בשנה האחרונה הצטרף יעד חדש לרשימת המשאלות האינסופית של הטיולים שלי – שוויץ. ממדינה מתנשאת ומרוחקת, השמורה כאופציה לטיול בגיל הפנסיה, היא הפכה לקרובה ומרתקת.
מה שעשה אותה נחשקת עבורי היה המדריך שכתבתי לשומרי כשרות בשוויץ. מאז שהוצאתי אותו לאור רציתי כבר לנסוע לשם בעצמי, לראות מקרוב את הנופים המדהימים והמקומות שכתבתי עליהם, ולבדוק בשטח את רשימת הכשרות.
אבל כשרק התחלתי לתכנן ובדקתי פרטים ומחירים נחרדתי: שוויץ יקרה. מאד יקרה. הלינה, התחבורה, האטרקציות, הכל.
אז מה עושה מי שחולם על חופשה בשוויץ אבל התקציב לזה גבוה מדי עבורו?
חושבים באופן יצירתי:
במקום לנסוע לשוויץ טסים לצפון איטליה, מוצאים מקומות לינה זולים בגבול שוויץ-איטליה, ומשם יוצאים לטייל גם בשוויץ השכנה.
וממחשבה למעשה – ארבעה ימים של חופשה בסך הכל, אבל מלאים.
תכננתי טיול מתגלגל – טיסה לא יקרה למילאנו עם טרולי בלבד (בנוסף לתיק גב), וממנה לאגמים ולשוויץ. כיוון שמדובר בחופשה זוגית, שנועדה גם למלא מצברים, הטיול התנהל בקצב רגוע, איטי ונינוח.
בחרתי 3 מקומות לינה מעולים במחירים מגוחכים: מלונות בטווח מחירים שבין 325 ש"ח ללילה, ועד כ- 650 ש"ח למלון היקר ביותר! ומדובר במלונות מעולים עם נוף מדהים, בריכה, ספא מפנק וכל הפסיליטיס.
ראשון בערב - נחיתה במילאנו
הפרומו לחופשה דווקא היה מבטיח:
אבל כמה שעות מאוחר יותר (20:30 ליתר דיוק) נחתנו במילאנו, הישר לתורים מהם חמקנו בתל אביב, ושם לא היה אף דוד שיציל אותנו. קרוב לשעה עמדנו בתור לביקורת הדרכונים.
רק באחת עשרה בלילה קיבלנו מפתח לרכב (הנחיתה כאמור היתה בשמונה וחצי!), וכבר לא היה במקום נציג שיתן לנו את הרכב. הפקידה פשוט שלחה אותנו עם המפתח לחניה העצומה לחפש את הרכב ולהסתדר לבד…
אני הייתי לחוצה כי היינו צריכים לנסוע למלון, שאמנם קרוב לשדה אבל השעה כבר מאוחרת, וצ'ק-אין אחרי 11 בלילה כרוך בעמלה נוספת.
כשמצאנו סופסוף את הרכב בחניה חשכו עינינו: רכב ענק ומנקר עיניים, מתאים אולי לשייח' סעודי וממש לא לנהיגה בכבישים ובחניות הצרים באיטליה.
כשנכנסנו פנימה לאוטו התגלה ה"ברוך" 😱: לא הצלחנו לנהוג ברכב החדשני, עם ממשק שנראה כמו מערכת ניווט של חללית.
בעלי ניסה את כוחו (ותאמינו לי, יש לו ניסיון בנהיגה של שנים על המון רכבים), אבל זה היה רכב משונה במיוחד.
ניסינו גם לבקש עזרה מהשומר בבודקה בחניה, שרק צרח בתגובה.
יום שני - אגם מאג'ורה והאי איזולה בלה
בוקר יום שני עלה בהיר וחם להפליא. ירדנו לארוחת הבוקר, שם יכולנו להנות מפירות טריים, אגוזים ושקדים וקפה כמובן.
אחרי הצ'ק-אאוט יצאנו מהמלון לכיוון אגם מאג'ורה, כשעה נסיעה ממלפנזה.
ירדנו בכביש מתפתל הצופה לנוף נפלא של האיים והאגם, עד שהגענו לעיר סטרזה Stresa.
חנינו בחניון מסודר (parcheggio libero) במרחק כ- 5 דקות הליכה מתחנת Carciano ממנה יוצאת המעבורת לאיים.
בחלק האיטלקי של אגם מאג'ורה יש שלושה איים סמוכים:
- איזולה בלה Isola Bella שהוא היפה והמפורסם מכולם, בעיקר בזכות הגנים המעוצבים שלו.
- האי מאדרה Isola Madre היפה גם הוא, ובו ארמון, גנים בוטניים ומעין גן חיות.
- האי פסקאטורי Isola Pescatori שהוא בעצם כפר דייגים קטן וציורי.
אפשר לבחור בשייט משולב לכל האיים (השייט עולה בנפרד, והכניסה לארמון ולגנים עולה בנפרד). אבל אנחנו הסתפקנו באי איזולה בלה. שייט של 5 דקות מסטרזה, ובדרך חלפנו על פני כפר הדייגים.
