ביום האחרון לטיול שכנעו אותי הבנות שהנה, עוד מעט אנחנו עוזבות ואי אפשר בלי קצת שופינג. באי רצון (אני שונאת שופינג!) נגררתי אחריהן לקניון "אסיה סנטר" המרוחק יחסית.

נסענו כחצי שעה באוטובוס עד לקצה העיר, שם קידם את פנינו שער גדול ומסוגנן ומאחוריו שני בניינים בסגנון קצת אסיאתי.

בפנים המקום הזכיר מאד את התחנה המרכזית בתל אביב. חנויות בגדים עם סחורה זולה ומסמורטטת, חנויות בסגנון "הכל בדולר" ועוד.

מה שכן, יש שם שפע חנויות של תיקים ומזוודות באיכות סבירה ומחירים זולים. קנינו שם תיקים ומזוודת טרולי בזול. מצאנו גם נעליים נחמדות, קצת "שמונצעס" לקטנים שנשארו בבית וזהו.

חזרנו לדירה להניח את החפצים שקנינו (היא בכל מקרה היתה בדרך) ומשם יצאנו לקצה השני של העיר. הפעם לכיוון רכבת הילדים בבודה. לא מדובר ברכבת המיועדת לילדים, אלא ברכבת מיוחדת, שריד מתקופת הקומוניזם, שילדי בית ספר מתפעלים אותה בתורנות. הם עושים את זה במלוא הרצינות, לבושים במדים ועם כל הגינונים.

הרכבת נמצאת בקצה העיר ובאף מקום לא מצאתי הוראות הגעה ברורות. אז פשוט כתבתי בגוגל מפות את המילה "Gyermekvasút", שפירושה בהונגרית "רכבת הילדים". נסענו במטרו לתחנת "סל קלמן", ומשם לקחנו אוטובוס קו 21 לתחנת ORDAS. ירדנו מהאוטובוס ברחוב שקט ושומם יחסית, ומשם הלכנו לפי הנחיות הגוגל מאפס כשבע דקות לתחנת Széchenyihegy של רכבת הילדים.

קנינו כרטיס לכיוון אחד בלבד. עלינו על הרכבת ושתי ילדות נרגשות במדים מיהרו אלינו והציעו לנו מזכרות למכירה. מאוחר יותר הילדות תפקדו גם ככרטיסניות. הן לא ידעו מילה באנגלית.