טיול קרוואנים - מטיילים בכיפה

טיול קרוואנים בפולין: מסע בין מורשת יהודית לטבע ונוף

מירי — Thu, 31 Jul 2025 08:37:19 +0000

בובי, סבתי היקרה, נולדה וגדלה בפולין, אך את שנות המלחמה עברה בדרום צרפת ובשוויץ. וכה אמרה תמיד: "אין לי בעיה לחזור לפולין, אבל על אדמת שוויץ רגלי לא תדרוך." כשתמהנו על כך הייתה משיבה סתומות: "הם היו הגרועים מכולם."
אולי גם לכבוד זכרה של האישה המיוחדת והיקרה הזו, החלטנו הקיץ הזה לצאת לטיול בפולין.

יום שישי: תל אביב - ורשה

נחתנו בוורשה ביום שישי, בסביבות 10:30 בבוקר. שדה התעופה החדשני והמרווח מקבל אותנו בזרועות פתוחות. לאחר בידוק דרכונים וקבלת המזוודות, תוך זמן קצר כבר אנחנו במונית למלון אינטרקונטיננטל המפואר שבמרכז העיר, נסיעה של כעשרים דקות מהשדה.

מחיר המונית: 20 ש"ח בלבד.
עלות המלון: 500 ש"ח ללילה (ומדובר במלון 5 כוכבים מפנק במרכז העיר, כן?)

סיור בעיר על קורקינט חשמלי

מכיוון שהגענו מוקדם והחדר שלנו טרם היה מוכן, הפקדנו את המזוודות בקונסיירז' ויצאנו לתור את העיר על הסקוטרים החשמליים של ליים.

מזג האוויר היה חמים – נעים בצל, מגעיל בשמש.

היעד הראשון שלנו היה בית הקברות היהודי בוורשה. כי מה לעשות? ככה חיים יהודים: רגל אחת על מה שקרה, רגל אחת על מה שקורה, ושתי עיניים פקוחות קדימה.

הלכנו בין הקברים. חלקם בני מאות שנים, חלקם מחוקים או מנותצים, חלק מהם חודשו. קוראים את שמות המשפחה המוכרים, אומרים פרק תהילים בקברי צדיקים ונדהמים מחיים שהיו ואינם. מהרדיפה העיקשת הזו שלא מפסיקה.

משם המשכנו על הסקוטרים לאורך רחוב מרדכי אנילביץ', שכולו שדרה מקסימה, עד למרכז היפה של ורשה, שבו מתנוסס ארמון התרבות והמדע.

חשבנו לעלות לסיור על סוס ועגלה אבל היינו מותשים מדי. במקום זה ישבנו לשתות בירה קרה בבית קפה עם מפות משובצות, ומשם הזמנו מונית UBER חזרה למלון (18 ש"ח אם שאלתם).

הפעם האחרונה שביקרתי בארץ הזו היתה לפני 33 שנה.
קודרת ומכוערת הייתה אז, כולה מנוונת מהלפיתה הסובייטית ממנה השתחררה זה עתה.
איך מגיע להם! אמרתי אז בלב מלא שמחה לאיד. רצחו אותנו, עכשיו נראה אותם מצליחים להשתקם.

אבל הם השתקמו מצד אחד, ונותרו תקועים מצד שני.
העיר יפה, מטופחת ומשוכללת כמו כל עיר ואם באירופה (אגב, ראית אחת – ראית את כולן)
מצד שני 18 ש"ח לנסיעה שבארץ הייתה עולה 50?
לוזרים.
איך מגיע להם.

שבת בוורשה

לקראת שבת התארגנו בחדר המלון כדי לשמור את השבת כראוי, ומאידך שתהיה לנו גם האופציה לצאת החוצה כשנרצה. בעלי הגאון הביא מהארץ סליל של דבק שחור, והדביק את החור של הדלת כך שלא תינעל.
כמו כן הנחנו שלט על הדלת מבחוץ 'לא לסדר את החדר'.
את כל דברי הערך הנחנו בכספת.
וזהו

התפללנו בבית הכנסת נוז'יק שול. לא נרשמנו מראש ולכן השומר הפולני סירב בתחילה להכניס אותנו. שכנענו אותו שמדובר ביהודים כשרים, וברור שנכנסנו.
במקום התקבצו כעשרים וחמישה מתפללים. מחציתם מקומיים, מחציתם תיירים. תפילה מרגשת כשהרב יצחק רפפורט עוצר בין פרק לפרק ומכריז באיזה עמוד אוחזים לטובת המקומיים שחלקם לא מספיק בקיאים בטקס.

סעודת שבת אכלנו במסעדת "כושר דלייט" אצל פנחס עציוני והיה טעים ונעים.

בבוקר אחרי התפילה מוזמנים כל המתפללים לקידוש בבית הכנסת. גם סעודה שלישית מציעים שם אחרי תפילת מנחה.

בשבת אחר הצהריים יצאנו לטיול – מהמלון אל העיר העתיקה, ומשם עד לנהר הוויסלה.

הדרך חוצה פארקים ורחובות רחבים.
ורשה היא מין שילוב מוזר של עתיק ושל חדש: הישן זה מבנים אירופאיים קלאסיים, החדש הוא מפלצות נדל"ן מוגזמות בנויות בצורות שונות ומשונות של זכוכית ופלדה.

אני זוכרת שבביקור הקודם לפני שלושים ושלוש שנים הייתה העיר מכוערת, אך היום היא עברה מתיחת פנים משמעותית, ולכן יש בה שילוב מיוחד של יופי וכיעור. לי אישית הכיעור קצת מסתיר את היופי. מגיע להם.

כשיצאנו חשבנו על הליכה קלילה של עשרים דקות, אבל בפועל זה היה מהלך של כשעה לכל צד. והיה חם. ואין לנו מים כי אין עירוב בעיר.
הרגשתי שאני מתעלפת מצמא. ליד הוויסלה אני פתאום קולטת חבורה של צעירים וצעירות והם מחלקים פחיות פפסי מאקס בחינם!

מיהרתי לגשת לשם ולקחת פחית להרוות את צמאוני. שתיתי לרוויה ואז שאל אותי בעלי: ומה תעשי עכשיו עם הפחית???

עומדים ומתלבטים.

האיש אומר לבסוף: תניחי על הרצפה ופשוט נלך. לא נעים, אבל אין ברירה.

אני מניחה את הפחית על הרצפה. מתחילים לזוז אבל הבחורה בעקבותינו: היי! היי! יש פה פח!

חזרתי אליה ואמרתי: I can't pick it up.
הבחורה: why?
אני: because I'm Jewish and we cannot carry on Sabath

ואז אני רואה אותה קולטת.
כאילו זה הזכיר לה משהו והיא: אההההה כן. כן.

אז שלחה מישהו לאסוף את הפחית ולהשליך אותה לפח.

