשלתו את מהלך מלחמת העולם השנייה.
במקום אפשר לראות את חדרי הבונקר המקוריים שנשארו כפי שהיו בזמן המלחמה, כולל חדרו של צ'רצ'יל, שהיה הדוניסט לא קטן, חדרה של רעייתו, המטבח, חדר הישיבות ועוד.
מהחדרים ממשיכים למוזיאון צ'רצ'יל האינטראקטיבי – אגף שלם וטכנולוגי המציג את חייו של האיש, חפציו האישיים, תולדותיו והתנהלותו בתקופת מלחמת העולם השניה וגם לאחריה. חדר מיוחד מוקדש ליחסו של צ'רצ'יל למה שהם מכנים "סוגיית המזרח התיכון", ובו צפינו במיצג מעניין אבל די מקומם על התנהלות הבריטים מול היישוב היהודי בארץ ישראל, כולל ביקורו של צ'רצ'יל בארץ, המעפילים ועוד.
במוזיאון חדרי המלחמה של צ'רצ'יל יש מדריך שמע גם בשפה העברית! מדריך השמע כלול במחיר הכרטיס.
כרטיס כניסה משולב לחדרי המלחמה של צ'רצ'יל + סיור מודרך בווסטמינסטר ניתן להזמין כאן >
מאד נהנינו במוזיאון. הוא מקום מרתק, ועשוי מעולה וכמו שהבריטים יודעים לבצע כל כך טוב.
יצאנו מהמוזיאון התת קרקעי הישר לפארק סט. ג'יימס הסמוך, שם ישבנו ואכלנו ארוחת צהרים כשסביבנו סנאים ובעלי כנף למכביר. היום היה קר אז לא נשארנו זמן רב בפארק והחלטנו לנסוע שוב לרחוב אוקספורד.
בדרך לתחנת הרכבת חלפנו על פני מוזיאון פרשי הבית The Household Cavalry Museum, מדים ותערוכות המתארות היסטוריה של 350 שנה, עם נוף לאורוות של משמר המלכה. ראינו את הזקיפים על הסוסים בתלבושתם המסורתית והמרשימה.
המשכנו לעבר דאונינג 10, מקום משכן ראש הממשלה הבריטי. הפגנות שהתקיימו במקום (בשקט ובנימוס מופלג) חסמו את הגישה לבית.
ירדנו ברחוב אוקספורד התוסס וביקרנו בחנויות היפהפיות שהוא מציע.
נכנסנו לחנות סברובסקי המעוצבת באופן מדהים בגווני ירוק. בחנות דיסני המרשימה, שהכילה 3 קומות של שלל דמויות המותגים מבית דיסני. החנות מציעה מגוון ענק של צעצועים בדמויות המוכרות של דיסני, אביזרים ממותגים כמו ספלים, חולצות, מכשירי כתיבה, תיקים, תחפושות ועוד.
משם צעדנו עד לחנות הכלבו המפורסמת "סלפרידג'ס" Selfridges – בית כלבו ענק וותיק ברחוב אוקספורד. פה מצאנו מבחר אדיר של קוסמטיקה, בגדי מותגים ותיקים (יקרים להפליא), לצד עיצובים מעניינים ומקוריים. חיפשנו את הפינה הכשרה במתחם המזון FOODHALL. לאכזבתנו מצאנו שם רק חלות ארוזות, ובמקרר הקטן היו מעט סנדוויצ'ים ומנה ארוזה בודדת שלא עוררה תיאבון במיוחד.
יצאנו מהחנות, ואז פתאום, ללא כל אזהרה, קרסתי. העייפות, הלילה המסויט נטול השינה והחרדות עשו את שלהן ופשוט נפלתי מלוא קומתי על המדרכה הקשה של רחוב אוקספורד.
עוברי אורח מיהרו לעברי, וכמובן גם בני משפחתי האהובה, שדאגו לתמוך בי ולהושיב אותי על ספסל סמוך.
האיש לקח את הילד שמצב רוחו הורע לסיבוב קצר באזור, ובתי ישבה לידי עד שאתאושש.
ישבתי כאובה ודומעת על הספסל, נחתי מעט עד שחזרתי לאיתני וקמתי לבסוף.
