לקובנה הוזמנתי על ידי לשכת התיירות. מודה שלא הייתי חושבת לנסוע אליה אלמלא קיבלתי הזמנה מיוחדת, אבל קובנה הצליחה להפתיע אותי לטובה. הגעתי אליה בלי ציפיות, וגיליתי עיר נעימה, נקייה ותרבותית. קובנה נבחרה לבירת תרבות לשנת 2020, והעיר נמצאת בתנופת התפתחות ושיפוצים לקראת המאורע.
הגענו לקובנה בטיסת לילה של חברת ראינאייר, שמציעה טיסות ישירות וזולות מתל אביב לקובנה. טיסה חלקה שיצאה והגיעה בדיוק בזמן. שדה התעופה בקובנה קטן וחדש ותהליך הבידוק מהיר ויעיל. תוך פחות מחצי שעה כבר היינו בדרכנו למלון HOF שהתגלה כמלון מעולה ומודרני בלב העיר.
היום הראשון - העיר העתיקה ופארק הלגונה
בעשר בבוקר הגיע לינאס המדריך המקומי לקחת אותנו לסיור בעיר העתיקה של קובנה.
התחלנו בתצפית אלקסוטס Aleksotas Observation, משם צפינו לנוף יפהפה של העיר.
לינאס סיפר לנו שבעבר היתה קובנה תחת שליטה רוסית, ואילו אזור אלקסוטס היה שייך לפולין. נהר ניימן (NEMAN) החוצה את העיר חילק למעשה את תושבי העיר לשני עמים – שהשתמשו בלוחות שנה שונים, הלוח הסלאבי והלוח הגרגוריאני. ולכן נפוצה בדיחה על גשר ויטאוטאס שצריך 12 יום כדי לחצות אותו – הפער בין התאריכים של שני לוחות השנה. בפועל מדובר בגשר קצר ביותר שאורך לכל היותר 5 דקות כדי לחצות אותו.
מהתצפית ירדנו למטה בפוניקולר (רכבל תחתי) Aleksotas Funicular. בעיר ישנם שני פוניקולרים, וזהו העתיק שבהם, שנשאר בדיוק כמו שהיה בעבר.
משם נסענו לעיר העתיקה. בדרך עצרנו בגימנסיה העברית ע"ש שוואבה, שם למדה המשוררת לאה גולדברג. הגימנסיה נוסדה בשנת 1920 ונסגרה ע"י הסובייטים בשנת 1940. כיום משמש המקום כמרכז להכשרה מקצועית. הצצנו פנימה וראינו את הריצוף המקורי, כל היתר שופץ.
המשכנו לעיר העתיקה ומולנו התנוססה טירת קובנה המרשימה שנבנתה בימי הביניים. כיום מוצגות בטירה יצירות אמנות ותערוכות היסטוריות. במקום יש מוזיאון פעיל, אבל אנחנו לא נכנסנו פנימה והסתפקנו במבט מבחוץ.
הקפנו את המצודה והמשכנו ללכת לכיוון כיכר העיר ובמרכזה בית העירייה של קובנה. זהו מבנה לבן ויפה שכיום נערכים בו טקסי חתונות. במקום נמצא גם מוזיאון העיר קובנה.
טיפ: בבית העירייה בקובנה נמצאת לשכת התיירות הראשית ומרכז מידע למבקרים. במקום ניתן לקבל מידע שימושי ומפות (כולל מפות בעברית!). מומלץ גם לבקר באתר: www.visit.kaunas.lt.
בכיכר ניצבים פסלים ומונומנטים, בין היתר של אחד מראשי העיר המכונה "הבורגני".
משם המשכנו לשדרת וילנה, הקרויה כך משום שבעבר היתה זו הדרך היוצאת לעיר וילנה. זהו מדרחוב אלגנטי ושוקק חיים, ובו בתי קפה, מסעדות וחנויות מזכרות. בחנויות ניתן למצוא חפצי נוי, כלים ותכשיטים מענבר, חומר שהאזור מתמחה בייצור שלו משרף עצים.
יצאנו מהשדרה לרחוב מאפו, הקרוי ע"ש הסופר העברי אברהם מאפו, יליד פרבר סלבודקה שבקובנה. באחת החצרות ברחוב ניצב פסל אמנותי של הסופר, עומד על כיסא ונואם (ככל הנראה מאפו היה נמוך, ונזקק לכסא).