חזרנו למלון, עדיין מעולפים מצמא, ושוב אותה הבעיה – איך מזמינים שתיה בלי לחלל שבת?
החלטנו לשבת בלובי ולהזמין שתיה, והם כבר ירשמו את ההזמנה על חשבון החדר.
מזמינים. מגיעה השתיה. רוצים חתימה.
אני: אני לא יכולה לחתום.
המלצר המבולבל והמבוהל: למה?!?
I am Jewish. We can't write on Saturday.
הגברת בדלפק (שאליה הגענו ביחד): אהההההההה נכון. אני אחתום בשבילך.

ואז גם טיפסנו תשע קומות עד לחדר.. חתיכת אתגר.

בקיצור, לא קל להיות יהודי

יום ראשון - ורשה

התחלנו את היום בארוחת בוקר במסעדת "כושר דלייט". משם יצאנו על הסקוטרים אל המוזיאון לתולדות יהודי פולין.

המוזיאון לתולדות יהודי פולין POLIN Muzeum Historii Żydów

המוזיאון מתמקד בשנים שקדמו לשואת יהודי פולין. בהתיישבותם בחבל הארץ הזה ובהתרחבותם במשך מאות שנים, מהמאה העשירית בערך ועד לשואה.

המוזיאון יפה, ומצאנו אותו גם מעניין. אישית הסתובבתי שם בין המיצגים בעיניים גדושות.
כלומר לא בוכה, אבל כמעט בוכה – עלינו.
מבוגדן חמילנצקי ועד השביעי באוקטובר שלנו עם שואה מפוארת בין לבין – מה יהיה?

מהמוזיאון שוב על הסקוטרים המופלאים לאומשלג פלאץ, המקום ממנו נשלחו מאות אלפי יהודים לטרבלינקה.
גלעד קטן וצנוע מתיימר לשמר זיכרון של למעלה משלוש מאות אלפי יהודים.
אז עמדנו שם ואמרנו פרק תהילים קטן וצנוע שמתיימר לקרב את הקץ.

הפלגנו משם על הסקוטרים לכיוון הקניון. באינטרנט היה כתוב שפתוח.
אכן פתוח, אבל רק מסעדות (יום ראשון היום).
התיישבנו לשתות משהו קר, ומשם חזרה אל העיר העתיקה והמידרחוב היפה שלה.

כל זה עד סביבות שלוש אחר הצהרים, ועכשיו למלון לנוח פלוס תובנה מעניינת לסיכום:
אין פה הרבה תנועה.
אין אוכלוסיה.
ילדים זה מוצר נדיר בנוף האנושי המקומי.
הם מכחידים את עצמם, אני אומרת לבעלי. העם הזה הולך ומתמעט בחסות ה- WOKE הפושה באירופה כמו מגיפה אוטואימונית. איך מגיע להם.

יום שני: מוורשה לאושוויץ בקרוואן

ביום שני בצהריים המשכנו אל החלק החוויתי והמאתגר במסע לפולין: שכרנו קמפר! מה שנקרא טיול קרוואנים.

מצויידים בשתי מחבתות, אחת בשרית ואחת חלבית, ובסיר קטן שאותו קיווינו להשאיר פרווה. הצטידנו גם במצרכי מזון כמו מוצרי חלב ובשר כשרים שקנינו בוורשה. ירקות ופירות, קמח, שמן ושאר מוצרי בסיס רכשנו בסופר מקומי.
ועם כל זה שמנו פעמינו לכיוון אושוויץ.

החיים בקמפר הם חיים בהילוך איטי.
אי אפשר פשוט לאכול, לתפוס מקלחת, ללכת לשירותים או לנשנש משהו בלי תכנון. גם לקום ולנסוע זה חתיכת תהליך: התנתקות מחשמל, החלפת מים, מילוי מים, נעילת דלתות ווידוא שהכל בפנים. שכחת משהו על השולחן? תתכונני לחטוף את זה לראש בברקס הראשון. וכשאת חיה בקמפר את מגלה שללחוץ על הברקס זה חלק לא פחות שכיח מללחוץ על הגאז.
בקיצור, כל דבר דורש כמה פעולות מחושבות. סדרתיות. את מפספסת פעולה וכל העסק קורס עלייך.
כשיושבי הקמפר הם זוג שומרי כשרות די קלה כבחמורה, העסק רק הולך ומסתעף.
שלפת מלפפון מהמקרר?
את לא מניחה אותו ככה ישירות על השייש.
1. בקושי יש שייש.
2. והשיש, אם כבר, בוודאי אירח פרוסת חזיר לפני שהגענו…

בקיצור, החיים בקמפר הם קצת כמו חיים בחללית: זרימה איטית, כוח משיכה שונה, ועסק שדורש ריכוז ומחוייבות ברמה אחרת.

כשלוש שעות אחרי שיצאנו לדרך הגענו לחניון הקמפרים, במרחק של חמש דקות הליכה ממחנה ההשמדה.

הכנו ארוחה טעימה ומהירה: פרוסות בשר על בצל, קוביות בטטה ופטריות טריות מוקפצות על מצע של קוסקוס (אותו הברחנו במזוודה מהארץ).
כמוכן סלט ירקות כנדרש וכמתבקש.
זו הייתה הפקה טעימה, מהירה והכי חשוב – במטבח של אוטו.

יום שלישי: אושוויץ

ישנו טוב בקמפר וקמנו די מוקדם.
לארוחת הבוקר אכלנו סנדוויצ'ים שנותרו מאתמול, והחוצה לאושוויץ בירקנאו.

צועדים באוויר הרך של הבוקר, שמנו לב שאנחנו ממש לצידה של מסילה.
ישנה, שכבר אינה בשימוש ועשבי בר ופרחים צומחים בין פסיה.
מהר מאד קלטנו שזו המסילה שהובילה סבים, סבתות, דודים, דודות, דודנים וששה מליוני אחים ואחיות שלנו – הישר לתאי הגאזים.
האיש התחיל לזמזם "וניקיתי דמם ולא ניקיתי וה' שוכן בציון".
זמזמנו ביחד.
דמעות.

טיפ: הביקור במוזיאון אושוויץ מבוקש מאד (עם כמה שזה נשמע הזוי זו המציאות), כך שאם רוצים לבקר במקום כדאי להזמין כרטיס כמה שיותר מוקדם.
יש אפשרות להזמין סיור עצמאי באושוויץ בחינם – גרסה מקוצרת של הסיור המודרך, כשעתיים וחצי לפני שעת הסגירה. גם לסיור עצמאי בחינם יש להזמין כרטיסים מראש באתר >
כמו כן ניתן להזמין סיור מודרך למבקרים בודדים באושוויץ (לא קבוצות). משך הסיור 3.5 שעות והוא מוצע בשבע שפות כולל אנגלית.