צעדנו לרחוב ריג'נט האלגנטי להפליא, על שלל חנויות היוקרה שבו, ולפתע נתקלנו בקבוצת רקדנים עליזה בפתח של "המליס" Hamleys – חנות הצעצועים המפורסמת בעולם. סוג של אתר חובה בטיול עם ילדים ללונדון, אם לא בשביל לקנות אז סתם כדי להשתעשע. לחנות שבע קומות עמוסות כל טוב. הילד נהנה להתנסות בצעצועים שונים והביקור במקום בהחלט רומם את מצב הרוח הכללי.
לאחר מכן כבר היינו סחוטים, אז נסענו חזרה למקום הלינה שלנו. ארוחת ערב, אריזה, עוד כמה כביסות, ריסוס יסודי של המזוודה והתיקים ופרישה לרחצה ושנת לילה במקום סמוך (ונקי!) לשנת לילה נטולת פשפשים…
הקפדנו לקחת איתנו למקום הלינה החדש רק בגדי שינה נקיים ומכובסים, ואת הבגדים שפשטנו להכניס לשקית אשפה גדולה וסגורה. את כל יתר מטלטלינו השארנו מאחרינו.
למחרת בבוקר חזרנו לארץ בטיסת וויזאייר שהיתה נוחה ויצאה משדה התעופה גטוויק בדיוק בזמן.
נחתנו ללילה גשום וסוער במיוחד (המטוס התבקש לעשות סיבוב של כעשרים דקות בשמים לפני הנחיתה בשל הסערה) אבל תאמינו לי אין, באמת אין, אין כמו בבית בארץ ישראל.
אחרית דבר
עברנו חוויה טראומטית שהרסה לפחות מחצית מהטיול, ובעיקר השפיעה על הימים שאחרי והותירה (לפחות אצלי) צלקת כואבת.
וזה מבאס במיוחד כי הטיול יכל להיות מושלם לכאורה, מזג האוויר היה נעים ולונדון נפלאה. הכנתי את עצמי לכל כך הרבה תרחישים – שביתות גדולות, עיכובים, כיוסים וכפור. ובסוף הכל זרם חלק ומושלם לכאורה. אבל הכל משמים ואנחנו מאמינים שזה מה שנגזר מלמעלה, ואחרי הכל עצים ואבנים וב"ה לא היתה פגיעה בגוף ובנפש.
מייד כשנחתנו נכנסתי למרתון הגנה וחיטוי אובססיבי: אחד אחרי השני הישר למקלחת, המזוודה בחוץ וכל הבגדים והחפצים הוכנסו לאשפתונים אטומים עד לכביסה או למייבש.
שלושה ימים(!) רק כיבסתי, שאבתי וחיטאתי הכללל כולל הכל – בגדים, תיקים, מעילים. אפילו הנעליים זכו לשאיבה יסודית ומקלחת של "פן" חם. דברים שאי אפשר לכבס, כמו נרתיק המצלמה, הוכנסו למייבש. ספרים נסגרו בשקיות ניילון אטומות לחימום בשמש.
ואחר כך לקח האיש את הרכב לניקוי יסודי בקיטור, ואני הקפדתי על בדיקה יומיומית של המזרנים.
שבוע לאחר מכן קמתי עם עקיצות בכל הגוף. נתקפתי חיל ורעדה ומול עיני עברו תסריטי בלהה. באינטרנט ובקבוצות של מטיילים קראתי סיפורי אימה על אנשים שזרקו את כל המזרנים, עזבו את הבית לכמה ימים, וביצעו הדברה מסובכת ויקרה.
יצרתי קשר עם מדביר מקצועי (ארז ואורן המקסימים מ"זיסמן הדברות"). הוא טען שקשה להאמין שאחרי כל מה שעשיתי שרד איזשהו פשפש. הוא הרגיע והנחה אותי להיות במעקב יומיומי ולדווח לו. הוא סירב להגיע סתם ולקבל תשלום לחינם, ואמר שלא צריך להכנס לפאניקה ולא לזרוק שום דבר.
כשעברו הימים ולא מצאתי שום סימן (בדקתי יום יום את המזרנים, פזרתי סודה לשתיה ושאבתי) הסביר המדביר שאם היו פשפשים בבית כבר הייתי רואה עקבות או סימני צואה שלהם על המזרנים, וב"ה בינתיים אין מה לדאוג.