ההפלגה הרשמית לאיים יוצאת מדי שעה מתחנת Carciano, אבל כשהגענו התברר לנו שיש עוד כארבעים דקות עד להפלגה הבאה והיה חבל לחכות. לכן יצאנו בהפלגה פרטית של חברת הסירות VS היוצאת מדי 20 דקות (יש להם מעין "בודקה" למכירת כרטיסים סמוך לתחנה הרשמית). מחיר ההפלגה הרשמית וההפלגה הפרטית לאיזולה בלה כמעט זהה, כ- 5 יורו לאדם.
איזולה בלה Isola Bella
נחתנו באי איזולה בלה וצעדנו בעקבות המוני התיירים לארמון המרשים הבנוי בסגנון בארוק עשיר ומצועצע.
אולמות הארמון עמוסים בשכיות חמדה – ריהוט יקר, תמונות במסגרות זהב כבדות, שטיחים מפוארים ויצירות אמנות. אבל תכל'ס, הנוף המדהים של האגם הנשקף מהחלונות לגמרי "גונב את ההצגה".
אחרי הסיור באולמות העליונים ירדנו למטה וגילינו את הנקרות המחופות צדף ואבן טוף בקומה התחתונה של הארמון. השליט הבורומאי תכנן את החלק הזה של הארמון כמקום לתענוגות תרבותיים, ואכן מצאנו שם תיאטראות (תיאטרון בובות!), אולם סוסים ואוצרות נוספים ומרתקים.
משם יצאנו לגנים המדהימים, המעוצבים גם הם בסגנון בארוק איטלקי ובסימטריה מושלמת. עם עצים עתיקים ושיחים גזומים להפליא בצורות שונות, גינות פרחים גאומטריות, בריכות נוי ומפלים. וביניהן מפוזרים פסלים וטווסים לבנים. חלום של ממש.
במרכז ניצב האמפיתיאטרון העטור כולו בפסלים, אובליסקים, צדפות אבן ופרחים.
אחרי כשעתיים באי הפלגנו חזרה לסטרזה והמשכנו לכיוון המלון השני בטיול, הממוקם על גבול איטליה-שוויץ, בין קומו למאג'ורה.
(בתוכנית המקורית היתה גם נסיעת המשך לאגם אורטה דרך הר מוטורונה, אבל השעה התאחרה והרכב האוטומטי התחיל לעשות בעיות)
לפתע המערכת ברכב התחילה לדבר 😱, ועוד באיטלקית! להודעה המשונה הצטרפה גם נורת אזהרה שנדלקה וכבתה חליפות עם האותיות SOS שהלחיצו אותנו. מצב הדלק היה בסדר גמור, ולא הבנו מה הבעיה. עצרנו בתחנת הדלק הקרובה ושם התברר שהיה חסר חומר מיוחד בשם AdBlue (אוריאה), שלאחרונה נכנס לשימוש במכוניות עם מנועי הדיזל החדישים.
הדרך התפתלה במעלה ההר, עד שהגיעה לקיצה. אין מוצא – התריע הווייז. זה חייב להיות כאן, הנה כאן בצד שלט דהוי עם שם המקום.
נכנסנו מבעד לשער העתיק, והמשכנו לנסוע בשביל חצץ צר להחריד, בתוך יער שכמו נלקח מהאגדות. אחרי עוד מספר סיבובים תלולים ומעט מלחיצים הגענו אל הטירה: Tenuta de l'Annunziata.
טירת אצולה עתיקה ומבודדת על ראש ההר, ממש על הגבול בין איטליה לשוויץ.
נכנסנו פנימה הישר לארץ הפלאות.
שום דבר מהתפאורה הטבעית והפראית בחוץ לא מייצג את מה שנמצא בפנים: טירה עתיקה ששופצה להפליא ביד אמן והוסבה למלון ספא מדהים.
עיצוב איטלקי משובח, שמחד שומר על זיקה לאותנטיות של הטירה, כולל אלמנטים מקוריים – יצירות אמנות, פסלים, ציורים וכמובן סמל בית האצולה בכל מקום. מצד שני – עיצוב מתקדם ומודרני ברמה הגבוהה ביותר, כולל חיישנים ומערכת חכמה לשליטה על כל אביזרי החדר.
מעולם לא הייתי במקום כזה, וכבר הייתי בלא מעט מקומות לינה בארץ ובחו"ל. האווירה המיוחדת, השקט המוחלט, הטבע הפראי, ההקפדה על כל הפרטים – מוצרי הטיפוח המעולים והטבעיים שנארזו בעבודת יד, השמירה על ערכי קיימות ואקולוגיה – מי הרחצה יוצאים הישר אל הטרסה שבחוץ ומשקים את הצמחייה העבותה. העיצוב עוצר הנשימה, והנוף! אין דברים כאלה.
ואז, אחרי שחשבתי שכבר סיימתי להתפעל, ראיתי את הספא. אין לי מילים לתאר, אז אתן לתמונות לדבר בעד עצמן:
יום שלישי - טיול בעמק ורזסקה
ביום זה יצאנו לטיול בעמק ורזסקה Valle Verzasca, שאמנם גאוגרפית נמצא בשטחה של שוויץ, אבל נראה ומתנהג כמו איטלקי.