השכונה הצמודה למחנה הטירוף והמוות ציורית ומטופחת. וילות מוקפות חצרות מוריקים ופרחים ועצי פרי. גדרות עץ חינניים ונדנדה.
זה השכנים.
שלא ראו שומדבר.
ולא שמעו שומדבר.
האיש מוסיף: ולא הריחו.
מאה מטר לפני שערי המחנה יש שלט בשתי שפות פולנית ואנגלית: לזכר תושבי השכונה שנאלצו לפנות את בתיהם לטובת הרחבת מחנה ההשמדה בזמן הכיבוש הנאצי.
מסכנים, הלב ממש נשבר.

השלט הזה הוא הסנונית הראשונה של מגמה שאנחנו עומדים לפגוש בשעות הקרובות. מגמה המתבטאת פעם אחר פעם על ידי מדריכת הסיור הפולניה. מגמה שמעלה ריח מצחין של נסיון פולני להשתחרר מקטגוריית התוקפן, ולגנוב מקום בקטגוריית הקרבן.

אז אושוויץ.
סיפורו של מחנה השמדה. סיפורה של חלקת אדמה עצומת מימדים שאיפה שתחפור בה תחפון אפר יהודי, אולי גם עצמות. סיפורה של הסתה עתיקת יומין, ושל השנאה הוותיקה בעולם. אנטישמיות מפוארת שהפכה למוזיאון.

מוזיאון שמציג את האסון של העם הפולני.
ושל העם הסובייטי.
אה, וכמובן – גם של קרוב לשני מיליון יהודים.

מוזיאון שהפך לתרנגולת המטילה ביצי זהב, המושכת לארץ המקוללת הזו מיליוני תיירים מדי שנה. היהודים, כך מסתבר, גם אחרי מותם ממשיכים לתת.

על גלעד בבירקנאו נכתב לזכר הנרצחים: "יהי זכרם ברוך".
את "ה' יקום דמם" פחות אוהבים כאן.

אולי בגלל המלחמה לא שמענו הרבה עברית.
המדריכה אמרה שזה גם כי משרד החינוך הישראלי הפסיק את משלחות התלמידים לכאן.
הלוואי שזה נכון.
מי שרוצה לרענן את הזכרון ולהעמיק את ההבנה לגבי את הקשר שיש לעמישראל עם שאר האומות, שיבקר ביד ושם.
לכאן לא צריך לבוא.

פגשנו הרבה ספרדים, אנגלים, איטלקים ופולנים.
הייתה גם קבוצה גרמנית.
שאלתי את מדריכת הסיור עד כמה הם מגיעים לכאן ואיך זה עבורם.
התשובה שלה הפתיעה אותי.
לא הרבה גרמנים באים. רק האמיצים שבהם ותכופות כששואלים אותם למוצאם הם נבוכים להשיב.

ארץ אל תכסי דמם.

למי שלא מצויד ברכב שכור, ישנם טיולים מאורגנים מקרקוב לאושוויץ: הלוך ושוב מקראקוב, כולל כניסה לאושוויץ ובירקנאו והדרכה (באנגלית).
כרטיסים ניתן להזמין כאן >

מאושוויץ לקרקוב

חזרנו לקמפר ויצאנו לכיוון קראקוב.
כעבור שעה וקצת הגענו לחניון קמפרים על גדות הוויסלה.

רק התמקמנו ויצאנו במונית UBER לקז'ימייז', הרובע היהודי, בתקווה להספיק תפילת מנחה בבית הכנסת של הרמ"א ולסיים בארוחת ערב במסעדה של אברהם זולדן.
אמנם,כל הקונספט של טיול בקמפר (או לפחות רובו) הוא לבשל בעצמנו, אבל למה להתקטנן? החלטנו להתפנק.

מנחה אצל הרמ"א כבר פספסנו, גם את בית הקברות. אבל ארוחת מלכים אכלנו בהחלט.
הגטו מקום יפהפה. קצת מטריד לגלות איך כלמיני מסעדות לא כשרות התמקמו בו, תוך שהן מתהדרות בשמות או בסממנים יהודיים, אולי כדי למשוך את התייר היהודי.
שימו לב! הן רק נראות כשרות.

מהגטו לקחנו סקוטרים של "ליים" והתגלגלנו לבית חב"ד, מנחה זה מנחה, וצריך להתפלל.
משם חזרנו ב- UBER לחניון הקמפרים (נסיעה של חמש-שש דקות) שעל גדות הוויסלה.

יום רביעי: קרקוב

החלטנו לקחת את היום היפה הזה בנחת.
לארוחת בוקר גבינה לבנה (עוד מוורשה) חביתה, סלט ופיתות שהפקנו במחבת בעזרת שמרים שסחבנו מהארץ. הן שימחו את לבנו עד בלי די, כי עכשיו אנחנו בטוחים שאפשר לעבור לגור גם על הירח.

בסביבות 12 יצאנו לתור את קראקוב.
עיר יפה, אפילו מאד מאד (וזה ממישהי שממש קשה לה לחלץ מחמאה עבור הפינה הספציפית הזו בכדור הארץ).

חלק מהסיור היה בהליכה, וחלק על הסקוטרים. חרשנו את העיר העתיקה, טיילנו בכיכר המרכזית Rynek Główny, וממנה צעדנו ברחוב המקסים המוביל לטירת ואוול המשקיפה על העיר.
המבנים העתיקים המשומרים היטב, רחובות האבן והכי הכי: הפרחים בחלונות ובמרפסות.

התחיל לרדת גשם, אז ירדנו מהמצודה רגלית וצעדנו לבית חב"ד.
המכולת שם קצת איכזבה, אבל רכשנו שתי חבילות של חזה עוף, קצת זיתים וגבינה צהובה. רוב המרכולת שמציעה החנות היא כל הדברים שכולם סוחבים מהארץ – דהיינו כל סוגי הביסלי (השם שישמור), במבה, ועוגות משומרות (שלונידע).

בית כנסת הרמ"א ובית הקברות היהודי העתיק

מבית חב"ד צעדנו חזרה אל הגטו. תפילת מנחה אצל הרמ"א, ולאחר מכן ביקור בבית החיים שמאחוריו.

מרגש להסתובב בין אחים יהודים, גם אם אינם בחיים. ממלא מחשבות להעביר אצבע על המילים העבריות ההולכות ודוהות על מצבות האבן בנות מאות השנים. ממלא גאווה להיות שייך למשפחה המלכותית הזו של עם ישראל, שכל כך מרגיזה את חבורת השיכורים הגסה שסביב.

חזרנו לקמפר בסביבות חמש.
הכנתי מרק עגבניות עם אורז, סלט תפוחי אדמה במיונז ושאריות של בשר פרוס שקנינו בוורשה.
לקינוח: כוס תה עם לימון ורוגלע (מכושר דלייט, וורשה) על שפת הוויסלה.
היה קסום לישון בקמפר כשבחוץ קריר וגשם זלעפות.

