פריז נחשבת, ובצדק, לאחת הערים המדהימות בעולם. חוץ מהיופי הלא חוקי שלה, יש לה גם מנות גדושות של סטייל, תרבות, אמנות, אדריכלות והיסטוריה עשירה. ומי מדבר על האוכל הצרפתי האנין? בקיצור, מושלמת באופן מעורר קנאה.
אז איך אפשר להתאכזב מפריז? העיר שבכל הזמנים קשרו לה קשרי תהילה וגעגועים?
מתברר שאפשר. טיול הוא לא רק פונקציה של יעד ומקום. הוא סך כל המרכיבים שלו: טיסה, מלון, מזג אוויר, אנשים, סביבה ועוד. אפילו ברכת בוקר טוב לבבית של השוער במלון, או תגובה לא נעימה של מישהו ברחוב, עשויים להשפיע על האווירה בטיול וההתרשמות מהמקום.
אז הנה סיפור החופשה שלנו לפריז, שהיתה אמורה להיות רומנטית ונהדרת, ויצאה לבסוף די מאכזבת.
גילוי נאות: נסענו לפריז לפני למעלה מתריסר שנים. מן הסתם דברים רבים השתנו מאז.
את החופשה לפריז הזמנו כחבילת נופש הכוללת טיסת שכר (מה שקרוי: צ'רטר) ומלון. טעות של טירונים: הטיסה נדחתה שוב ושוב, בהלוך וגם בחזור, ולא היה למי לבוא בטענות כיוון שזו טיסת שכר ואלו התנאים.
בשעת בין ערביים נחתנו בנמל התעופה שארל דה גול, אחרי שבתוכנית המקורית היינו אמורים לנחות בשעות הצהרים (כאמור, הטיסה נדחתה). בשדה המתין לנו נהג ההסעות שהזמנו מראש. הוא פיזר את הנוסעים בבתי המלון ברחבי העיר, ולבסוף הגענו גם אנחנו אל המלון שלנו.
כבר בכניסה הכתה המציאות באפנו: במלון המיושן שרר ריח לא נעים, המאפיין מקומות ישנים ולא מאווררים (הזכיר לי בית אבות). ניסינו להכנס עם המזוודה למעלית הזעירה, שהכילה בקושי מקום לשני אנשים, ולבסוף הגענו לחדרנו שבקומה האחרונה.
החדר היה קטנטן ומרוהט בפשטות, עם תקרה משופעת (עליית גג) באופן שהקשה עלינו להתרומם מהמיטה. הוא היה חף מאביזרים כמו קומקום, מקרר או אפילו כספת (למרות שצוין בפירוש באתר שיש כזו). הלכנו לישון קצת מבואסים אבל ניחמנו את עצמנו ש"לא נורא, מחר יגיע יום חדש ונלך לאייפל".
היום הראשון - מגדל אייפל והסביבה
בבוקר ירדנו לחדר האוכל, ושם המשיכה האכזבה מאמש: ארוחה דלה, הכוללת כמה פרוסות לחם או לחמניה, חמאה, ריבה, ביצה ותו לא.
הבאנו איתנו במזוודה כמה מצרכי מזון שהצריכו קירור (עוד לא היה אז בלוג עם רשימת חנויות כשרות…), ולכן ביקשנו שיכניסו לנו לחדר מקרר מיניבר בתשלום. המיניבר התגלה כמקולקל והאוכל הלך לפח, אבל רק אחרי משא ומתן מתיש באנגלית מהולה בצרפתית עילגת קיבלנו חזרה את התשלום.
טיפ: אין שום סיבה לבחור מקום לינה דווקא מתוך מבחר מצומצם של מלונות כשרים בפריז, בעלות שלא תמיד מצדיקה את התמורה. בפריז יש מבחר עצום של מסעדות כשרות, כפועל יוצא מכך שהקהילה היהודית בצרפת היא הגדולה ביותר באירופה.
אפשר לשהות במלון רגיל וטוב ולהסתדר מצוין עם מוצרי מזון כשרים שקונים בחנויות הסמוכות, או לחלופין לאכול בחוץ.