חצינו את הגבול לשוויץ, ומייד בתחנת הדלק הראשונה עצרנו וקנינו את המדבקה המיוחדת לכבישי האגרה בשוויץ. עלותה לא זולה – 40 יורו, אבל לא רצינו להסתבך בנסיעה בכבישים עוקפים או לטעות ולהיקנס. המדבקה מתאימה לשנה (שלנו היתה בתוקף עד לסוף שנת 2019), וניתן לקלף אותה מהשמשה בתום השימוש ולשמור לפעם הבאה או למכור.
כמה מטרים לאחר מכן עצרו אותנו שוטרי מעבר גבול, וביקשו מאיתנו את הדרכונים, רישיון נהיגה ורישיון בינלאומי. אחרי שבדקו ממושכות את המסמכים שחררו אותנו לדרכנו.
טיפ: בנסיעה באזור הגבול בצפון איטליה/שוויץ יש סיכוי גבוה שתתקלו בשוטרים שיעצרו אתכם (אותנו עצרו פעמיים) ויבקשו את המסמכים. חשוב לשאת אתכם תמיד את הדרכונים, רישיון נהיגה בתוקף ורישיון נהיגה בינלאומי.
המשכנו בנסיעה צפונה, משמאל נשקף לעינינו אגם לוגאנו במלוא הדרו. חצינו את האגם היפהפה דרך גשר Diga di Melide, ונסענו דרך נופים שממש ביקשו עצירה והתבוננות. אפילו הספקנו לראות את המזרקה המפורסמת של אגם לוגאנו.
והנה התחילה הדרך להתפתל בפיתולים חדים במעלה ההר בדרכנו לעבר התחנה הראשונה ליום זה – הסכר המפורסם ממנו קפץ ג'יימס בונד:
סכר Verzasca Dam
זהו סכר מרשים ועצום ממדים, הניצב מעל מאגר מים כחולים בעמק בין ההרים הנישאים. במקום נמצאת לשכת התיירות של עמק ורזסקה, ויש באתר גם עמדה לקפיצות באנג'י בהשראת ג'יימס בונד.
סה"כ מדובר בעצירה של כרבע שעה למעבר על הסכר והתרשמות מהנוף הנשקף ממנו.
Ponte dei Salti
המשכנו הלאה בכביש הפתלתל שחלקו חצוב במנהרות לכיוון הפנינה של העמק – הגשר הרומי העתיק Ponte dei Salti, שחוצה את אחת משמורות הטבע המדהימות באזור:
נחל מים בגווני בגווני טורקיז-איזמרגד בוהק, וסביבו סלעים לבנים ומשוננים.
המתנו בכביש הצר עד שהתפנתה חניה (לא רוצה לדמיין מה הולך שם בקיץ), ויצאנו לשמורה שהמתה מטיילים שישבו בינות לסלעים. חלקם רחצו במים, חלק הסתפקו בשכשוך רגליים וכמה הרפתקנים נועזים קפצו אל המים מהגשר או משפת הסלעים המשוננים וזכו לתשואות הקהל. משוגעים, חשבתי לעצמי.
חצינו את הגשר ומצאנו גם אנחנו פינה נעימה לשבת בה ולאכול תוך כדי צפייה בנחל ובקפיצות הראווה.
משם המשכנו למקום הלינה שלנו בשני הלילות הבאים: Rainbow Holiday Apartments – מלון דירות בקוליקו שבצפון אגם קומו. בחרתי במיקום הזה כדי להתקרב לטיראנו, ממנה יוצאת רכבת הברנינה אקספרס.
התוכנית המקורית היתה להמשיך גם לכפר הציורי Sonogno וללכת למפל Cascata La Froda, אבל כבר היה מאוחר והכביש הצר והתלול אימים לא עשה חשק להמשיך.
הדרך ארכה כשלוש שעות, כשאנו חולפים על פני נופים נפלאים, שנמנענו מלעצור בהם כיוון שרצינו להגיע למלון בשעה סבירה לפני חשיכה. למרבה המזל החצי השני של הדרך עבר דרך מנהרות חצובות בהר שקיצרו משמעותית את זמן הנסיעה, ואפשרו נהיגה רגועה יותר מאשר נסיעה בכבישים הצרים והפתלתלים לצד האגם.
בשש בערב הגענו למלון הדירות בקוליקו. את פנינו קיבלה מנואלה הנחמדה שהובילה אותנו לדירת VIOLET הסגולה. שם המלון RAINBOW – קשת, כך שכל דירה קרויה בצבע שונה ומעוצבת בהתאם.
הדירה, נקיה ומצוחצחת באופן מדהים, כאילו הכל חדש לחלוטין כוללת מרפסת הצופה אל האגם. יש בדירה גם מטבח מאובזר, מיזוג וכספת. הלכנו לישון מוקדם, כי מחר צריך לקום מוקדם לנסיעה בברנינה.
יום רביעי - ברנינה אקספרס וסנט מוריץ
ביום רביעי השכמנו קום (בטח ביחס לטיול). הרכבת יוצאת מטיראנו בשעה עשר ועשרה בדיוק, והנסיעה מקוליקו לטיראנו אורכת כשעה. עשינו בחכמה ולקחנו מרווח ביטחון של שעה פלוס בגלל הפקקים וכדי למצוא חניה בנחת ויצאנו כבר בשבע וחצי.