יום חמישי: מקרקוב לזאקופנה

הבוקר התחיל מוקדם, הודות לכמה פגישות עבודה בזום.
אחרי ארוחת בוקר ומקלחות חמות, יצאנו לכיוון זאקופנה.

Factory Kraków

עשר דקות בלבד מקרקוב עשינו עצירה כדי לעמוד על טיבו של קניון האאוטלט פאקטורי שמחוץ לעיר.
מקום נחמד: בנטון (תמיד משמח את הנכדים), הילפיגר ולה קוסט (משמחים את האימהות של הנכדים), ועוד כמה חנויות מהסוג הנלוז הזה.
המחירים? לא מספיק זולים בשביל אאוטלט, אז חתכנו לכיוון זאקופנה.

שעתיים וחצי של דרך יפה. נוף יפהפה: בחלקו עיירות ציוריות עם בתים חדישים וגינות מטופחות למשעי, ובחלקו כבישים מהירים עטופים ירוק.
כל הארץ הזו גזומה, מדויקת, כמו בקטלוג. פולין של היום עברה כברת דרך מרשימה מהמדינה המוזנחת והמפגרת שפגשתי לפני 33 שנה. יפה כאן (וזה לא כיף).

הגענו לחניון הקמפרים בזאקופנה בסביבות שש בערב. האויר קר משמעותית מזה שהותרנו בקרקוב.

השכן שלנו, מהקמפר שממול, צעד בנעלי עץ הולנדיות אותנטיות. צילמתי אותו ותוך כדי ארוחת ערב ב"חצר" שלנו, הוא ניגש להתחבר.
בקיצור, לא נעים להגיד, אבל חתיכת קסם כל העסק הזה.

אגב, הקמפר-סייט עצמו? שווייץ.
מדויק, נקי, שקט. אסור רעש.
הפחים – מופרדים לעשרים סוגים (חולי מיון אמיתיים).

והכי חשוב מבחינתנו: כמעט ולא רואים כאן מהגרים. האוכלוסייה אירופאית, בעיקר מקומית.

יום שישי: טיול אופניים באזור זקופנה

ביום שישי יצאנו לטיול אופניים היברידיות – מהסוג הכי חדשני שיש.
מסלול מרהיב, דרך יערות ירוקים, פלגי מים ונופים שנראים כאילו יצאו מגלויה.

זאקופנה מפתיעה אותי ביופיה.
לטעמי הרבה יותר מאיטליה, הונגריה ואפילו שוויץ.
אין כאן שריד לפולניה הסובייטית של פעם. הכול חדש, אבל בסגנון כפרי־עתיק כזה, עם שפע מערבי מורגש.

האזור כולו פשוט יפהפה: גזום, מטופח, מלא במים ונחלים, בתים ציוריים עם המון גרניום בחלונות. אפשר למצוא ספורט ימי בכל פינה, והכול חדיש ומתקדם.

זאקופנה היא גם מקום מושלם לחופשה משפחתית:
מזג אוויר נעים, מסלולי טיולים, מתקנים מתקדמים, חנויות שוקקות והמון פעילויות לילדים ולנוער. והשוס – הכל זול יותר מהארץ וגם ממערב אירופה.

שבת בזאקופנה

שבת הייתה מקסימה.
היינו במלון היהודי של אונגר ליד זאקופנה, שמארגן שם חתיכת פסטיבל קולינרי עשיר ומשובח.
נהנינו גם לפגוש אנשים. אחרי שבוע בקמפר, פתאום את מגלה שיש עוד אנשים בעולם חוץ ממך ומבעלך, וזה מרענן, נחמד ומפתיע.
החנינו את הקמפר מתחת למלון היהודי, מה שאיפשר לנו להתחבר לחשמל ולהחזיק את המקרר והמקפיא בחיים במשך שבת שלמה.

עזבנו את זאקופנה בראשון לא כי אין שם מה לעשות – יש מלא, אלא פשוט כי רצינו להספיק את כל ה"מאסט דו"ז".

יום ראשון

בשבת השקפנו על הקמפר מחלון החדר המרווח והוא נראה פתאום לא קשור, כמו שרכבים תמיד נראים בשבת.
אבל ביום ראשון כשארזנו, חזרנו אליו ואל השקט שלנו בשמחה רבה, ושמנו פעמינו ליום שורשים מואץ.

צאנז

בצאנז התפללנו אצל ה"דברי חיים", והלכנו לחפש את הבית של בובי.
מצאנו אותו ברחוב לבובסקה הקסום שמשקיף על העמק כולו. שקלנו אם לדפוק בדלת ולהודיע לדיירים שבאנו להעלות להם את השכירות…

דינוב

משם המשכנו לדינוב. התפללנו אצל ה"בני יששכר" שיש דעות האומרות שאנחנו מיוחסים אליו.

ליז'ענסק

משם לליז'ענסק.
התפללנו אצל רבי מיילך, גם בכינו. אחר כך סקרנו את האימפריה הקטנה שהתפתחה לה סביב לקברו. שתינו קפה בהכנסת האורחים המרגשת והמשכנו ללובלין.

מליז'ענסק ללובלין

הגענו ללובלין כשהחשיכה כבר ירדה.
החנינו את הקרוואן בקמפר סייט שהוזמן מראש והתיישבנו, די מורעבים, לאכול.
שאריות של שניצלים מיום חמישי בתוך טורטיות שהוברחו מארץ ישראל יחד עם סלט.
לקינוח – עוגה וכוס תה. מעדן מושלם לסיום יום ארוך.

יום שני: לובלין ומיידנק

בלובלין סוף־סוף פגשנו את פולין הישנה.
האזור שבו שוכנת הישיבה מכוער להפליא: קולחוזים סובייטיים מכל עבר, הרבה ירוק אבל מוזנח, מין שכונה שקפאה בזמן. פתאום חזרה אליי פולין שראיתי לפני 33 שנה.

אבל אז המשכנו לעיר העתיקה, וכאילו עברנו דרך שער בזמן אחר. סמטאות מצוירות, מבנים משומרים ויופי עתיק.

ישיבת חכמי לובלין

ישיבת חכמי לובלין הפכה לבית מלון – "מלון אילן".

בלובי עומדת בחורה שמחייבת תשלום על כל פיפס: 20 זלוטי לאדם על כניסה למוזיאון הישיבה, עוד 20 על ביקור בציון החוזה מלובלין, ועוד 20 נוספים על ביקור בבית הקברות החדש.
כל החוויה, כשהיא מתרחשת בתוך אזור אומלל שכזה, הייתה די אומללה בעצמה.

טעינו לחשוב שבגלל העבר היהודי של המקום מדובר במקום כשר, אבל התאכזבנו לגלות שלא כן.
מה שכן, לטענת בעלי המקום אפשר להזמין ארוחה כשרה מראש.