שמנו תרמיל על הגב ויצאנו לרחוב. בדרך קנינו לנו באגט צרפתי מעולה, ובחנות כשרה מצאנו גבינות ונקניקים משובחים. המשכנו אל תחנת המטרו הקרובה, ונסענו משם לכיוון מגדל אייפל. כצפוי, היה תור ארוך יחסית, אבל במזג האוויר הנעים זה לא היה נורא.
אחרי המתנה של כשעה עלינו אל האייפל. ניתן לבחור האם לעלות עד הקומה השניה במדרגות או במעלית, ויש גם אפשרות להמשיך עד הקומה השלישית במעלית נוספת. אנחנו בחרנו לעלות עד קצה המגדל במעלית.
עלינו לקומה הראשונה, שם צפינו בנוף נפלא של העיר מגובה של 57 מטר מעל הקרקע. במקום יש תערוכה המציגה את ההיסטוריה ותהליך הבניה של המגדל. ניתן לראות גם קטע מגרם המדרגות ההיסטורי שחיבר בעבר בין הקומה השניה לשלישית, בו השתמש גוסטב אייפל בכבודו ובעצמו כדי להגיע למשרד שבנה למעלה (בשנת 1983 פורקו המדרגות הללו).
משם עלינו לקומה השניה, שם נהנינו מנוף מדהים של פריז מלמעלה, על כל המונומנטים המפורסמים: הלובר, הגרנד פאלה, נוטר דאם ונהר הסיין. בקומה השניה יש מסעדה יוקרתית, מזנון וחנות מזכרות.
אחרי הקומה השניה עלינו במעלית זכוכית לדובדבן שבקצפת – פסגת האייפל. פריז כולה נפרשה למרגלותינו. כיום יש בקומה זו שני מפלסים – אחד פתוח עם סבכות ברזל, והשני סגור ע"י לוחות זכוכית. כשאנחנו ביקרנו במגדל היה בו רק החלל המסורג, אבל עדיין נהנינו מאד מהתצפית.
בקומה השלישית מוצג דגם של חלקו העליון של המגדל משנת 1889, צבוע בצבע המקורי של המגדל, "חום אדום". בנוסף נמצא שם שחזור המשרד של גוסטב אייפל, ובו דמויות שעווה המגלמות את בונה המגדל ובתו קלייר מקבלים את הממציא האמריקאי המפורסם תומס אדיסון.
לסיכום, הנוף מהמגדל מדהים, וזו היתה חוויה בלתי נשכחת. לא לוותר.
טיפ: התורים למגדל ארוכים מאד והעמידה בהם עלולה לארוך שעות ולהיות מתישה ביותר. כדי להמנע או לפחות לחסוך חלק מהתורים יש כמה אפשרויות:
- להגיע מוקדם בבוקר (המגדל נפתח ב- 9:30), אז התורים קצרים יחסית.
- כאמור, ניתן לעלות ברגל עד לקומה השניה במגדל. התור לעלייה ברגל קצר מאד והמחיר זול מהמעלית. העליה לא קשה במיוחד, והיא אורכת בין 10 ל- 20 דקות.
- שיטה נוספת להימנע מהתורים היא לקנות כרטיסים מראש באינטרנט. ברכישה מוקדמת באתר יש לבחור מראש את תאריך ושעת הביקור.
ירדנו מהמגדל והלכנו לאכול ולנוח במדשאות הסמוכות לאייפל. משם המשכנו מזרחה לכיוון פארק שאמפ דה מארס Champ de Mars – פארק מעוצב ויפהפה עם שבילים ועצים, מדשאות רחבות ואזור משחקים לילדים. המשכנו ללכת עד לבנין האקדמיה הצבאית של פריז – מבנה מרשים ביותר.
חזרנו על עקבותינו דרך הפארק והפעם פנינו לכיוון השני של האייפל, חצינו את הסיין והגענו לגני טרוקדרו המרשימים. עלינו במדרגות עד למרפסת ארמון שאיו ומשם נשקף אלינו נוף עוצר נשימה – הזווית היפה ביותר ממנה נראה מגדל האייפל במלוא הדרו: על רקע הגנים, המזרקות ותעלות המים.
ממרפסת הארמון ירדנו לנוח בצל העצים בגנים המטופחים, להביט ולא לשבוע מהיופי הזה.
בסוף היום חזרנו למלון העגמומי, עם תאורת הנכאים בלובי ופקיד הקבלה האנטיפת.