היה מרענן לצאת לדרך בשעה מוקדמת כשהכל רענן ושקט, בדרך חלפו על פנינו תלמידים בדרכם לבית הספר.
פקקים דווקא לא היו בדרך, אבל העיכוב הראשון קרה כשנכנסנו בטעות במחלף בכניסה שגויה, מה שהאריך את הדרך בכעשר דקות נוספות.
כשהתקרבנו לטיראנו שהיא למעשה עיר גבול עצרו אותנו שוטרים (פעם שניה ביומיים!) וביקשו לראות את המסמכים. שוב שמחתי שהדרכונים והרשיונות היו איתנו זמינים ומאוגדים בתיקייה מסודרת.
בסביבות תשע הגענו לטיראנו ומצאנו חניה במרכז העיר, לא רחוק מתחנת הרכבת. הלכנו לתחנה וראינו את בנין הברנינה שנמצא מימין לבנין התחנה הראשי, ועליו שלט אדום ברור עם כיתוב BERNINA EXPRESS. משם הלכנו לסופרמרקט קרוב להצטייד במעט פירות, שתיה ופיצוחים לטיול. כל עוד נשמתנו הגענו לרכבת דקות ספורות לפני שיצאה לדרך ונשמנו לרווחה.
ברנינה אקספרס
לא ברור מתי בדיוק התהווה החלום, אבל נסיעה בברנינה אקספרס היתה חלום משותף לי ולבעלי.
מצאנו את עצמנו מגשימים חלום של כמה שנים. האם זה שווה? לדעתי כן. הנסיעה בברנינה אכן נעימה ושקטה במיוחד וחולפת על פני נופים עוצרי נשימה. הרכבת חוצה גשרים ומנהרות ומגיעה לגובה בלתי אפשרי של למעלה מ- 2000 מטר. גם המושבים נוחים, והחלונות הפנורמיים הענקיים והמבריקים בהחלט תורמים להנאה מהנוף.
אמנם יש בעולם עוד נופים מרהיבים (בכל נסיעה בכביש הצמוד לאגם קומו, למשל, חולפים על פני מראות יפים לא פחות). אבל החוויה כולה שווה ביותר, בלי להתעלם מהעובדה שעשו כאן עבודת שיווק ויח"צ גאונית.
קצת לאחר תחילת הנסיעה חלפנו על פני גשר ברוסיו Brusio Railway Viaduct המפורסם, שנחשב ליצירה אדריכלית מדהימה. זהו גשר ספירלי בעל תשע קשתות המשמש את מסילת הברנינה. ונבנה במיוחד כדי להגביל את שיפוע הרכבת במיקום הזה.
כשהגענו לתחנת Alp Grüm בה מגיעה הברנינה לגובה 2000 מטר, עצרה הרכבת. הכרוז הציע לנוסעים לצאת החוצה להפסקה בת 10 דקות, לצפות ולהצטלם מול הנוף הפתוח.
תחנת Ospizio Bernina היא הנקודה בה הרכבת מגיעה לשיא הגובה, לא פחות מ- 2253 מטר.
לאחר מכן חלפנו על פני "האגם הלבן" Lago Bianco וסמוך לו "האגם השחור" Lej Nair. ראינו גם את פיסגת הדיאבולצה Diavolezza, ולאחריה חצתה הרכבת את העיירה Pontresina היפה.
התחנה בה ירדנו היא סנט מוריץ (ניתן להמשיך בנסיעה עד לתחנה הסופית בעיר כור), הרכבת עוצרת ממש על יד האגם.
סנט מוריץ St. Moritz
ירדנו מהרכבת, יצאנו מהתחנה וחצינו את הכביש הישר אל שפת האגם. ואז למראה הנוף נפלטה מפינו קריאת "וואו": סנט מוריץ יפה, כל כך יפה שאי אפשר לתאר.
האגם החלק כמראה, מוקף בהרי האלפים הירוקים בתחתיתם ואפורים-סגולים עטורי קציפת שלג בפסגתם. ולמרגלות ההרים סביב לאגם נחה יפה ושלווה כנסיכה, מנומנמת וציורית, העיירה.
התיישבנו על ספסל מול האגם ואכלנו. ברווזים לבנים התקרבו אלינו בתקווה לכיבוד פירורים. כחצי שעה ישבנו ונהנינו מהנוף המופלא והשקט.
אבל כמה זמן אפשר פשוט לשבת מול הנוף כמו קשישים?
החלטנו לעלות לעיירה. מרחוק ראינו את הפוניקולר הכחול עולה במעלה ההר והחלטנו להגיע אליו.
צעדנו בעקבות המוני התיירים למעבר המיוחד המוביל מתחנת הרכבת למרכז העיירה. לא פחות משלושה גרמי מדרגות נעות הובילו אותנו היישר לרחוב הראשי, וחסכו לנו את העליה במעלה ההר.