מול רחוב מאפו נמצא רחוב זמנהוף, ע"ש ממציא שפת האספרנטו אליעזר לודוויג זמנהוף. ברחוב זה שכן בעבר גם בית הכנסת של חמיו של זמנהוף, אשר מימן עבורו את הוצאת המילון הראשון.
משם לקח אותנו לינאס לראות את חורבותיו של בית כנסת חסידי, שפעל במעוז היהדות הליטאית בקובנה. מסתבר שהיה זה בית כנסת של חסידות חב"ד. על אף מצבו המרופט והמוזנח של המבנה ניכר שהיה בעבר גדול ומרשים, והתנוסס לגובה שלוש קומות.
בצהרים הגענו לאכול במרכז היהודי בקובנה, שם הרגשנו מייד בבית. את פנינו קיבלו בלבביות בני הזוג שיינפלד, המנהלים את המרכז היהודי יחד עם עוד שני זוגות מישראל. אכלנו במקום ארוחה טעימה להפליא, ואפילו ארזו לנו ארוחת ערב לדרך. במקום שוררת אווירה נעימה והשפה העברית שולטת ברמה.
המרכז היהודי בקובנה
המרכז היהודי בקובנה נוסד ע"י מר זאב שטרן מאנגליה מתוך מטרה לשמירת הזהות היהודית בקרב הסטודנטים הישראלים הלומדים בעיר. המקום מנוהל במסירות ע"י בני הזוג משה ורחל שיינפלד, בסיוע צעירים נוספים מישראל. המרכז מהווה בית למאות סטודנטים ישראלים הלומדים רפואה בעיר קובנה. מדי יום מוגשת במקום ארוחת צהרים חמה וטעימה, יש במרכז חדרי לימוד והעשרה, ספריה ואפילו מקווה טהרה חדש ומפואר במיוחד. המרכז מפעיל מועדון חברתי ותרבותי, מארגן הרצאות ופעילויות בנושאי זהות יהודית, ומקיים אירועים ביום העצמאות, יום השואה, ימי הזיכרון ועוד.
שייט בפארק הלגונה
אחר הצהרים יצאנו לחוויה מיוחדת במינה: שייט בפארק הלגונה. פארק הלגונה Kaunas Lagoon Regional Park משתרע על שטח ענק של יערות בפאתי קובנה, המקיפים לגונת מים גדולה שהינה בעצם אגם מלאכותי.
כשהגענו לחניון כבר חיכו לנו שם צוות משרד התיירות. הם הצטיידו בשתיה ופירות טריים ויחד עימם יצאנו לשייט נפלא באגם. סביבנו במים שטו סירות מפרש, אופנוע ים שעט מולנו במלוא קיטור, ואפילו הצלחנו לראות אבובים. המקום משמש כאתר לאינספור פעילויות מים במהלך הקיץ, ובחורף לפעילויות שלג וסקי.
טיפ: ניתן לשכור סירה בלגונה או להזמין מראש מגוון סוגי שייט ופעילויות מים.
ישנן מספר חברות, אחת מהן היא www.laivonuoma.lt, המציעה את כל המידע באנגלית באתר האינטרנט שלהם.
אחרי שייט רגוע של כשעה, עצרנו וירדנו מהסירה לסיור בשביל עץ קסום בין עצי היער. על מעקות העץ תלויים פעמונים במגוון צורות וגדלים, סימן לאמונה מקומית המביא מזל. יש בפארק מגוון שבילי הליכה ומסלולי טיול בטבע, צריך רק לבחור ולצאת לטיול.
מהשביל חזרנו לסירה והפלגנו חזרה לחוף. על אף שהיה יום חם במיוחד, במהלך השייט נשבה בריזה נעימה באגם והיה נעים. כך שזו פעילות מומלצת גם לימים חמים.
היום השני - מורשת יהודית בקובנה
בית הכנסת הכוראלי קובנה
התחלנו את היום בביקור בבית הכנסת הכוראלי, היחיד ששרד בשלמותו את השואה. בית הכנסת שימש בתקופת מלחמת העולם השניה כמחסן ולכן שרד בשלמותו, כולל שני ספרי תורה ואפילו מתקן הגניזה.