היום השני - ורסאי
ביום זה יצאנו לורסאי, פרבר של פריז ובו הארמון המפורסם עם הגנים הנהדרים.
נסענו ברכבת מיוחדת מחוץ לעיר במשך כחצי שעה עד לורסאי. משם הלכנו לכיוון הארמון, ושוב, כצפוי, נתקלנו בתורי ענק לפני הארמון.
אחרי למעלה משעה של עמידה בתור נכנסנו סוף סוף אל ארמון ורסאי. הארמון מפואר מאד ובנוי בסגנון בארוקי מעוטר בהמון זהב (לא סתם נקרא לואי הארבעה עשר "מלך השמש", על שם השימוש המופרז בזהב). אולם המראות יפה ומרשים. על הקירות תמונות של בני משפחת המלוכה לדורותיהם. נכנסנו לחדר של המלך לואי ושל המלכה, שהיו מפוארים ומקושטים עם מיטות אפיריון מצועצעות.
טיפ: לארמון ורסאי חובה להזמין כרטיסים מראש. האתר מאד פופולרי, כמויות המבקרים שם בלתי נתפסות ולרוב יהיו במקום תורים עצומים.
כרטיסים לארמון ורסאי:
כרטיס כניסה לכל האזורים (ארמון ורסאי, ארמונות הטריאנון, אחוזת מארי אנטואנט והגנים) + מדריך שמע באנגלית ניתן להזמין כאן >
כרטיס כניסה לכל האזורים (ארמון ורסאי, ארמונות הטריאנון, אחוזת מארי אנטואנט והגנים) עם גישה מהירה ודילוג על התור + מדריך שמע באנגלית ניתן להזמין כאן >
מהארמון יצאנו אל פנינת המתחם – גני ורסאי. עשרה קבין של יופי נטלה פריז ואחד מהם ללא ספק נטלו הגנים.
גני ורסאי הם מודל מובהק לגן צרפתי, אמנות הפרספקטיבה. הם עשויים בסימטריה מוקפדת עם חלוקה גיאומטרית של השטח, וצורות גיזום וטיפוח מיוחדות של הצמחייה השומרות עליה ישרה. במרכזם נמצאות בריכות ובהן מזרקות המתיזות מים מתוך פסלים אמנותייים. אחרי שטיילנו ברחבי הגנים והתפעלנו מיופים פנינו אל המדשאות לפיקניק צהרים נחמד.
בגלל גודלו העצום של המתחם החלטנו להמשיך לטייל במקום באמצעות הרכבת הקטנה petit train. הרכבת נוסעת במסלול מעגלי ברחבי הגנים, ויש לה שלוש תחנות: ה"גרנד טריאנון", ה"פטיט טריאנון" ולבסוף התעלה הגדולה, לפני שהיא חוזרת לארמון. ניתן לרדת באחת התחנות, לטייל במקום ולעלות שוב לתחנה הבאה. בזמן הנסיעה נשמעת ברקע מוסיקה בארוקית.
ירדנו ב"פטיט טריאנון" – ביתה של מארי אנטואנט. זוהי טירה קטנה בסגנון ניאו-קלאסי, דוגמה מושלמת ל"אופנה היוונית" שהתפשטה באירופה. הוא נקרא "פטיט טריאנון" כדי להבדיל אותו מהארמון השכן, ה"גרנד טריאנון". לואי ה- 15 בנה את הטירה כדי כסוויטת מגורים בשבילו ולא הספיק להנות ממנה. לאחר מותו הציע לואי ה- 16 את המקום לאשתו הצעירה מארי אנטואנט, שעשתה אותו למקום המגורים האהוב עליה.
הבית הוא יצירת מופת של הרמוניה ואלגנטיות. חדרי הקבלה בקומה הראשונה נפתחים אל הגנים. דירתה של מארי אנטואנט, משקיפה על הגן האנגלי שתוכנן ועוצב לפי בקשתה.
לא הספקנו לבקר ב"גרנד טריאנון" ובאורוות המלכותיות. המקום עצום בגודלו ומצריך יומיים לפחות כדי להספיק לבקר בכל מה שיש לו להציע.
הביקור בורסאי חוויתי ומרשים ביותר, אבל למרבה הצער התורים שם איומים. כדי לחסוך בזמן אפשר לנסות את אחת מהאפשרויות הבאות:
- רצוי להגיע מוקדם (הארמון פתוח מדי יום, מלבד ימי שני, משעה 9:00).