יצאנו היישר לרחוב Via Serlas, הרחוב הראשי האלגנטי של סנט מוריץ. כולו מאוכלס במלונות וחנויות יוקרה. משם הליכה של 5 דקות לתחנת הפוניקולר (רכבל תחתי) העולה לפסגת ההר ב- 3 תחנות: Chantarella, Corviglia והאחרונה – Piz Nair.
נכנסנו כל עוד רוחנו בנו לתחנה ובררנו אצל הפקיד על כרטיסים לעלייה בפוניקולר.
תראה, אמרתי לו, יש לנו בסה"כ שעה, מה אתה ממליץ?. שעה בלבד? נדהם הפקיד, שעה אחת לעלות למעלה, להיות שם ולחזור? אם כך, יש לכם אפשרות לעלות לתחנה הראשונה – צ'נטרלה, שאורכת 5 דקות, או להמשיך גם לתחנה הבאה קורביליה בנסיעה שאורכת כעשרים דקות. בחישוב מהיר מתברר שיש לנו כרבע שעה להיות בפיסגה. נלך על זה, אנחנו מחליטים בפזיזות.
וכמו שני משוגעים אנחנו משלמים 100 פרנק לשני כרטיסים ועולים בפוניקולר אל תחנת צ'נטרלה, וממנה הישר לקורביליה. הדרך למעלה ארוכה ואיטית והנוף מדהים. לגמרי שווה כל פרנק.
למעלה אנחנו יוצאים היישר לתמונת נוף פנורמית ועוצרת נשימה: כל פסגות ההרים נשקפות סביב, וביניהן עמקים ואגמים. חלום.
יש בפסגה גם בר/מסעדה, שאין לנו זמן לשבת שם לקפה או משקה קר. מסתובבים קצת, שואפים את הנוף לריאות ולמצלמה, לא לוקחים סיכון וכבר יורדים חזרה.
למטה מתברר שיש לנו עוד קצת זמן להסתובב בעיירה. אנחנו נכנסים לסניף של רשת הסופרים הפופולרית COOP, ושם אני פותחת את רשימת הכשרות בטלפון ונהנית למצוא מוצרים כשרים שאפשר לקנות: חטיפי צ'יפס, בוטנים ושתייה. עם השלל אנחנו יורדים חזרה מהרחוב הראשי לתחנת הרכבת, היציאה ממלון PALACE במרכז העיירה.
הרכבת חזרה יוצאת בשלוש ועשרה. מרגישים תחושת החמצה על הזמן הקצר בסנט מוריץ.
בדיעבד, היה עדיף לחזור ברכבת רגילה (אחרי הכל, מיצינו את הנסיעה בברנינה כבר בהלוך, וגם ברכבת רגילה הנוף לא רע בכלל) בשעה מאוחרת יותר, נניח בחמש, ולהספיק להנות יותר בסנט מוריץ.
אנחנו עוזבים את סנט מוריץ בהבטחה לחזור למקום המופלא הזה.
טיפ: אין צורך לקנות כרטיס הלוך-ושוב לברנינה אקספרס, נסיעה בכיוון אחד לגמרי מספקת. בדרך חזור הנופים חוזרים על עצמם וחבל על תוספת המחיר לכרטיס. במקום זה אפשר לחזור ברכבת רגילה מסנט-מוריץ לטיראנו.
בנוסף לחיסכון הכספי, הרכבת חזור יוצאת כבר בשעה שלוש ועשרה, ואילו רכבת ישירה רגילה יש גם בשעות מאוחרות יותר (למשל בסביבות חמש), כך שתוכלו לנצל את השהות בסנט מוריץ ולהספיק יותר.
מומלץ במיוחד לשהות לילה או שניים בסנט מוריץ. בשהיה של שני לילות (במרבית המלונות) מקבלים כרטיס כניסה חינם לרכבלים ופוניקולרים באזור וזה משתלם ביותר.
בנסיעה חזור אנחנו עייפים. הקרון כמעט ריק, מה שמאפשר לנו להחליף מקומות כרצוננו לפי הנוף, ולפחות חצי מהדרך עוברת עלינו בנמנום (קצת חבל על הכרטיסים היקרים).
מגיעים לטיראנו בחמש וחצי, קצת מסתבכים עד שמוצאים לבסוף את החניה. נכנסים לרכב ושולחים הודעה למנואלה מהמלון שתכין עבורנו את הספא.
זה אחד היתרונות של המלון: בקומה העליונה יש ספא מהמם הנפרש על כל הגג וצופה לנוף. הספא בתוספת תשלום לא גבוה (50 יורו לשעתיים), והבונוס העיקרי הוא שאפשר להזמין אותו באופן פרטי. פתרון מעולה לצניעות ופרטיות.
בשבע אנחנו מגיעים לקוליקו. תפילת מנחה והתארגנות ועולים לספא שבגג. מקום מדהים ומטופח שניכר שהשקיעו בו מחשבה על כל הפרטים הקטנים: אמבט ג'קוזי, סאונה, ספות רביצה, חלוקי רחצה ונעלי בית, שתיה ועוד. תענוג מושלם המסיים את היום המופלא הזה.
יום רביעי - וילה בנבינאלו וקניון IL CENTRO
היום האחרון לטיול מגיע מהר מדי. מבט אחרון אל הקשת מעל האגם, אורזים ויורדים לצ'ק-אאוט.
