הדרך המובילה לכיכר השוק באומן מספקת להולכים בה חוויה ציורית ואותנטית של מסע אחורה בזמן:
דוכנים מאולתרים, מקורים בסככות רעועות, מציגים למכירה מבחר מוצרים רבגוני: ירקות וביצים, דגים ועופות, בגדים וכלי בית משומשים, הכל הולך. בתווך יושבות קשישות, "בבושקות" מקומיות, מטפחת קשורה לראשן, תלאות החיים ניכרים בפניהן חרושות הקמטים, והן מוכרות תוצרת עצמית ממשק ביתן: שני קילו עגבניות, ערימת פטריות או צרור צנוניות אדמוניות.
הדלות במקום משוועת, פריטי סחורה פרושים על סמרטוטים או מונחים בשקים על הארץ, וההזנחה מסביב תורמת למראה העלוב.
אנחנו, התיירים היהודים ה"עשירים" במושגים מקומיים, קונים בשוק דגים ומבקשים מהמוכר לפלט אותם עבורנו. המוכר מגיש לנו את הדג הנקי והמפולט, ומשאיר אצלו את העצמות הנמכרות למקומיים בפרוטות.
בינות לעוברים ושבים אפשר לראות חסידים בלבושם הכהה, מהווים כבר חלק מהנוף המקומי. כך במשך כל השנה, קל וחומר בתקופת חגי תשרי וראש השנה בראשם.
בשוק מסתובבת גם מורן פינטו, שפית ובעלת קייטרינג, הנוסעת אף היא בשנים האחרונות לראש השנה באומן.
מורן, מה מביא אותך לאומן בראש השנה?
בני משפחתי נוסעים לאומן כבר שנים רבות. חמי, המשמש כרב, נסע במסירות לאוקראינה עוד בתקופת הקומוניזם, כשהמקום עוד לא היה מפותח ובודדים הגיעו לציון של רבי נחמן מברסלב.
חמותי היתה נוהגת להכין עבורו אוכל מבושל ולשלוח איתו כדי שיהיה לו לסעודות החג. בשלב כלשהו היא הבינה שהאוכל המושקע שטרחה ובישלה לבעלה חולק על ידו לאורחים ומכרים, והוא עצמו לא ממש טעם ממנו. מאז היא החליטה לנסוע איתו ולבשל במקום למשפחה ולאורחים, וכך לפקח באופן אישי על הכנת המזון וההגשה.
בתחילת הדרך נערכו הסעודות בדירה ששכרו במקום. עם הזמן התרחבה המשפחה וכמות המשתתפים גדלה משמעותית, לא מעט בזכות מכרים ותלמידים שהצטרפו לסעודות. מטעמי צפיפות וחוסר מקום עברה הסעודה מהדירה לחצר, וכיום כבר שוכרת החבורה חצר גדולה, מעמידה במקום אוהל ענק והסעודה נערכת לכ- 500 משתתפים!
בשנים האחרונות, מאז שילדיה גדלו והחלו אף הם לנסוע לאומן, מצטרפת גם מורן לנסיעה. יחד עם חמותה היא מנצחת על פרוייקט הבישול בהתנדבות מלאה. במקום נבנה מטבח גדול ומצוייד המעסיק פועלים מקומיים המסייעים בהכנת הסעודות.
מורן ומשפחתה מגיעים לאומן ימים ספורים לפני החג, מתארגנים ומתחילים לבשל את כמויות המזון העצומות הנצרכות לסעודות החג בסירי ענק.
בעבר היו בני המשפחה סוחבים את כל חומרי הגלם מהארץ, אבל בשנים האחרונות, כשהנסיעות לאומן תכפו והאזור התפתח מאד מבחינה תיירותית, ניתן להשיג במקום מוצרים רבים. יש אפילו שחיטה מקומית בקייב המספקת בשרים ועופות לקראת החג.
לגבי כלים – חודש לפני החג מתבקש כל מכר שנוסע לאזור לקחת איתו במזוודה כלים חד פעמיים. מדובר בכמויות ענק שיש לשנע (אין אפשרות מבחינה לוגיסטית לסעוד בכלים רגילים).