את השער פתח לנו מר משה ביירק, גבאי בית הכנסת ומנהל הקהילה היהודית הדתית בקובנה. משה יליד העיר קובנה ושמח לגלות שאמי דוברת יידיש. הוא סיפר לנו שיש לו קרובי משפחה המתגוררים בארץ.
בית הכנסת המרהיב ביופיו נבנה בשנת 1871, והתפרסם בקטעי חזנות ובקונצרטים שהושמעו בו (מכאן שמו "כוראל" – מלשון כור, מקהלת בית הכנסת). את עיטורי הזהב תרם שבתאי קלמנוביץ שהיה יליד קובנה.
כיום מתקיימות במקום תפילות בשבת וחג.
לתיאום ביקור וסיורים מודרכים יש ליצור קשר עם גבאי בית הכנסת מר משה ביירק במייל: mausa.bairakas@gmail.com, או במייל gabai@kaunasjews.lt.
גלריית החצר
משם המשכנו לגלריית החצר Kiemo Galerija. זוהי חצר מגורים משותפת שבה גרו בעבר גם יהודים. אחד מתושבי החצר הינו האמן ויטניס יאקס, שהחליט לעטר את קירות הבתים והחצר המשותפת ביצירות אמנות, בהן שילב את תמונות תושבי המקום בעבר ובהווה.
כך למשל, ציור קיר גדול מתאר את האמן בילדותו משחק בחדר המדרגות. באותה בחצר ניתן לראות את המדרגות המקוריות שבציור המצופות בשטיח.
חלק מהיצירות מציגות יהודים שגרו במקום ואינם עוד – כמו בני זוג שהבעל ניספה בשואה ואילו אשתו דווקא שרדה, או דמות יהודי עם שק על שכמו.
יש גם יצירה המשחקת בין דו ותלת-מימד ויוצרת תחושת אשליה ותעתוע – קולב בגדים ולמרגלותיו זוג נעליים. לאחרונה הוצב במקום גם פיל ורוד פלסטי, אולי כקונטרה לגרפיטי המפורסם של הפיל הורוד בעיר.
משם המשכנו לבית הפילהרמונית של קובנה, השוכן כיום במבנה מרשים שהיה בעבר משרד המשפטים ומעוצב בהתאם בכובד ראש.
הצלחנו להציץ לאחת החזרות של התזמורת שנערכה בלווית המקהלה, זו היתה חוויה נהדרת.
הרובע היהודי - שכונת ויליאמפולה
משם נסענו לרובע ויליאמפולה Vilijampolė, הלא היא "סלבודקה", שם היה רוב יהודי לפני מלחמת העולם השניה. באזור זה, ששכן מעבר לנהר, הגיעו יהודים להתיישב, בגלל חוק "תחום המושב" שאסר עליהם להתיישב בעיר עצמה. עם הזמן הפך הרובע לחלק מהעיר קובנה ובתקופת השואה הוקם באזור גטו קובנה.
התחלנו בשער גטו קובנה. כיום נמצאת במקום אנדרטה המציינת את המקום. את הבית הסמוך ציפה האמן ויטניס יאקס (מייסד גלריית החצר) בשברי מראות, המסמלים את החיים שנשברו בגטו.
האתר הבא שראינו הוא בנין ישיבת סלבודקה, שהיתה מהישיבות הגדולות והמפורסמות באירופה.
הבנין, שבנייתו החלה בשנת 1934 והושלם ב- 1940, זכה לאכלס את הישיבה שבוע אחד בלבד, ומיד לאחריו הולאם ע"י הסובייטים. כיום המבנה נמצא בתהליכי שיפוץ על מנת לשמש כבניין משרדים ככל הנראה.
משם נסענו לבית היתומים שליד הגטו, בו הציל חסיד אומות העולם ד"ר פטרס באובליס את חייהם של תינוקות וילדים יהודיים מהגטו בתקופת השואה. כיום משמש האתר בית חולים שיקומי לילדים.
בסמוך לבית היתומים נמצא בית העלמין היהודי העתיק בויליאמפולה. זהו בית הקברות היהודי הראשון שנוסד בקובנה, והפך בתקופת השואה לבית הקברות של הגטו.
בית העלמין נהרס בתקופת הכיבוש הסובייטי וחלק מהקברים הועברו לבית הקברות באלקסוטס. כיום ניתן לראות במקום מצבות ספורות ואנדרטת זיכרון ליהודים שנרצחו בפרעות בסלבודקה בל' בסיון ו-א' תמוז תש"א.