כיוון שביום השני לטיול הבחנתי הבחנתי שנכנסנו לכביש A60 שהוא כביש אגרה ללא עמדת תשלום, אנחנו מבקשים ממנואלה להתקשר לחברת pedemontana ולברר אם יש לנו חוב. היא באדיבותה התקשרה ואכן היה לנו חוב בסכום מצחיק של 1.60 יורו. רק חשוב לשלם את זה תוך 15 יום באתר החברה. שילמתי את החוב באתר, קיבלתי אישור תשלום למייל ושמרתי צילום מסך.
טיפ: באזור אגם קומו-מלפנזה יש שלושה כבישי אגרה שאינם כוללים עמדת תשלום בכניסה. הכבישים בבעלות חברת Pedemontana ומספרם A60 A59, ו- A36. אם הבחנתם שנכנסתם לאחד הכבישים הנ"ל, או שיש לכם ספק בכך, היכנסו לאתר, בדקו אם יש לכם חוב ושלמו אותו תוך 15 יום. או שתקבלו קנס כספי גבוה שיגיע אליכם דרך חברת ההשכרה שמצידה תגבה על הטיפול עמלה משלה.
* אופציה נוספת היא לשכור מכשיר TELEPASS מסוכנות השכרת הרכב בעלות של כ- 3 יורו ליום (בנוסף לתשלום האוטומטי על קטע הכביש שעליתם עליו). קחו בחשבון שלא תמיד יש לחברת ההשכרה את המכשיר.
את המחצית הראשונה של היום הזה אנחנו מקדישים לאגם קומו. כיוון שבבלאג'יו ווארנה היפהפיות כבר היינו בעבר (כתבתי על זה כאן >), רציתי הפעם לבקר באחת הווילות השוכנות לחופי האגם.
אגם קומו מוקף בווילות מרשימות עטורות גנים מטופחים. שתי וילות מפורסמות במיוחד: וילה קרלוטה ווילה בנבינאלו. אני בוחרת בוילה בנבינאלו בגלל המיקום המיוחד שלה במפרץ על האגם.
נוסעים דרומה, שוב עוברת הדרך במנהרות ארוכות עד לוילה בנבינאלו הנמצאת בעיירה Lenno. אנחנו עוצרים דקות ספורות לפני שהווייז מודיע על הגעה בחניון סמוך למסעדה מקומית. החניה חינם.
מהחניה עולים לשביל מסומן המוליך לווילה בנבינאלו. יש במקום שילוט ברור. השביל להולכי רגל מתפתל ביער ירוק ויפהפה ואחרי הליכה נעימה של כ- 20 דקות מגיעים אל הווילה.
וילה בנבינאלו Villa del Balbianello
הוילה היפהפיה נמצאת במיקום היפה ביותר באגם קומו. וילה מהאגדות שנבנתה במאה ה -12, ובשל יופייה היתה בשימוש רב כתפאורה בתעשיית הסרטים.
ההגעה לוילה גם חווייתית בפני עצמה: אפשר להגיע בשייט ישירות לשער התחתון של הגנים, או כמונו לחנות וללכת דרך יער ירוק במסלול יפהפה של כעשרים דקות עד לשער העליון.
דילגנו על הכניסה לוילה (מבחינתנו מיצינו אחרי הארמון באיזולה בלה) ובחרנו בכרטיס לגנים בלבד. כרטיס לארמון ולגנים עולה 20 יורו, ואילו כרטיס לגנים בלבד עולה 10 יורו. התחלנו באכסדרת הווילה המדהימה ביופיה, עם עמודים שצמחיה עבותה מלפפת אותם, כשמצד אחד נשקף האגם ומהעבר השני הגנים.
משם ירדנו לגן הפלאות: צמחים גזומים להפליא, עצים סדורים סביב, גני פרחים, פינות נוי וספסלים מעוצבים, וברקע כל הזמן האגם התכול. ירדנו עד למטה, משם יש שער לכניסה התחתית אל הוילה, דרך המים.
בשעת צהרים מאוחרת הגענו חזרה לרכב. עכשיו עמדה בפנינו הדילמה האם לרדת למילאנו לארוחת צהרים, או לנסוע ישירות לקניון IL Centro, ואם ישאר זמן להמשיך לארוחת ערב במילאנו.
בחרנו באפשרות השנייה ונסענו לקניון IL CENTRO. גם שם החניה חינם. הקניון ענק ודי דומה לכל הקניונים המערביים: סניפים של רשתות אופנה בינלאומיות, בתי קפה. ספות המנוחה רכות ונוחות במיוחד, אבל ללא עמדת טעינה.
יש בקניון גם סניף של הרשת החביבה על ישראלים פריימרק PRIMARK. בילינו כשלוש שעות בקניון, מתוכן כשעה במנוחה עם אספרסו ורביצה בספות.
יצאנו מהקניון בסביבות שש וחצי, ונשאר לנו די זמן והותר לארוחת ערב במילאנו כיוון שהטיסה חזור התאחרה בשעה וחצי.