משנה לשנה נפתחות אפשרויות קולינריות נוספות. עוגות למשל, הם מזמינים ממאפיה מקומית, במחיר זול מאד שלא מצדיק אפיה עצמית.
ומה קורה בחג?
מורן מספרת, שלמרות שהיא בקושי נוכחת בסעודה, ונמצאת בעיקר מאחורי הקלעים, כל מי שמזדמן למטבח מודה לה על עבודתה ומשבח את האוכל הטעים שהכינה. זה משמח אותה ונותן לה תחושת סיפוק עצומה.
מורן, את מספיקה גם לטייל באומן או בסביבה?
בחג עצמו ובימים שלפניו אנחנו עסוקים מאד ולא מספיקים לטייל, אנו יוצאים רק לאתרים בסביבה הקרובה כמו השוק וגן סופיה. אבל לאחר החג אנחנו מנצלים את הזמן לטיולים באזור, נוסעים לאודסה או לקייב ומטיילים שם בהרכב משפחתי.
טיפ: מייד לאחר ראש השנה יש עומס עצום ובלגן בשדות התעופה שבקרבת אומן, כשכל ההמונים שהגיעו לחג רוצים לחזור הביתה. שווה להמתין מעט לטיסות סדירות ורגועות ולנצל את הימים האלה לטיולים בסביבה.
גן סופיה
גן סופיה הינו פארק מרהיב בעיר אומן, המהווה אטרקציה תיירותית מרכזית באוקראינה. הפארק הענק והיפהפה, כולל יערות ואגמים בהם שטים מעדנות ברווזים, והוא מקושט במפלים, מזרקות ופסלים. בפארק גם מופיעים אמנים ונגני רחוב המשעשעים את המבקרים הרבים. מחזה מרתק הוא לראות את ההמונים המגיעים לאגם המרכזי שבפארק לאמירת תשליך.
טיפ: מומלץ להמנע מלשהות בפארק בשעות הערב, אז מאוכלס האיזור בשיכורים וטיפוסים מפוקפקים.
האם את מרגישה בטוחה באומן?
לא ממש. בלילה למשל, לא אסתובב לבד ברחוב. האוכלוסיה המקומית עניה מאד וקשת יום, ובריונים מנצלים את השהות של יהודים במקום למעשי פשע וגניבה. אני עצמי הייתי קורבן לכייסים שגנבו ממני את הארנק שלי בשוק, ולצערי היה בו כסף רב ומסמכים. המשטרה המקומית לא דוברת אנגלית כך שקשה לתקשר איתם.
בכלל, בימות החג אני לא מרבה לצאת, לא מרגישה בנוח עם המוני החסידים השוטפים את הרחובות, ושוהה בעיקר בדירה השכורה שלנו.
יש גם תקריות אנטישמיות באומן?
בהחלט. באומן זה חזון נפרץ, ויש לא מעט התקלויות עם מקומיים.
גיסי היה מעורב בתקרית רצינית, באחד הערבים הוא הותקף ע"י ביריונים לא הרחק מכיכר פושקינה. הוא הוכה עד זוב דם, והתוקפים ביקשו ממנו כסף. מדובר באברך תפרן שבקושי חסך שקל לשקל עבור הנסיעה לאומן, ולא היה עליו מזומן. הוא הבטיח להם $100 אם יפסיקו להכות אותו ויתלוו אליו לדירה בה שהו הוריו, שם הוא ביקש מהוריו את הכסף ונתן להם.
מורן, ספרי לי קצת על עצמך: מתי יצאת לחו"ל בפעם הראשונה, ולאן?
אני מגיעה ממשפחה פשוטה, ובבית הורי נסיעות לחו"ל היו מחוץ לתחום. רק בסביבות גיל 20 יצאתי לראשונה מהארץ עם חברה לטיול שכלל את קרואטיה, שהיתה ממש אחרי המלחמה, ומשם לאיטליה, ונציה ועוד.
בעלי, לעומת זאת, מגיע ממשפחה הנוסעת כבר שנים באופן קבוע לאומן, עוד מהימים בהם האזור היה תחת השלטון הקומוניסטי ולחלוטין לא מפותח. כשנישאנו, היה לי ברור שהוא יסע מדי ראש השנה לאומן.