- ניתן לרכוש כרטיסים באינטרנט, ולחסוך את התורים לקופה. יש תור נוסף לכניסה לארמון. כדי לדלג גם על התור בכניסה לארמון ניתן לקנות כרטיס פרימיום כאן >
- אופציה נוספת היא להכנס קודם לגנים, שהכניסה אליהם חופשית (פתוחים מדי יום, החל מהשעה 8:00). ורק לאחר מכן לקנות כרטיסים ולהכנס לארמון. בשעות אחר הצהרים התורים לקופות קטנים באופן משמעותי.
היום השלישי - מכיכר הקונקורד לשער הניצחון
היום יצאנו לרובע השמיני היוקרתי, שבמרכזו שדרת שאנז אליזה, המקשרת בין כיכר הקונקורד לשער הניצחון. האזור הוא גם ביתם של מוזיאונים רבים לאמנות, כולל ה- Grand Palais המפורסם.
ירדנו בתחנת קונקורד וצעדנו לעבר כיכר הקונקורד. קראתי בעבר שהקונקורד נחשבת ע"י רבים ככיכר היפה ביותר בעולם, וככזו היו לי ציפיות גבוהות ממנה. הכיכר, בצורת מתומן, היתה אכן יפה ומעוטרת מזרקות ופסלים, אבל לא התפעלתי ממנה במיוחד.
במרכז הכיכר ניצב אובליסק לוקסור מצרי עתיק, עם הירוגליפים ועלי זהב. האובליסק ניתן במתנה למלך צרפת ע"י מוחמד עלי והובא לכיכר בשנת 1833. קצהו של האובליסק מצופה זהב.
סביב הכיכר מבנים מרשימים כמו מלון קריון העתיק והמפואר וכנסיית המדלן.
מהכיכר פנינו מזרחה לכיוון כיכר מדלן, בה נמצאת "פושון" Fauchon – המעדנייה המפורסמת. החנות, שנחשבת גן עדן לחובבי מזון גורמה צרפתי, מציגה יצירות קולינריות מרהיבות ביופיין ובאיכותן. כשומרי כשרות היצע המאכלים שיכולנו לקנות במקום היה מצומצם ביותר, וכלל בעיקר פירות מובחרים ויפים להפליא, אבל זה לא מנע מאיתנו להתרשם משלל המעדנים (היקרים ביותר) שהוצגו לראווה.
המשכנו לטייל ברובע השמיני האופנתי, שבו חנויות יוקרה וחזיתות משרדים מבריקות. חלפנו על פני חנויות יוקרה כמו קרטיה, טיפאני, שאנל ומותגי על נוספים, וחזרנו חזרה לכיוון הקונקורד.
הפעם יצאנו מהכיכר לכיוון השאנז אליזה Avenue des Champs-Élysées, השדרה המפורסמת בעולם. הלכנו בשדרה היפה והירוקה, שמשני צידיה גנים ירוקים, ארמונות ופסלים.
האתר הראשון שעצרנו בו היה הגראנד פאלה Grand Palais, מבנה מרשים בסגנון אר-נובו עם גג זכוכית מכוסה. התרשמנו מהמבנה היפה והחלטנו להכנס ולראות אותו מבפנים. אני לתומי חשבתי שמדובר בארמון מעניין (פאלה – ארמון), אבל למעשה מדובר במבנה שהוקם בשנת 1900, ומארח תערוכות ואירועי תרבות. את הטעות גילינו רק אחרי שקנינו כרטיסים וסיירנו באולמות השונים: במקום הציגו תערוכת אמנות סופר-מודרנית, שלא דיברה אלינו יותר מדי.
יצאנו משם והמשכנו ללכת בשדרה, שעם ההתקדמות מערבה הפכה ליותר מסחרית ואורבנית – חנויות, מסעדות וברים. הגענו לשער הניצחון Arc de Triomphe המרשים שניצב במרכז כיכר שארל דה גול.
כרטיסים לשער הניצחון + גישה לגג ודילוג על התור ניתן לרכוש כאן >
אין צורך להדפיס את הכרטיס, מספיק להציג את הכרטיס בסמארטפון.