מה שלא לקחנו בחשבון אלו הפקקים. הדרך, שאמורה לקחת כחצי שעה לכל היותר, ארכה למעלה משעה וחצי. כשאנחנו טועים בכיכרות עם אינספור יציאות, כשבכל פעם הווייז מעלה את הזמן בעשרים דקות נוספות 😓
אבל הרעב הכריע אותנו. בשמונה בערב הגענו למסעדת דנזל הכשרה במילאנו. טרופי נשימה אמרנו למלצרית שיש לנו טיסה עוד מעט וביקשנו שתשתדל להזדרז, הוספנו גם שיש מצב שניקח איתנו את האוכל.
למרבה המזל השירות היה מהיר ויעיל. תוך דקות ספורות הונחו על שולחננו פוקאצות טריות עם מטבלים, וכעשר דקות לאחר מכן כבר הגיעה המנה העיקרית: פלטת בשרים ענקית ונדיבה לשניים. מנה מוצלחת במיוחד ובה מבחר בשרים: סטייקים, שיפודי פרגיות, חזה עוף צלוי, קבב, המבורגר ועוד. בקושי השתלטנו על המנה הזו, שיכלה בקלות להספיק לארבעה אנשים.
שבעים וטובי לב יצאנו לשדה התעופה. החזרנו את מפתח הרכב בדלפק וקצת אחרי חצות המראנו הביתה, לישראל.
תכל'ס: איפה, למה וכמה
מסלול הטיול
- יום א' – יציאה מתל אביב אחר הצהרים, נחיתת לילה במילאנו, לינה במלון קרדנו בקרבת שדה התעופה.
- יום ב' – נסיעה לכיוון אגם מאג'ורה, הגעה לעיר סטרזה. משם לוקחים את המעבורת לאי איזולה בלה: ביקור בארמון ובגנים. אופציה: נסיעה לאגם אורטה דרך הר מוטורונה. מסטרזה נסיעה למלון ספא על גבול איטליה-שוויץ.
- יום ג' – חציית הגבול לשוויץ ונסיעה לעמק ורזסקה. ביקור בסכר ורזסקה, המשך לגשר העתיק PONTE DEI SALTI וארוחת צהרים בשמורה. אופציה: המשך לכפר הציורי Sonogno והליכה למפל Cascata La Froda. משם נסיעה לעיירה קוליקו שבצפון אגם קומו. לינה במלון דירות RAINBOW.
- יום ד' – נסיעה מקוליקו לעיר טיראנו, משם נסיעה ברכבת ברנינה אקספרס עד לתחנת סנט מוריץ. ירידה בסנט מוריץ וטיול בעיירה ובאגם. אופציה: עליה בפוניקולר לכיוון פסגת Corviglia. חזרה לטיראנו ברכבת הברנינה בשעה חמש וחצי. נסיעה חזרה לקוליקו, ערב בספא.
- יום ה' – יציאה מקוליקו דרומה לוילה בנבינאלו. ביקור בגנים. אחר הצהרים נסיעה לקניון IL CENTRO הסמוך למילאנו. ארוחת ערב במסעדה כשרה במילאנו. טיסת לילה ממילאנו לתל אביב.
טיסה
טיסת אל על למילאנו שיצאה ביום ראשון בערב.
לינה
- לילה ראשון במלון סמוך לשדה התעופה: Cardano Hotel Malpensa במחיר 320 ש"ח לזוג.
- לילה שני במלון הספא המדהים Tenuta De L'Annunziata על גבול איטליה שוויץ במחיר 620 ש"ח לזוג.
- שני לילות במלון בעיירה קוליקו בצפון אגם קומו Rainbow Holiday Apartments במחיר 675 ש"ח לשני לילות (335 ש"ח ללילה).
רכב
הניסיון בנהיגה בכבישים התלולים של צפון איטליה גרם לי לבחור ברכב אוטומטי, גם אם מחירו גבוה יותר. גם התדלוק בדיזל חסכוני יותר, וסה"כ במהלך כל הטיול הוצרכנו לתדלק פעם אחת בלבד.
למודת ניסיון מר ושבעת הבטחות כוזבות לרכב אוטומטי שהתבדו בשטח, החלטתי הפעם ללכת על בטוח. הזמנתי אצל סוכן רכב ישראלי והוצאתי ממנו הבטחה מפורשת לרכב אוטומטי (על מה שקרה בפועל כבר קראתם למעלה). בסופו של דבר בזכות הסוכן קיבלנו החזר כספי מלא על השדרוג לרכב לוקסורי אוטומטי.
ביטוח
כמו תמיד, לא יוצאים לדרך בלי ביטוח איכותי של פספורט כארד, היחיד שמציע כרטיס טעון בכסף מזומן לשימוש מיידי בחו"ל. 5 דקות באתר ויש ביטוח. בדלפק בשדה התעופה קיבלנו את כרטיס האשראי המיוחד (שלא נצטרך) לשעת מצוקה. לינק לאתר פספורט כארד >
מט"ח
מעט מזומן - יורו, הזמנו כתמיד דרך FLY MONEY וקיבלנו בסניף בנק הפועלים בנתב"ג.
רוצים גם לטייל באופן עצמאי וכשר?
הצטרפו לאלפי מטיילים אחרים וקבלו ישר למייל את המאמרים הכי מקיפים ופרקטיים למטיילים שומרי מצוות בחו"ל. הירשמו כאן:
נראה מדהים!