מסקנות ולקחים
התארחתי בימי חיי בעשרות מלונות ודירות נופש ברחבי העולם. רובם טובים ונעימים, מיעוטם ישנים ודוחים (כמו למשל המלון המזעזע בפריז) וגם במלונות יוקרה מפוארים. אבל מעולם, באף מקום, לא נתקלתי בפשפשים.
במקרה הזה אמנם הבית היה ישן וצפוף, אבל המצעים היו נקיים והריהוט חדש. זה פשוט יכל להגיע מאורחים קודמים ועד שעולים על זה הם מתרבים במהירות.
בהתחלה בדרך כלל לא רואים את הפשפשים, אלא רק כשהם מתרבים ואז המצב חמור. הם יוצאים בעיקר בלילה, מרגישים את חום הגוף ועוקצים, וביום יודעים להסתתר טוב מאד.
גם לא תמיד מגלים מייד את העקיצות, ולא כולם נעקצים (הבת שלנו למשל לא נעקצה בכלל, ואילו אנחנו נעקצנו קשות). הם זעירים מאד ועמידים וזאת הבעיה הגדולה.
לפני שמזמינים מקום לינה
קודם כל, לפני שמזמינים מקום לינה, חשוב להכנס ולבדוק את ההמלצות, ולקרוא בעיון את חוות הדעת בפרט אלה מהשנה האחרונה. אני יכולה להעיד שאת מקומות הלינה בלונדון שאני ממליצה עליהם באתר, בדקתי היטב.
אפשר לחפש בחוות הדעת בבוקינג (או בגוגל עם שם המקום) את המילים "פשפש" BED BUGS / BEDBUGS (ככה עליתי על כמה מקומות לינה שהיו נגועים לאחרונה, ומיהרתי להסיר אותם מהאתר).
חשוב לשים לב לתגובת הבעלים ולהתייחסותו, אם הוא מתנצל ומבטיח לטפל בבעיה, או מתכחש לענין. יש מלונות שמטפלים ומדבירים ומתנצלים, ויש שמכחישים את התופעה ומתעלמים. מניסיון אישי, אף אדם שעבר חוויה נוראית כזאת לא ימציא אותה.
המנעות
כשמגיעים למלון או לדירה לעולם לא להניח את המזוודה על המיטה, וגם לא על הרצפה (בפרט אם היא מכוסה בשטיח). הטוב ביותר הוא להניח את המזוודה על כסא מזוודות מיוחד שיש בחדרי מלון, או משטח מוגבה אחר.
כדאי (אני, בכל אופן, מתכוונת לנהוג כך בעתיד) לבדוק את המזרנים: להרים את הסדין ולבדוק בארבע פינות המזרן אם אין פשפשים, פירורים כהים או כתמי דם.
במידה ומגלים פשפשים במקום שהגעתם, חשוב לדווח על כך מייד להנהלה ולעזוב כמה שיותר מהר את המקום. על הטיפול במזוודה, בבגדים ובחפצים תוכלו לקרוא לעיל.
והכי חשוב, לא להכנס לפאניקה. ב"ה ברוב מקומות הלינה בעולם אין פשפשים, וזו עדיין תופעה נדירה מאד.
רוצים גם לטייל באופן עצמאי וכשר?
הצטרפו לאלפי מטיילים אחרים וקבלו ישר למייל את המאמרים הכי מקיפים ופרקטיים למטיילים שומרי מצוות בחו"ל. הירשמו כאן:
תודה רבה על כל הטיפים! ממש הצטערתי איתך בכל מילה על כל החוויות הלא נעימות בלשון המעטה עם הפשפשים…
תודה על כל התובנות!
מאחלת לך רק טוב!
איזה סיפור עדי! קראתי בנשימה עצורה. את חזקה ביותר!!!! ועדיין החוםשה נשמעת משהו ששווה לחזור לקרוא כי נגיע ללונדון השנה :)
הצטערתי לקרוא על החוויה הלא נעימה, מה שם הלינה בלונדון, דיסהמלצה חשובה.
תודה ששיתפת