עזבנו את ויליאמפולה ונסענו לבית הקברות היהודי באלקסוטס. שם נמצא קברו של רבי יצחק אלחנן ספקטור, ולצידו קבר בנו רבי צבי הירש רבינוביץ. זהו בית העלמין היחיד שעדיין פעיל בקובנה, וניתן לראות במקום מצבות חדשות למדי. גם בעל ה"דבר אברהם" טמון במקום.
אחרי כל אתרי המורשת היהודית האלה עשינו הפסקה ונסענו לארוחת צהרים במרכז היהודי בקובנה.
הפורט התשיעי
אחר הצהרים ביקרנו בפורט התשיעי, מבצר ששימש כמקום הירצחם של עשרות אלפים מיהודי קובנה.
התחלנו בסיור מודרך במוזיאון. זהו מוזיאון חדש ומודרני שנבנה בסמוך לפורט – המצודה המקורית. משם המשכנו לביקור בפורט התשיעי, המצודה.
במקום יש תערוכות ומיצגים על הנספים, חדר הנצחה לחסידי אומות העולם, מסדרונות אפלוליים המובילים לחדרי כליאה, ואפילו תעלה בה הצליחו להמלט מהמבצר 64 אסירים במבצע נועז בשנת 1943. במקום יש גם חדרים המציגים את תנאי הכליאה מהתקופה הסובייטית.
במהלך הסיור במקום ליווה אותנו מדריך (בשפה האנגלית) מטעם האתר, שסיפר שביקר בישראל ואפילו עבר הדרכה ב"יד ושם".
לבסוף יצאנו החוצה לאזור הקרוי בשם "דרך המוות", זוהי הדרך לבורות ההריגה.
באתר ניצבת אנדרטה עצומת ממדים ומרשימה בדמות 3 חלקים: האחד מסמל את הנופלים גוחן על הארץ, החלק השני כפוף והחלק השלישי עם דמויות זקופות ופניהן לתקווה.
הביקור באתר לא קל, מדובר בחוויה מטלטלת רגשית ונפשית.
חזרנו למלון למנוחה והרגעות, ומאוחר יותר יצאנו לקניות בקניון אקרופוליס Akropolis הנמצא לא הרחק מהמלון. זהו קניון חדש ונוצץ, ויש בו לא מעט סניפים של רשתות בינלאומיות המוכרות לנו גם מהארץ, כמו זארה, מנגו, ברשקה וכדומה.
היום השלישי - בעקבות סוגיהארה, מוזיאון המוזיקה והמוזיאון הפתוח ברומשישקאס
בית סוגיהארה
את היום הזה התחלנו בביקור בבית סוגיהארה. צ'יאונה (סמפו) סוגיהארה היה שגריר יפני בקובנה בתקופת השואה, והצליח להציל אלפי יהודים באמצעות ויזות מעבר שהנפיק עבורם.
סוגיהארה הגיע לקובנה בשלהי שנות השלושים של המאה הקודמת, וכשנוכח לראות שמצב היהודים הולך ונעשה קשה מנשוא ביקש מממשלת יפן אישור להנפיק ויזות. 3 פעמים ביקש סוגיהארה מהממונים עליו שיאשרו לו להנפיק ויזות לפליטים היהודים, ובשלושתן סורב. למרות זאת, בסוף חודש יולי 1940 החל סוגיהארה להנפיק ויזות מעבר ליפן.
במשך חודש וחצי עמל סוגיהארה ללא הפסקה להנפיק ויזות, בסיוע אשתו ותלמיד ישיבת מיר משה זופניק. אלפי יהודים ניצלו באמצעות הוויזות הללו, ביניהם גם 300 תלמידי ישיבת מיר שגלו לשנחאי.
כיום הבית ששימש את סוגיהארה כשגריר ובו התגורר עם רעייתו, ילדיו ואחות אשתו משמש כמוזיאון. ראינו במקום תיירים יפנים שהגיעו לקובנה בעקבות מורשתו. המדריך שלנו במקום היה יהודי לבבי בשם שמעון סלומון.
מוזיאון המוזיקה
היעד הבא שלנו בבוקר זה הוא המוזיאון למוזיקה עממית Kaunas City Museum, Folk Music branch, שהוא סניף של מוזיאון העיר קובנה.