האם הטיול מתאים גם בנובמבר?
תודה רבה על הבלוג המהמם!!!!!
מרבית האתרים שביקרנו בהם פתוחים, וחלקם לא פעיל בחודשי החורף. כך שזה פחות מתאים
תודה רבה על המדריך המפורט. זה רלוונטי גם לתקופה עכשיו עם הקורונה?
מה לגבי מקומות כשרים?
מרבית המקומות המצוינים בכתבה נפתחו מחדש לאחר הקורונה.
לגבי מקומות כשרים – יש במילאנו:
https://metaylimbkipa.com/kosher-restaurants-abroad/kosher-restaurants-in-milan/
היי. הקישור של המדריך הכשר לא פעיל. האם יש מקום נוסף שניתן למצוא אותו?
פעם שניה שאני נוסעת בהדרכת אתרך לבד- פשוט אלופה!!
כדבריך "בתוכנית המקורית היתה גם נסיעת המשך לאגם אורטה דרך הר מוטורונה"
מה יש שם?
תודה! שמחה לשמוע.
אגם אורטה הוא אגם יפה שיש במרכזו אי יפה ומעניין – Isola San Giulio.
לחופי האגם יש אתרים ואטרקציות תיירותיות כמו למשל המפלים – Cascata della Qualba, הוילה – Villa Motta, האומגה Lago d'Orta Zipline ועוד.
בהר מוטורונה יש אטרקציות למשפחות כמו מגלשות הרים וכו'.
את יודעת איך נוסעים ברכב ממלאנו לצרפת עלה לי 60 יורו כל צד דרך מנהרות המון בלאן יש דרך יותר זולה?
עדי את פשוט אלופה.
רוצה באמת לשלב את סנט מוריץ ליומיים ויצא שנשאר גם שבת השאלה איפוא כדאי להישאר שבת ואיך ניתן לשלב אותו בטיול
בעונת הקיץ, בתקופת "בין הזמנים" יש קבוצות של יהודים בסנט מוריץ כך שניתן להשתתף במנייני תפילה ואפילו להנות מלחם ומוצרים נוספים כשרים במקום.
ביתר ימות השנה מומלץ לשהות בשבת בדאבוס הסמוכה, שם יש שפע פתרונות לשומרי מצוות, מנייני תפילה כמעט בכל ימות השנה ועוד.
כאן יש לך מקומות לינה מומלצים לשומרי שבת בדאבוס:
https://bit.ly/2L0BhJB
באם יש מלון כשר ב-PONTRESINA שבשוויץ?
היי עדי,אשמח לקבל פרטים לגבי הסוכן רכב שסגרת בארץ לטיול של החופשה הזוגית בצפון איטליה דרום שוויץ בו שכרת רכב במילאנו
תודה רבה על המאמרים המרתקים. טיול כמו זה יתאים לאוקטובר? (השבוע שאחרי סוכות)
דבר ראשון נשמע מעולה , ואיך לדעתכם אפשר לעשות אם רוצים לעשות את רכבת ברנינה אקספרס אם נוחתים במיאנו אבל מעדיפים לא לנהוג ברכב אלא רק בתחבורה ציבורית , נוחתים במילאנו וחזור למילאנו בסוף הטיול בשביל לעשות את הברנינה הלוך חזור אבל לא באותו יום
האם הדרך ל"הטירה בקצה ההר" מפחידה? איך הכביש? זה טיפוס לגובה מן הסתם ובאוסטריה נלחצתי מנסיעה בגבהים במקומות שלא היה בהם מעקה נורמלי… אשמח לפירוט בעניין הזה.
היי,
הכביש בסדר גמור, בטח ביחס לכבישים בצפון איטליה.
הקטע מהשער של המלון/הטירה עד לטירה עצמה קצת תלול ומחוספס ונראה כמו שביל טיול, ולכן לא היינו בטוחים שאכן מדובר בכביש למלון עצמו, אבל כשמכירים ויודעים הכל בסדר.
יש חניה למעלה ממש ליד המלון והוא מדהים ושווה!
אנחנו מתכננים לעשות את המסלול שעשיתם
אבל תוהים לגבי האוכל
נשמע שהסתפקתם רק בפירות ואגוזים
האם יש באזור בית חבד או מסעדה קרובה?
ממש לא הסתפקנו בפירות ואגוזים – הבאנו איתנו מהארץ לחם, מנות חמות ועוד. וכאמור, בערב האחרון אכלנו במסעדה במילאנו.
אין באזורים שטיילנו בית חב"ד או מסעדה כשרה, ולכן ממליצה למי שיכול לעצור במילאנו אחרי הנחיתה (אנחנו לא רצינו להתעכב) ולהצטייד שם באוכל כשר להמשך הטיול.
כאן יש רשימת חנויות ומסעדות כשרות במילאנו:
https://metaylimbkipa.com/kosher-restaurants-abroad/kosher-restaurants-in-milan/
היי עדי,אפשר את המספר של הסוכן השכרת רכב שהזמנתם דרכו?מחפש השכרה ממילאנו במחיר שפוי.תודה🙏