כשהחזרנו את מפתחות בית העלמין, שאלנו את הפקידה אם כדאי לנו לבקר גם בעיר העתיקה של לובלין. היא אמרה שכן, ושזה מהלך של כעשר דקות.
טוב שלא לקחה על זה כסף – זה כבר התקדמות. החלטנו ללכת, והיה שווה.
המדרחוב קטן, אבל יפהפה ומקסים.

מחנה הריכוז וההשמדה מיידנק

ביום שני, לקראת סוף אוגוסט, המקום שומם ושקט.
בניגוד לאושוויץ, המלא מבקרים, פה טיילנו בין הביתנים לבד, עטופים בריח מהמם של דשא רטוב מעורבב בניחוח עץ הדובדבן ממנו עשויות הבקתות.
קראנו את התיאורים שעל הקירות, התבוננו בתמונות – תיאורי זוועות שאפילו השטן לא ברא.

כמה השקעה הייתה כאן בהשפלה, בגרימת כאב וסבל.
הנאצים לא רצו רק להשמיד אותנו. לא ולא! את הרצון להשמדה עוד יכולתי להבין.
הם רצו, רגע לפני הצעדה אל מוות, ככה כשאנחנו על נשינו וזקנינו ילדינו ותינוקותינו, שנושפל ונבוזה. שנרעב. שיהיה לנו קר בחורף וחם בקיץ. שנפחד ונוכה עד זוב דם.

והיה להם חלון קטן מסורג, דרכו הם יכלו להציץ בכיף שלהם ולראות איך שכל זה קורה.

באמת, עם מופלא העם הגרמני. והיהודים האלו שנסעו לשם לגור?
מופת של יכולת מחילה וזיכרון קצרצר.

יום שלישי

מלובלין נסענו חזרה לוורשה.
כי מלחמה בארץ, וכי הטיסות של הילדים שאמורים לשוב מחר מניו יורק לתל אביב דרך וורשה בוטלו.
ועכשיו אנחנו צריכים להתמודד עם זה.
נוספו לנו שלושה מתבגרים לקמפר –
ה צ י ל ל ל ו ו ו !

טיול קרוואנים בפולין - טיפים קטנים לחוויה גדולה

פולין היא יעד נוח ונעים לקרוואנים – כבישים טובים, מחירים סבירים והרבה מרחבים ירוקים. ועדיין, כמו בכל טיול, תכנון נכון חוסך זמן, כסף ועצבים.

למה קרוואן?
פולין היא מדינה גדולה מאד (פי 14.5 ממדינת ישראל), והמרחק בין הערים והאתרים לא קצר. קרוואן מאפשר לכם לטייל בלי לפרוק, לארוז ולפרוק שוב – הבית שלכם פשוט נוסע איתכם.
רוב אתרי הקמפינג מציעים מקלחות, מכונות כביסה ולעיתים גם פינת שעשועים לילדים, כך שלא צריך להתפשר על נוחות.

הזמנה והכנה
מומלץ ללמוד על תפעול הקרוואן ולצפות בסרטוני הדרכה (יש הרבה ביוטיוב) לפני היציאה, זה חוסך הרבה ניסוי וטעייה בשטח.

אריזה חכמה
שקיות ואקום הן פתרון מושלם כשצריך לדחוס בגדים לכל מזג אוויר. גם קיץ פולני יכול להפתיע בגשם קריר.

קניות בסופר
חשוב לתכנן מראש את רשימת המצרכים שתצטרכו. לשכוח משהו חיוני פירושו לצאת עם הקרוואן לסיבוב מיותר עם רכב כבד, ועדיף להצטייד מראש ולחסוך נסיעות.

רוצים גם לטייל באופן עצמאי וכשר?

הצטרפו לאלפי מטיילים אחרים וקבלו ישר למייל את המאמרים הכי מקיפים ופרקטיים למטיילים שומרי מצוות בחו"ל. הירשמו כאן:

בלחיצה על הרשמה אתם מסכימים לתנאי השימוש ומדיניות הפרטיות של "מטיילים בכיפה". לפרטים נוספים >

בטח יעניין אותך גם:

הפוסט טיול קרוואנים בפולין: מסע בין מורשת יהודית לטבע ונוף הופיע ראשון במטיילים בכיפה

טיול קרוואנים בנורווגיה: מסע כשר לארץ הפיורדים

עדי — Mon, 14 Nov 2016 09:49:11 +0000

רבקה תמיד חלמה לבקר בנורבגיה. ההשראה שקיבלה מספרי מתח ופנטזיה שכתבו סופרים נורדיים כמו יו נסבו וסטיג לארסון, והנופים שתוארו בהם, גרמו לה לפנטז על טיול בנורבגיה היפה והקפואה.

ברבות הימים, עלה רעיון הנסיעה לנורווגיה והחל לתפוס תאוצה. בעלה סיפר על הטיול המתוכנן לחבר שלו שהתלהב, ושתי המשפחות החליטו יחד על טיול קרוואנים בנורווגיה.

ההחלטה התקבלה, והטיול יצא לדרך – תכנונים, רשימות וסריקת כל פיסת מידע רלבנטית מרחבי האינטרנט ומספרים. בסופו של דבר היו בידי רבקה מסלול מפורט, מפה, רשימת ציוד אינסופית וקובץ אקסל עם ירידה לרזולוציה של שעות (רבקה בחורה יסודית!).

את הקרוואנים החליטו לשכור דרך חברה ישראלית, מה שהתגלה כהחלטה מצויינת: כשבוע לפני הטיול הם הוזמנו לפגישה ע"י נציגי החברה בארץ, בה קיבלו את כל המידע וההוראות. בנוסף, קיבלו הדרכה בעברית ותמיכה זמינה לאורך כל הטיול.

הטיול היה מדהים, והותיר את רשמיו על כל בני המשפחה כחוויה משמעותית שיזכרו לנצח (בזכות התמונות…).

הנקודה היהודית בנורווגיה

הקהילה היהודית בנורווגיה קטנה יחסית (כ- 1,500 יהודים), וזו הקהילה היהודית הצפונית ביותר על פני כדור הארץ. רוב היהודים בנורווגיה מתגוררים בעיר הבירה אוסלו, בה יש בית כנסת פעיל. ובעיר הצפונית טרונדהיים, בה קיים בית הכנסת הצפוני ביותר בעולם.

בבית הכנסת שבאוסלו יש מנין מדי שבת – בערב וביום. כתובת: Bergstien 13 0171 Oslo.

מי שמעונין, יכול לסעוד ארוחות שבת בבית שליח חב"ד באוסלו הרב שאול וילהלם. יש ליצור קשר במייל: shaulwilhelm@gmail.com, לא פחות מעשרה ימים לפני ההגעה.