כדי לגשת לשער הניצחון עליכם להשתמש במסלול ההליכה התת-קרקעי משדרת שאנז אליזה ולהכנס ישר למדרגות, הממוקמות בצד ימין של משרד הכרטיסים.
כמובן שעלינו פנימה אל הגג – טיפסנו למעלה דרך רגל אחת של השער, וירדנו דרך הרגל השנייה. מהגג נפרסה לעינינו פריז בכל הדרה, ונדהמנו לראות עד כמה היא מתוכננת: 12 דרכים יוצאות מהכיכר, שדרות מסודרות בקפידה, היוצרות יחד את צורת הכוכב של הכיכר.
היום האחרון - הלובר, שייט על הסיין ועוד
היום האחרון לטיול הפציע מעונן וסגרירי. הטיסה שלנו לארץ נקבעה לשעה עשר בלילה, ומכיוון שהצ'ק-אאוט בשעות הצהרים, ארזנו הכל והשארנו את המזוודות למשמרת בקיטון בלובי המלון (לא היה במלון חדר ייעודי למזוודות).
פתחנו את היום בביקור במוזיאון הלובר. בעלי אינו חובב אמנות, בלשון המעטה, ולכן בטיולים איתו אני לרוב מוותרת (די בצער) על ביקור במוזיאונים. אבל הלובר איננו עוד מוזיאון. הוא המוזיאון המפורסם בעולם, המכיל אוסף ענק של יצירות אמנות מדהימות כולל המונה ליזה של לאונרדו דה-וינצ'י.
הגענו למוזיאון, השוכן בארמון הלובר ההיסטורי, והתרשמנו עמוקות מהגודל העצום של המבנה. בחזית ניצבת פירמידת הזכוכית המשמשת כמבואה למוזיאון, וכשנכנסים אליה יורדים לקומה תת-קרקעית ממנה נפרשות הכניסות לכל חלקי המוזיאון.
כרטיסים למוזיאון הלובר עם גישה מהירה ודילוג על התור לקופות ניתן להזמין כאן >
שוטטנו באגפים השונים בינות לאינספור חדרים, חללים עצומים עם תקרות גבוהות. חזינו בעתיקות מצרים וגם ביצירות אמנות מתקופת הרנסנס, וכמובן, הלכנו לראות את המונה ליזה והופתענו לגלות תמונה קטנה למדי, שמחסום של חבל במרחק שני מטרים מפריד בינה לצופים.
ב"מחלקת עתיקות המזרח" במוזיאון הלובר, המכילה אוסף ענק של ממצאים מאזור אסיה בעיקר, ניתן למצוא בין היתר גם עתיקות יהודיות.
מהלובר יצאנו לכיכר הקרוסל, מולה ניצב שער הניצחון של הקרוסל Arc de Triomphe du Carrousel – דומה למדי לשער הנצחון אם כי קטן ממנו בהרבה.
השער, בצבע ורדרד, נבנה 30 שנה מאוחר יותר מרעהו בכיכר שארל דה-גול. מאחוריו משתרעים גני טיולרי Tuileries Garden הותיקים המעוטרים בפסלים. עשינו שם פיקניק קטן של ארוחת צהרים על אחד הספסלים.
אחרי שסעדנו את ליבנו החלטנו לצאת לשייט על נהר הסיין. בחרנו בספינת תיירים חביבה, סוג של אוטובוס מים, אבל פתוח. השייט נמשך שעה וחלף דרך האתרים המרכזיים של העיר: נוטר דאם, הלובר, מוזיאון ד'אורסי ואפילו העתק קטן של פסל החירות הניצב על אי בנהר.
ירדנו מהסירה וחצינו את גשר אלכסנדר השלישי המפואר, הקרוי על שמו של הצאר הרוסי. הגשר האלגנטי מקושט בפסלים ועיטורי זהב. משני עברי הגשר ארבעה עמודים, אחד בכל צד, ועליהם פסלי אריות מכונפים ומוזהבים.
המשכנו לטייל בנחת, כשלפתע קיבלנו טלפון מחברת התעופה, בו בישרו לנו שהטיסה שלנו, שהיתה אמורה להמריא בעשר בלילה, נדחתה לשעה ארבע אחר חצות! משמעות הדבר היא, שאנחנו אמורים להסתובב לא רק עד שש בערב, אלא למצוא לנו תעסוקה ומקום להעביר את הזמן עד חצות לפחות.