ספרי לי על טעות, תקרית או תקלה רצינית שקרתה לך במהלך עבודתך בחו"ל?
הוזמנתי לשמש כשפית ראשית בועידת רבני אירופה שהתכנסה באתונה, על מנת לחזק את הקהילה ואת הרב הצעיר. טסתי ליוון בלווית צוות פועלים ומשגיח כשרות, מצוידת בכמויות מזון ובשר כשר. במסגרת תפקידי הייתי אחראית על כל החלק הגסטרונומי בועידה – ארוחות בוקר וערב, וגם ערב גאלה חגיגי.
באחד מימי הועידה זומנו המשתתפים לארוחת צהרים אלגנטית בבית שגרירת ישראל באתונה.
כשהגענו לבית השגרירות לארגן את הארוחה, התחלחלה השגרירה מכוונת הצוות לערוך את השולחן בכלים חד-פעמיים. "יש לי המון מערכות כלים, ואני יכולה להוציא כלים חגיגיים ויפים. בבית שלי לא יגישו ארוחה בחד-פעמי, זה לא מכובד" הצהירה. לא עזרו ההסברים של משגיח הכשרות ואנשי הצוות, שהרבנים לא יאכלו בכלים שאינם כשרים. השגרירה כעסה, אבל לבסוף, כשהבינה שאין אפשרות אחרת, התרצתה בלית ברירה והארוחה הוגשה בכלים חד-פעמיים…
את עושה סדנאות בישול גם בחו"ל, ספרי לי על זה.
כשאני נמצאת בחו"ל אני יוצאת לסיורים בשווקים ובסופרים המקומיים כדי לראות ולחקור את התוצרת המקומית. אני נהנית מהשפע ותמיד נהנית לגלות מוצרים מעניינים ולא מוכרים.
פעם בשנה אני טסה ללונדון כדי להעביר שם סדנת בישול. הסדנה נערכת בשפה העברית לנשים ישראליות הנשואות בד"כ למקומיים. בסדנה אני מלמדת בד"כ להכין אוכל אירופאי, וגם נותנת רעיונות וטיפים שעוזרים "לפתוח את הראש" במטבח.
יש משהו שמאפיין את הבשלניות בלונדון?
הן מאד שמרניות, וגם התיבול אצלן יותר מצומצם – מלח ופלפל בלבד. כשהתארחתי בלונדון אצל משפחה מקומית הוגש לשולחן בשבת סלט אחד בלבד. כשאילתרתי בשבת בבוקר עוד שלושה סלטים מחומרים שהיו בבית, בעלת הבית לא ידעה את נפשה מרוב התפעלות.
ואיך הסדנאות בניו יורק, ובאופן כללי המטבח הכשר הניו יורקי?
ניו יורק זה כבר סיפור אחר. השפע שם הוא בלתי נתפס. לא לחינם אמריקה מכונה "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". תענוג להכנס אפילו לחנות מכולת מקומית ולהתרשם מהמגוון העצום של מוצרי מזון, באיכות ובשפע.
התרבות הקולינרית שם מאד מתקדמת ויש להם היצע עצום של מוצרים כשרים. האמריקאים גם מאד מפונקים וחובבי נוחות. לדוגמא, באזור הירקות המצוננים תמצאי קופסאות עם ירקות ופירות חתוכים בצורה אסתטית ומוכנים לאכילה. שקית עם ירקות קלופים וחתוכים מוכנים למרק ועוד. הם מוכנים לשלם בשביל נוחות וחסכון בזמן. גם עולם האוכל המוכן מאד מפותח בניו יורק. בכל חנות כמעט תמצאי עמדת סושי עם סושף שמכין במקום מנות סושי טעימות וטריות.
בסדנה שהעברתי שם, ויתרתי על החלק של הכנת ניוקי. הבנתי שעקרת בית ניו יורקית לא תשקיע זמן ומאמץ בהכנת ניוקי ביתי, כלרשותה עומדים עשרות סוגי ניוקי מוכן בסופר. אז ויתרתי, ובמקום ניוקי הכנו לזניה מעניינת המנצלת את מגוון סוגי הגבינות שיש במקום.