אוכל כשר בנורבגיה הוא נושא כאוב: אין כמעט מענה לשומרי כשרות בארץ הצפונית. המקומות היחידים שבהם אפשר להשיג מעט אוכל כשר הם אוסלו וטרודנהיים. באוסלו יש את הקהילה היהודית, המחזיקה חנות מכולת קטנה עם מצרכים כשרים. ויש גם רשימת מוצרים כשרים שניתן לקנות במדינה. כאן, בניגוד למקומות אחרים בהם אפשר להצטייד במקום, אין מנוס – מי שרוצה לאכול כשר צריך להביא את זה בצידנית מהארץ.

אבל אל תדאגו: שתי המשפחות לא ממש סבלו מרעב בטיול לנורווגיה. רבקה היא קונדיטורית מחוננת (והיא עוד מתעסקת בזה רק כתחביב, לצד העבודה שלה במשרה מלאה בהייטק!). היא והמשפחה השניה חילקו ביניהן את העבודה: אחת אחראית על החלבי והקינוחים, השניה על הבשרים.

לא יאמן באיזו יצירתיות הם הפיקו ארוחות גורמה מדהימות בטיול הזה. הם סחבו מהארץ לחם וחלב קפוא, טורטיות (נהדרות כשהן מחוממות על מחבת פסים), בשרים קפואים ואפילו קמח ומוצרי אפיה! ובאמת, כשרואים את התמונות המגרות אי אפשר שלא לרייר..

והנה סיפור המסע לארץ הפיורדים: 10 ימים, 2 משפחות, 8 ילדים, טיול קרוואנים בנורווגיה.

התחלה - נחיתה באוסלו, קבלת קרוואנים ונסיעה ללילהאמר

נחתנו באוסלו (אחרי חניית ביניים באיסטנבול – לא מומלץ..) בשעות הצהרים של יום ראשון, וחיכינו לנציגי חברת הקוואנים שיבואו לאסוף אותנו. החברה הנורבגית התגלתה כמעולה: הנציגים (דוברי אנגלית) חיכו לנו בשדה התעופה והובילו אותנו לאתר הקרוואנים. שם קיבלנו הדרכה "על רטוב" בטיפול ותחזוקת הקרוואן.

הקראוון מתוכנן בצורה מעולה ומעוררת השתאות: הנדסת אנוש במיטבה וחשיבה עד לפרטים הקטנים. כל שטח מנוצל בצורה הטובה והפרקטית ביותר. השולחן למשל הופך למיטה, הארונות ננעלים בלחיצה, לכל חלון בקרוואן יש כיסוי בגודל מתאים בדיוק, בחלק העליון יש מיטה זוגית נוחה. בכל קרוואן יש שולחן וכסאות מתקפלים לאכילה בחוץ.

יש בקרוואן מנגנוני גז, חשמל וטמפרטורה שצריך להכיר ולתפעל. יש גם שלוש מערכות מים: לבנים (לשתיה), אפורים – למקלחות וכלים, ומים שחורים מהשירותים. אל דאגה, יש מספיק מים. המקלחון קטן וצפוף וזרם המים קצת חלש, אבל מי שם לב לקטנות שכאלה…

אחרי ההדרכה יצאנו לדרך. עשינו מעין משחק בקרוואן: כל אחד מבני המשפחה קיבל תפקיד – אחד מוודא שהארונות נעולים, שני שאין שום חפץ שעלול ליפול ועוד. היציאה לדרך נעשתה כמו המראה לפני טיסה "הכל בסדר? כולם מוכנים להמראה?".

הגענו לעיירה לילהאמר בערב – דקה לפני שאתר הקמפינג נסגר. באתר היו מקלחות בתשלום, WIFI וגם אפשרות לשכור בקתות ללילה (אופציה טובה לימי גשם שהשתמשנו בה בהמשך). התארגנו עם ארוחת ערב חפוזה והלכנו לישון.

למחרת בבוקר התעוררנו לתוך גלויה, העיירה היפהפיה לילהאמר נפרשה לנגד עינינו על שפת המים:

הילדים (עדיין בפיג'מות), מיהרו להתנפל על המתקנים בחניון הקמפינג. שלחנו את הבנים לסופר להביא מצרכים חיוניים ופירות, וארגנו ארוחת בוקר.

את היום הזה העברנו בנסיעות, והתקדמנו עשרות קילומטרים לכיוון צפון. בדרך בזבזנו זמן יקר בניסיון למצוא סים וחבילת תקשורת לטלפון, שלרוע המזל לא סידרנו מהארץ. לפנות ערב הגענו לחניון טרולסטיגן.

טיפ: לא כדאי לנסות לחסוך בתקשורת, ולסמוך על רכישת סים בנורווגיה. עדיף לקנות חבילת תקשורת מהארץ, גם אם המחיר קצת יותר יקר. זה חוסך זמן טיול יקר וחיפושים.

דרך הטרולים

טרולסטיגן (Trollstigen) – "סולם הטרול" בנורווגית, הוא כביש תלול במערב נורבגיה המהווה אטרקציה תיירותית מפורסמת. בכביש הזה יש לא פחות מ-11 פיתולים חדים, ולכן הוא נחשב לאחת הדרכים המסוכנות בעולם. לאורך השביל נשקף נוף עוצר נשימה של רכסי הרים, מפלים, פיורדים עמוקים ועמקים פוריים.

יצאנו לדרך הטרולים מהקמפינג בטרולסטיגן. הכביש הצר עם השיפועים החדים היה מאתגר לנסיעה והצריך זהירות יתר בנהיגה. מדי פעם היינו צריכים להמתין בצד הדרך ולתת לאוטובוסים לעבור. אבל הנוף, הנוף! פשוט עוצר נשימה..

האוויר קפוא והאוירה חמה, מצטלמים לאורך הדרך בנקודות תצפית מדהימות. אטרקציה מגניבה באזור הוא השלט (היחיד בעולם) המזהיר מפני המצאותם של טרולים קטנים! לפי סיפור עם נורווגי, הם מתרוצצים ביערות שלצד השביל…

פיורד גיירנגר

מדרך הטרולים ירדנו לכיוון VALLDAL, משם הספקנו ברגע האחרון את המעבורת ל- EIDSDAL. חוויה להיכנס עם הקראוון למעבורת, אפילו שזו נסיעה של 5 דקות בלבד. יצאנו מהקרוואן וטיפסנו מהר במדרגות המעבורת למעלה כדי להספיק לראות את הנוף המדהים.

משם המשכנו בדרכינו לגיירנגר GEIRANGER – הפיורד הראשון שלנו, הנחשב לאחד הפיורדים היפים בנורבגיה. פתאום, משום מקום, נגלה נוף מטורף של אוניות ענק העוגנות בפיורד חלק כמו מראה.

פיורד גיירנגר הוא פיורד המוגן ע"י אונסקו, והוא מוקף בפסגות הרים, במפלים הזורמים מההרים אל המים ובצמחייה ירוקה. זהו אחד הנופים היפים ביותר בנורווגיה (ואולי בעולם כולו) והוא עוצר נשימה. קשה להתנתק.