המשכנו ללכת די מדוכדכים, כשלרוע המזל גם התחיל לרדת גשם. בתחושה עלובה של חסרי בית נמלטנו לתחנת המטרו הסמוכה בניסיון נואש למצוא לנו קורת גג זמנית.
נסענו אל הרובע התשיעי ומיהרנו להכנס למקום מקורה: גאלרי לאפייט Galeries Lafayette – חנות הכלבו היוקרתית והמפורסמת. התפעלנו מהמבנה המרשים בן חמשת הקומות שבמרכזו כיפת זכוכית גדולה ומעוטרת.
הסתובבנו בין הקומות בהן ניתן למצוא כל מה שאפשר להעלות על הדעת – בגדים, נעליים, תיקים, כלי בית ועוד. מחלקת המזון הציעה מגוון ענק של מאכלים, כולל יצורים חיים מעוררי פלצות שנחו באקוואריום שקוף או על מצע של קרח. ניסינו למשוך את הזמן ולהסתובב לאט, אבל כמה זמן כבר אפשר "לשרוף" בחנות כלבו, גדולה ככל שתהיה?
מצאנו את עצמנו חוזרים חפויי ראש למלון, יודעים כי נכונו לנו עכשיו למעלה מחמש שעות המתנה בלובי המשמים.
אבל בזאת לא תמו סבלותנו.
אחרי שרבצנו למעלה משעתיים בכורסאות הלובי (המאד לא נוחות, יש לציין), פנה אלינו פקיד הקבלה ושאל עד מתי אנחנו מתכוונים להיות בלובי. כששמע שאנחנו מתכננים לשבת שם עד אחת בלילה, טען שהוא לא מוכן(!) שנישאר לשבת בלובי אחרי חצות. במילים אחרות, זרק אותנו אל הלילה הפריזאי הקר…
ניסינו להסביר לו שהטיסה שלנו התעכבה, ואין לנו לאן ללכת, וסך הכל אנחנו יושבים בשקט בלובי ולא מפריעים לאיש, אבל הוא עמד על כך שנוכל להשאר עד חצות בלבד.
אובדי עצות התקשרנו לנהג ההסעות הישראלי הנחמד, שהיה אמור לאסוף אותנו מהמלון באחת בלילה. הוא לא האמין למשמע אוזניו: זה אמיתי? פקיד קבלה ש"זורק" אורחים באמצע הלילה?
ביקשנו מהנהג שיקדים להגיע, אבל הוא התחייב לאסוף נוסעים נוספים של הטיסה הזו מרחבי העיר בשעה מאוחרת יותר (ואותם לא "גירשו" מהמלון…)
לבסוף, הגיע הנהג בחצות ודיבר בצרפתית על ליבו של הפקיד. הלה עמד בשלו שאנחנו חייבים לעזוב בדיוק בחצות. למזלנו, הנהג לפחות היה אנושי, ולקח אותנו ברכבו עד לבית שלו. שם חיכינו ברכב עד שהגיע הזמן לאסוף את שאר הנוסעים לשדה התעופה.
תוך כדי הנסיעה שוחחנו עם הנוסעים האחרים על העיכוב בטיסה. היו כאלה שהעבירו את הזמן בלובי, חלקם סיפרו שאפילו קיבלו חדר מיוחד במלון להמתין בו בנחת. מה שברור, אף אחד לא זכה ליחס מחפיר כמונו.
לפנות בוקר, עייפים עד כלות, המראנו סוף סוף חזרה הביתה. למרבה הצער, פריז לא בדיוק האירה לנו פנים בביקורנו הראשון אצלה. אבל איך אומרים, תמיד תהיה לנו פריז. להזדמנות שניה…
החוויה שלנו בפריז אמנם לא היתה נעימה במיוחד, אבל יש כאלה (מרבית האנשים…) שדווקא נהנו מאד. הנה כמה פוסטים מעולים על פריז:
מלונות מומלצים לשומרי כשרות בפריז
- Hotel 34B – Astotel – מלון במיקום מעולה ברובע התשיעי. מעוצב באופן חדשני ונקי מאד. צוות אדיב וידידותי. אינטרנט אלחוטי חינם בכל האזורים. החדרים לא גדולים, אבל נעימים, אטומים לרעש וממוזגים, ויש גם מיני בר עם משקאות קלים בחינם! קרוב מאוד לתחנת מטרו מרחק הליכה מבתי הכלבו והאופרה.