אני יוצאת לחו"ל לבד, בדרך כלל, ולא ממש מצליחה לנוח או להתנתק. תמיד אני אסקור את ההיצע המקומי ואחשוב איך אפשר לנצל את זה לנסיונות קולינריים.
מהו המקום המאתגר ביותר שביקרת בו כשפית שומרת כשרות?
אתונה. מלבד בעיות הכשרות הרגילות, אין שם כמעט מזון כשר, אפילו פסטה לא ניתן להשיג בכל מקום. מלבד זאת, כשביקרתי שם היו ברחובות הפגנות נגד הממשל וזה לא היה נעים.
מה תקחי איתך לכל מקום?
אם מדובר ביעד שאין בו פתרונות כשרות מסודרים, אקח איתי לחם או טורטיות. אני חייבת שתהיה לי פחמימה. מעבר לזה אני מסודרת – ירקות, פירות ומי צריך יותר?
לסיום, לאיזה מקום מכל המקומות שביקרת בהם בעבר היית רוצה לחזור?
אני חושבת שלניו יורק. השפע הבלתי נתפס, ותרבות האוכל הכשר שם הכה מתקדמת, תענוג!
הנקודה היהודית באומן
הציון - קברו של רבי נחמן מברסלב
רבי נחמן מברסלב קבור בעיר אומן, בה החליט להקבר יחד עם קדושי טבח ההיידמקים.
לפי המסורת, רבי נחמן הבטיח בחייו כי מי שיבוא לקברו, יתן פרוטה לצדקה ויאמר את עשרה מזמורי התהילים שתיקן, הוא יוציא אותו גם משאול תחתית.
בראש השנה יש ענין מיוחד לשהות סביב הקבר, בעקבות דבריו של רבי נחמן שבראש השנה יש לו כוח מיוחד "להמתיק את הדינים הרעים" מעל אלה שיבואו להיות איתו.
מדי שנה מגיעים אל הציון עשרות אלפי יהודים מכל רחבי העולם.
לינה באומן
מסעדות כשרות באומן
הכנסת אורחים אומן – הכנסת אורחים בהנהלת הרב ישראל מאיר גבאי. אספקת ארוחות שבת וחול בכשרות מהודרת ובמחיר מסובסד. ניתן להזמין ארוחות מראש דרך סוכני הנסיעות וגם במקום. שירות חינם של תה וקפה 24 שעות מול הציון.
מסעדת גוטה – שעות פתיחה: 12:00 – 21:00. כתובת: פושקינה 21 A. טלפון: 073-7272-148. כשרות: מהדרין, בהשגחת הרב סירוטה.
מסעדת flacos steak house – שעות פתיחה: 13:30 – 23:00, כתובת: Pushkina 23 Uman. טלפון: 380-93-1600797+. כשרות:
מסעדת דה בסט – מסעדה בשרית. שעות פתיחה: 12:00 – 12:00. כתובת: פושקינה 27 a אומן. טלפון: 380636042158+. כשרות: ועד הכשרות אומן – הרב ג'אן.
פיצה דה בסט – שעות פתיחה: 8:00 – 2:00. כתובת: פושקינה 27 a אומן. טלפון: 380636042158+. כשרות: ועד הכשרות אומן – הרב ג'אן.
ארגון הצלה אוקראינה – ארגון רפואי המגיש שירותי רפואת חרום באוקראינה. נקודת עזרה ראשונה באומן – פעילה 24/7 , סיוע רפואי וייעוץ. טלפון: 380-675964233+. דוא"ל: Info@hatzolahukraine.org.
רוצים גם לטייל באופן עצמאי וכשר?
הצטרפו לאלפי מטיילים אחרים וקבלו ישר למייל את המאמרים הכי מקיפים ופרקטיים למטיילים שומרי מצוות בחו"ל. הירשמו כאן:
מרתק ביותר!!
עושה חשק לטוס ולהתפלל. כל הכבוד.
נהניתי לקרוא על העניין הקולינרי – מעניין ומעשיר. תודה!