ירדנו לכיוון העיירה הקטנה, והתמקמנו בקמפינג הציורי על גדות הפיורד. משם המשכנו לחוויה המטורפת של היום: שייט בסירת מנוע על הפיורד. אין מילים. עפים על הגלים בין הנופים.

לארוחת הערב חשבו הבנים לנסות את כישורי הדייג שלהם, אבל אף דג לא התבלבל… נשארנו עם הקציצות ברוטב שסחבנו מהארץ לארוחת ערב מקסימה בחייק הטבע.

קרחון בריקסדאל

למחר התעוררנו ליום סגרירי וקר. התארגנו ויצאנו לכיוון קרחון בריקסדאל. הדרך ארוכה וגשומה, זרזיפים מלווים אותנו לאורך הדרך אבל הנופים עדיין מדהימים. עוברים בתוך מנהרות ועולים על הרים, לצד פיורדים, מפלים ונחלים…

קרחון בריקסדאל הינו זרוע של קרחון יוסטדאל, הנחשב לגדול ביותר באירופה. ומהווה מוקד משיכה לתיירים מכל רחבי העולם. הקרחון המפורסם ממוקם בין מפלים לפסגות גבוהות, וצולל מגובה של 1200 מטרים הישר לתוך עמק בריקסדאל היפה.

הגישה אל הקרחון היא מהעיירה אולדן (Olden). ממנה אפשר להגיע אל בריקסדאל ברגל – הליכה במסלול של 3 ק"מ, או לנסוע עם רכבי טרול מיוחדים המגיעים עד קרוב לקרחון. אנחנו בחרנו כמובן באופציה השניה, והזמנו מראש מקום ברכבים של הבריקסדאל.

עלינו לרכב הטרול, רכב פתוח קטן של 6 מקומות, עם נהגת נורבגית קשוחה. הרכב טיפס באיטיות במעלה ההר, בדרך שעוברת בתוך נוף ייחודי עם מפלים ומקורות מים מימין ומשמאל, והגשם מלמעלה..

קררר נורא, יורדים מהרכב וממשיכים ברגל עד לקרחון, והנה מתגלה לה לשון הקרח העצומה, המטפטפת אל תוך האגם שמימיו קפואים. אי אפשר בלי כמה תמונות.

חזרנו את כל הדרך בחזרה ברגל. לבתי הקטנה יש חוש מיוחד להרדם בדיוק באמצע האטרקציות. הפעם נרדמה על כתפיו של בעלי כמו קופיף קטן, משמשת כמטריה מאולתרת.

חזרנו סחוטים לקראוון, והמשכנו לכיוון פיארלנד (FJARLAND) בחיפוש אחרי בקתה לשהייה בלילה.

מצאנו אתר קמפינג בדיוק ליד מוזיאון הקרח, ושכרנו בקתה חמודה. הכנו ארוחת ערב חלבית שווה שכוללת פסטה שמנת פטריות, הום פרייז, נקניק סלמון, וסלט ירוק טעים. איזה כיף זה להרים ארוחות טעימות בשום מקום!

הקמפינג חשוך ושומם. הנורבגים הקרים הולכים לישון כל כך מוקדם, שנראה שאין נפש חיה בעולם חוץ מהישראלים הרעשנים. לילה טוב!

פיארלנד ופלאם

קמנו לבוקר קריר ויפה. ההתארגנות ארוכה, כי צריך להשאיר את בקתת הראש-דשא (גג הבקתה משמש כקרקע פוריה לצמחיה שופעת) נקיה. לארוחת הבוקר פנקייקס עם פירות, שוקולד וסילאן – יאמי.

יוצאים למוזיאון הקרח בפיארלנד שמתגלה כמקום חביב. סרט על הקרחון הענק של נורבגיה, תערוכות על מזג האויר והקרחונים ובובות ענק של בעלי חיים אופיינים לאזור (מי אמר דב קוטב?).

מתחילים את דרכנו לכיוון פלאם. בדרך עוברים במנהרה הארוכה בעולם (25 ק"מ), כל כך מרדים.. עוברים בלארדל, וממשיכים לפלאם.

אחרי כשעתיים מגיעים לפלאם (Flam) – כפר קטן מוקף בהרים תלולים, מפלים ועמקים, הנמצא בקצה הפיורד אורלנדספיורדן.

בפתח מרכז הקניות בפלאם אנחנו פוגשים את הסנוניות הראשונות של הקבוצה שתארח לנו לחברה בשבת. נראה מעניין :) לפחות סיפרו שהאוכל טעים..

פלאם וסביבתה מציעים למבקרים שפע אתרים ואטרקציות:

טיולים רגליים בנוף הדרמטי סביב הכפר הזעיר.
דיג בנהר
רכיבת אופניים ב- Rallarvegen ("דרך הפועלים השחורים"), אחד משבילי האופניים היפים ביותר בנורבגיה,
שייט בנאראפיורד (Nærøyfjord) – פיורד הנכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו, ונודע כפיורד הצר ביותר בעולם.
גולת הכותרת של פלאם – Flåmsbana (רכבת Flåm), אשר נבחרה כנסיעת הרכבת המדהימה ביותר בעולם ע"י לונלי פלאנט בשנת 2014. הרכבת נוסעת מפלאם למירדאל, וזוהי הרכבת התלולה באירופה. במהלך נסיעה של 20 ק"מ צופים בנופים של הרים, נהרות ומפלים.

אנחנו החלטנו לוותר על השיט בנאראפיורד (היינו כבר בשייט בגייראנגר), ולנסוע ברכבת המהוללת.

הרכבת בפלאם מאכזבת. אם היא אחת מהרכבות היפות בעולם אז אולי העולם שלנו לא כל כך יפה… כנראה מרוב שראינו כל כך הרבה פיורדים, מפלים וירוק בעיניים אנחנו קצת פחות מתרגשים. הנסיעה ארוכה (40 דקות לכל כיוון) ואפילו משעממת לפעמים… והמחיר הגבוה לא מצדיק את החוויה לדעתנו.

חזרנו לקמפינג בפלאם לארוחת ערב דשנה על האש עם מגוון בשרים, סלטים וטורטיות.

טיפ: כביסות עדיף לעשות בערב, מיד כשמגיעים לקמפינג. בבוקר ממהרים, יש תור לפעמים ואין זמן לחכות למכונה שתסתיים.

שישי שבת בגיילו (Geilo)

לגיילו (יילו כמו שהנורבגים קוראים לה), הגענו מהעיירה פלאם בשעות הצהריים של יום שישי. זוהי עיירת סקי פופולארית בנורבגיה, שפעילה בעיקר בחורף. השלג צפוי להתחיל כבר בסוף ספטמבר ולהמשך עד סוף מרץ.