- Best Western Premier Opéra Faubourg – מלון בוטיק קטן ומקסים הממוקם ברובע ה-9. במרחק הליכה של 5 דקות מבית הכנסת הגדול ובקרבת חנויות כשרות. צוות נחמד ואדיב.
- Hotel Dupond-Smith – מלון מעולה (ציון 9.3 בבוקינג!) במרכז פריז, קרוב לרחוב רוזייר שבו שפע חנויות ומסעדות כשרות. חדרים מעוצבים בסגנון מודרני, מרווחים וממוזגים עם מיניבר ואינטרנט אלחוטי. המלון נגיש לנכים.
- Hôtel Duo – מלון מעצבים מטופח ונקי במיקום מעולה ברובע המארה, לא רחוק מרחוב רוזייר. חדריםממוזגים בעיצוב מודרני. במלון מרכז כושר והוא נגיש.
בית הכנסת דה לה ויקטואר, שנקרא גם בית הכנסת הגדול של פריז או בית הכנסת רוטשילד הינו בית הכנסת הגדול ביותר בצרפת. הוא נבנה בשנת 1874 ברובע התשיעי בפריז, ומכיל כ- 2,500 מקומות ישיבה.
בתקופת השואה טענה המשטרה בפני הנאצים שהמבנה המפואר הוא רכוש עיריית פריז ומשמש כמחסן אספקה לצבא, וכך הוא ניצל ונותר שלם ברובו, למעט נזקים קלים מההפצצות. בשנת 1967 שופץ בית הכנסת ונחנך מחדש.
מענין לדעת
שמו של בית הכנסת "לה ויקטואר" (הניצחון), נגזר משם הרחוב בו הוא שוכן. הוא מכונה גם "רוטשילד" בגלל העובדה שמשפחת רוטשילד נהגה להתפלל בו במשך דורות רבים, עד עצם היום הזה.
מייסדי בית הכנסת הגיעו מאלזס, ולכן נערכות התפילות במקום בנוסח אשכנז, אך יש במקום גם אולם קטן לתפילות בנוסח עדות המזרח.
בשבתות (בבוקר) מתפללים בבית הכנסת כ- 100-200 איש, ובימים הנוראים משתתפים בתפילות אלפי אנשים. במהלך ימות השבוע מתקיימים במקום שיעורי תורה, ובנוסף גם יש במתחם אולם לאירועים ושמחות של בני הקהילה, ספריה ועוד.
מידע למבקרים: בית הכנסת פעיל ומשמש לתפילות ושיעורי תורה מדי יום.
ניתן לתאם ביקור של קבוצות לסיור מודרך בבית הכנסת (הביקור בשעות הבוקר, מיום שני עד יום שישי).
כתובת: 44 Rue de la Victoire, 75009 Paris.
בית חב"ד שאנז אליזה
כתובת: 122 Av. des Champs-Élysées, 75008 Paris.
טלפון: +33 1 53 75 36 01
אתר: www.chabadchampselysees.com
שבת: בית חב"ד מציע תפילות וסעודות שבת כשרות למהדרין – לילה ויום בהרשמה מראש באתר. עלות הארוחה החל מ- 30 אירו (ילדים 20 אירו).
רוצים גם לטייל באופן עצמאי וכשר?
הצטרפו לאלפי מטיילים אחרים וקבלו ישר למייל את המאמרים הכי מקיפים ופרקטיים למטיילים שומרי מצוות בחו"ל. הירשמו כאן:
עדי, קראתי אותך ונהניתי. אני מבינה שהזכרון מר בגלל המלון ובדלל הטיסה אבל סה"כ נראה שפריז עצמה היתה טובה אליכם. כיוון שאני משוחדת, ואני עדיין אחרי כל הטיולים שלי חושבת שהיא העיר היפה בעולם, מציעה לערוך טיול פיצוי. חבל שזה שהרושם שתשארו איתו. והפעם, כיוון שכבר יש בלוג, אני בטוחה שתתכנני נכון וגם תיהנו הרבה יותר!