הביקור במוזיאון מאד חוויתי ואינטראקטיבי, כמו שאומרת המדריכה במקום "יש לנו כאן כלל, שמותר לגעת בהכל", והמבקרים מוזמנים לנסות בעצמם את כלי הנגינה השונים. מה שמלהיב במיוחד ילדים.
במקום יש תצוגה של כלי נגינה עתיקים ומסורתיים המשמשים לנגינת פולקלור. ראינו שם כלי נגינה שיוצרו מקרני איל (מי אמר שופר?), קני במבוק, ואפילו עשבים. דגמנו רעשנים, צפצפות ועוד. בסוף הביקור ניסינו את כוחנו בעמדת דיג'יי על בסיס קוביות מוזיקליות המאפשרות לכל אחד, גם מי שאין לו ידע או רקע מוזיקלי, ליצור מוזיקה נהדרת.
בתום הביקור בבנין הראשי של המוזיאון הובילו אותנו למבנה הסמוך, בו ישנה תצוגה של כלים עתיקים – כלי קלידים כמו אורגנים ופסנתרים, ובקומה השניה מבחר אקורדיונים מתקופות שונות.
אחרי החוויה המוזיקלית המשכנו למרכז היהודי לארוחת צהרים, ולאחר מכן אסף אותנו לינאס המדריך לטיול במוזיאון הפתוח ברומשישקאס.
המוזיאון הפתוח ברומשישקאס Open Air museum of Lithuania, הוא מוזיאון חי המציג את החיים באזורים השונים של ליטא בעבר דרך בתים ששוחזרו. הוא ממוקם על חופי לגונת קובנה הציורית בעיירה רומשישקאס Rumšiškės, במרחק כחצי שעה נסיעה מקובנה.
טיפ: המוזיאון ברומשישקאס הינו אחד המוזיאונים הפתוחים הגדולים באירופה, והוא משתרע על שטח עצום בגודלו. בנוסף לסיור בבתים ובמתקנים עצמם מדובר בהליכה משמעותית. לכן מומלץ בחום לעשות את הביקור במקום עם רכב צמוד.
בתי המוזיאון עומדים בסביבה הטבעית שלהם, ומעוצבים גם מבפנים וגם מבחוץ בהתאם לתקופה. בין הבתים מוצגים אביזרי משק כמו טחנות רוח, בתי מלאכה ומסחר, מכונות חקלאיות ועוד. הדמיה יפהפייה של המוזיאון ניתן למצוא בסיור וירטואלי כאן >
מרכזו של המוזיאון היא עיר שמציגה מבנים טיפוסיים מכל רחבי ליטא בהתאמה לתקופות שונות. לעיר יש את כל מרכיבי העיירה של פעם: כיכר שוק עם ריצוף אבן טבעית, פונדק, בית דואר ובתים של בעלי מלאכה וסוחרים העוסקים בקדרות, אריגה, ייצור ענבר ועיצוב עץ.
מה שהיה מבחינתנו שיאו של הביקור היה "ביתו של היהודי". זהו בית יהודי ששוחזר לפרטי פרטים, כולו אותנטי כולל הסמובר לתה, נר ההבדלה והמוזיקה המושמעת ברקע של המלחין היהודי הנודע מרדכי גבירטיג.
מצאנו בכיכר העיר גם חנות בדים אותנטית של יהודים מתחילת המאה ה- 20, ואפילו בית יהודי עם גג נשלף המיועד לסוכה.
עמוסות רשמים וחוויות חזרנו למלון. עוד הספקנו לקפוץ לסניף של flying tiger בשדרת לייסבאס שנמצאת ממש ליד המלון. זוהי רשת דנית מקסימה המתמקדת באביזרים מעוצבים לבית ולמטבח, צעצועים, מכשירי כתיבה וגאדג'טים במחירים זולים במיוחד.
וזהו, ארוחה ומנוחה קלה והתחלנו לארוז.
באישון לילה יצאנו לשדה התעופה לטיסת בוקר מקובנה לתל-אביב, חזרה מושלמת הביתה לקראת שבת.