קראתי והזדהיתי כל כך. סיפור החופשה שלך הוא בדיוק ה- סיבה למה לצרפתים יצא שם כל כך רע. בעל המלון היה התגלמות הצרפתי האנטיפת והעויין לתיירים. גם הקטע עם הטיסות מבאס. אני ממש משתדלת להמנע מטיסות צ'רטר. אהבתי מאוד את הטיפים השימושיים שלך, והטיפ על המלון הוא בדיוק דוגמה לדרך החשיבה שלך שהיא "מחוץ לקופסה".
השורה התחתונה – אני ממש מקווה שחופשה נוספת שתביא לך חוויה מתקנת בדרך.
תודה ינינה, באמת הזמנת הדיל של המלון והטיסה היתה טעות של טירונים. (אל תשכחי שבתקופה שטסנו עוד לא היה פופולרי לבדוק בטירפאדווויזר או בבוקינג, אם בכלל הם היו קיימים)
גם אני מקווה שהפעם הבאה תהיה מוצלחת יותר.
אין ספק שהאוירה משפיעה על החופשה כולה למרות שנשמע שמהעיר עצמה נהנתם. גם החוויה שלנו מפריז (של לפני 25 שנה…) השאירה לנו טעם רע וחוסר חשק לחזור לבקר בה. מזל שיש עוד הרבה מקומות אחרים ברשימה ?
צרת רבים… אני דווקא כן מתכננת לחזור לפריז לחוויה מתקנת.
עדי , כתבה חשובה , קודם בגלל הכנות שיש בה , בגלל הליקויים שמנית וכמובן הטיפים שעשויים למנוע לאחרים מפח נפש- ובכך את עושה שירות גדול לקוראייך!
הייתי מוסיפה שחשוב לבחור גם את העונה המתאימה, הפחות עמוסה. רמת המלון ומיקומו צריכה להיבחר בקפידה כולל השירותים שהוא מציע (מיזוג אוויר, מעלית וכו) . הצרפתים, מנסיון אישי, יכולים להיות מאוד אדיבים – במיוחד אם משתדלים לדבר בשפתם. אגב, ברוב הערים הגדולות קיימת אופציה של שכירת חדרים לטווח קצר במיקום מרכזי במחיר נוח לאין שעור לעומת מלון באותו מקום. יש לכך יתרונות רבים. הזמנת כרטיסים מראש לאתרים פותרת הרבה בעיות וגם השכרת שירותים של מדריך מקומי עם מיניואן פותרת את בעיות ההמתנה -דוגמת ורסאיי- וגם מקבלים ההסעה נוחה והדרכה שהופכת את החוויה למשמעותית יותר. תמיד כדאי להשוות שירותים של מדריך מקומי כזה ולקחת בחשבון שזמן חו"ל שמתבזב בהמתנות ונסיעות ארוכות, הוא זמן יקר הרבה יותר.
והשורה התחתונה , זה להכין תמיד שיעורי בית. גם בביקור במוזיאון בסדר גודל של הלובר צריך לדעת להתמקד בכמה מוקדים, הרי אי אפשר להכיל מקום כזה גם לא בשבוע.
תודה לך על הכתבה החשובה ומאחלת לך נסיעה חדשה לפריז הקסומה שתפצה על הזכרון הלא נעים!
תודה דולי על ההמלצות.
עדי יקרה, ליבי איתך… כל כך לא נעים כשדברים מתפקששים בחופשה, במיוחד בסוף ובמיוחד בפריז. החוויה שלי בפריז (הייתי פעם אחת) הייתה מדהימה. זכיתי בהגרלה בטיול, כשעוד הייתי סוכנת נסיעות, ודאגו לנו להכל. לקחו אותנו למקומות מעניינים ומסעדות טובות, והיה באמת מושלם. אבל אני יכולה להזדהות עם התחושה שלך, כי גם לי היו פה ושם דברים פחות מוצלחים בטיולים אחרים.
למזלך, עברו מאז כבר כמה שנים ואי אלו טיולים מוצלחים הרבה יותר :)
תודה ליען. אני צריכה לנסוע לפריז לחוויה מתקנת.
עדי, לולא אותו פקיד מלון, ייתכן ועוד הייתם עוזבים את עיר האורות עם תחושה של רצון לחזור. מאוד מזדהה עם החוויה שלך. בדיוק עכשיו חווינו את זה.