בפעם הבאה
הגנים הבוטניים של קובנה
הגנים הבוטניים בקובנה קיימים מאז 1923, ומשתרעים על שטח של עצום. הם כוללים גם מגרשי משחקים וספסלים דקורטיביים. בגן יש אוספי צמחים ייחודיים לעונות השנה, עשרות סוגי עצים, גן ורדים ענק עם למעלה מ- 1500 זנים, עשבי מרפא וצמחייה טרופית עשירה.
גן החיות הליטאי בקובנה
גן החיות הליטאי מאכלס כיום כ- 2000 חיות, כולל יונקים שונים, ציפורים וזוחלים, המוצגים בכלובים עתיקים בינות לעצי אלון. הגן משתתף בתוכנית האירופית לגידול חיות נדירות בסכנת הכחדה.
מוזמנים לקרוא על קובנה מזווית נוספת גם כאן:
קובנה – עיר עם תלתלי זהב – מהבלוג "רואה עולם".
- קובנה עם ילדים – מהבלוג "חו"ל עם ילדים".
רוצים גם לטייל באופן עצמאי וכשר?
הצטרפו לאלפי מטיילים אחרים וקבלו ישר למייל את המאמרים הכי מקיפים ופרקטיים למטיילים שומרי מצוות בחו"ל. הירשמו כאן:
נמצאים באיזור ( וילנה ) מעוניינים במידע על אזורים יפים בסגנון עכשווי כמו שוק צבעוני , באטרקציות כמו לונה פארק או גן חיות או מקום מומלץ לקניות
למרות העבר הנורא, הצלחת לתאר את העיר כמקום מעניין ונעים בלי אמירות קשות ושיפוטיות ועל כך – על הכבוד.
עדי, קראתי בעניין רב את הפסוט הזה ובמיוחד את הקטעים הקשורים לחיים היהודיים העשירים בעיר. אני אבקר בקיץ בליטא ומקווה לטייל במקומות האלה בעיקבותיך.
אני בטוחה שזו היתה חוויה מרגשת, ולא פשוטה בגלל מאורעות מלחמת העולם השניה. מרגש לקרוא על פועלם של מצילי היהודים. את סיפור הקונסול ההולנדי למדתי כשביקרתי באינדהובן.
נהנתי לקרוא את הכתבה שלך:)
קובנה היא עיר מיוחדת שלומדים להכיר אותה ככל שנמצאים בה יותר.
אנחנו כ-350 סטודנטים ישראלים( שנה הבאה יגיעו עוד כ-80 סטודנטים)
ואנחנו מרגישים בבית בגלל המועדון היהודי
שמספק ארוחות, פעילויות ועוד ועוד.
מעניין היה לקרוא את הביקור במקומות שבחלקם גם הייתי, אבל הדגש האישי שלך היה חשוב בסיפור הכאוב הזה, בשונה מפוסטים שאני כתבתי, בדגש יופי ואמנות רחוב, אם תרצי לשתף.תודה
אני אגיע תוך ימים בפורים לשליחות בוילנה בה ביקרתי לפני שנה.על חשיבותה של קובנה אני יודעת והכתבה העצימה את מעט הידע שלי וחידשה הרבה מאד. הכתבה מעניינת ותעזור לי לארגן את יום הכרות שאני מייעדת בקרוב לקובנה. בריגה הסמוכה לומדים כ100 סטודנטים יהודים אין להם ארגון יהודי כמו זה שתארת בכתבה עבור הסטודנטים בקובנה . כנראה יום אחד לא יספיק להכיר את העיר וואגיע בהמשך לסופ״ש ארוך כדי לחוות את העיר שמציעה כל כך הרבה . על כך למדתי בזכות הכתבה המעניינת .
אני אגיע תוך ימים לשליחות בוילנה בה ביקרתי לפני שנה.על חשיבותה של קובנה אני יודעת והכתבה העצימה את מעט הידע שלי וחידשה הרבה מאד. הכתבה מעניינת ותעזור לי לארגן את יום הכרות שאני מייעדת בקרוב לקובנה. בריגה הסמוכה לומדים כ100 סטודנטים יהודים אין להם ארגון יהודי כמו זה שתארת בכתבה עבור הסטודנטים בקובנה . כנראה יום אחד לא יספיק להכיר את העיר וואגיע בהמשך לסופ״ש ארוך כדי לחוות את העיר שמציעה כל כך הרבה . על כך למדתי בזכות הכתבה המעניינת .