תיאמנו מראש עם קבוצה של טיול מאורגן כשר בנורווגיה את האפשרות להצטרף אליהם בשבת. מארגני הנופש לא התלהבו (בלשון המעטה..) שנצטרף אליהם לשבת בלבד, והתנו זאת באפשרות שתישאר יחידה פנויה במלון. למרבה המזל, ברגע האחרון נשארה סוויטה פנויה בשבילנו.

הגענו למלון המקסים HAVSDALGRANDA, מוודאים שהכל אמת ולא דמיון. יש לנו סוויטה! מקסימה עם 6 מיטות עבור 12 נפשות.. אבל לא נורא. אם יש מקום בלב יש מקום גם בדירה :)

המלון משמש כמלון דירות לתקופת הסקי והוא מותאם לכך באופן מקסימאלי. לדירה שלנו שתי קומות: בקומה העליונה מטבחון, סלון וחדר מגורים, ובתחתונה 2 חדרי מגורים, מקלחת וסאונה צמודה. הריהוט סקנדינבי טיפוסי: נקי ופונקציונלי, אבל בטעם ובשיק צפוני. הקומה התחתונה מתחברת לחניון התת-קרקעי של המלון, שבעצם מרשת את כל הביתנים הסובבים את המלון, כך שלגולשים אין צורך להוציא את האף לקור ללא צורך.

בשעות שנותרו לשבת החלטנו לצאת לראפטינג. הגדולים הצטיידו בחליפות צלילה מבודדות ויצאו לשייט, מלויים במדריך צמוד וצלם. בעוד הנשים והפעוטות ניצלו את הזמן לשופינג בקניון היחיד באזור.

חזרנו למלון שעה לפני הדלקת נרות ואז התחיל המירוץ לשבת. 12 נפשות צריכות להתקלח ולהתמקם בדירה קטנה. האתגר לא קטן אבל אנחנו צלחנו אותו בגבורה! מסתבר ש- 6 דקות מקלחת זה המון..

אבל איזו שבת מענגת! האוכל מצוין, ביתי ובשפע. ויש אפילו דרשות מפי רב ידוע שגם הוא, כמו שאר המשתתפים, מתעניין במסע הקראוונים שלנו.

בצהרי השבת יצאנו לסיור קצר בגבעות שעוטפות אותנו, ועלינו לאיזור הסקי עם אריה המדריך החביב. מתארים לעצמינו את המקום הלבן בחורף..

בעשר בלילה כשיוצאת השבת אנחנו לא מאמינים שהיא כבר הסתיימה.. באמת היה נפלא!

טיול קרוואנים בנורווגיה – אוסלו

את היומיים האחרונים של הטיול העברנו באוסלו.

ביום הראשון בילינו בלונה פארק ענק בשם Tusenfryd שנמצא בפאתי אוסלו. כיוון שהלימודים כבר התחילו בנורבגיה, האתר פתוח רק בימי שבת וראשון, וגם אז כמות המבקרים דלילה ביותר.

אנחנו מנצלים כל דקה ומנסים את כל המתקנים, יש גם כמה שלא מוכרים בארץ. הילדים מתלהבים, אין תורים כמעט!

יצאנו כמעט אחרונים לפני הסגירה בשבע, ונסענו לקמפינג EKEBERG שממוקם בגבעה הצופה על אוסלו.

ביום השני טיילנו בתוך העיר אוסלו.

מכיוון שלקראוונים אין אפשרות להתנייד ולחנות בכל מקום באוסלו, האופציה העדיפה בשבילנו היא לקנות כרטיס אוטובוס יומי. זהו כרטיס המשמש לכל סוגי התחבורה הציבורית: כולל מעבורת, חשמלית, או אוטובוס (עלות: 45 ש"ח למבוגר, 22 לילד).

נסענו באוטובוס מהקמפינג למרכז העיר, ומשם המשכנו בריצה קלה דרך השדרה המרכזית של העיר לכיוון ארמון המלך. רוצים להספיק את טקס החלפת המשמרות שקורה כל יום בשעה 13:30.

השדרה יפה מאד, אירופאית, בנויה כמדרחוב עם בתי קפה ומזרקות. אבל אין זמן להסתכל. יש לנו ממש כמה דקות עד לתחילת הטקס בארמון המלוכה.

אמרנו ארמון? יותר דומה לבית של עשיר ממוצע… הספרטניות של הנורבגים מתבטאת פה במלא הדרה. משמר די עלוב של כמה חיילים שעומדים במקום. לאחד נפל העיטור מהכתף, בושה! בבקינגהאם הוא היה מפוטר בבעיטה. ופה ממתינים עד שחייל אחר מרים אותו באדישות וממשיכים כרגיל.

אחרי סנדויצים ומפגש עם כמה ישראלים, אנחנו חוזרים לשדרה לטיול רגלי ונינוח יותר. להכיר את העיר, ששונה לחלוטין מהאיזורים הכפריים ששהינו בהם עד היום. עוברים ליד כמה גינות ומבנה הפרלמנט, שנראה מרשים יותר מהארמון..

העיר סואנת, המון אוטובוסים, חשמליות וספינות ענק עוגנות בנמל. המוני מהגרים ותיירים מכל העולם, הרבה נשים מוסלמיות, אפרו-אמריקאיות ובליל של שפות. גם פה ליפנים יש נציגות דומיננטית.

היעד הבא שלנו הוא מוזיאון ספינות הויקינגים שנמצא בחצי האי ביגדוי. מוזיאון נחמד, לא יקר. אנחנו עוברים בין המוצגים שכוללים ספינות ויקינגים עתיקות ועוד כל מיני. נראה שויקינגים וטרולים הם הערכים המקודשים ביותר פה באיזור..

הילדים יוצאים עם שלל חרבות מעץ. עולים על האוטובוס בכיוון חזרה, עוברים דרך החווה המלכותית – שם אפשר לראות עוד כמה חיילים משועממים בשער.. וחוזרים לקחת את הקראוון מחניון אקברג.

את הלילה האחרון החלטנו להעביר באתר קמפינג בשם סטורנגה, שנמצא במרחק 5 דקות נסיעה מתחנת החזרת הקראוון. כיוון שעלינו להחזיר אותו מוקדם בבוקר. אתר הקמפינג ריק כמעט לגמרי.

הנוף מהמם.. מתענגים על ארוחה דשנה של סלמון על הגריל (סוף סוף!) אורז, פירה, כרובית מטוגנת, מוקפצים ושני סלטים מעולים..

לא יאומן שככה עברו לנו עשרה ימים ביעף.. אורזים הכל, מנסים קצת לנקות, ולישון..

למחרת בבוקר אורזים, מסדרים ומנקים את הקרוואן (העדפנו לחסוך את דמי הניקיון ולעשות אותו בעצמנו – שגיאה!). עוברים ביקורת קפדנית (על הקצה) של מנהלת המקום, ומקבלים טרמפ לשדה התעופה.

באחת עשרה אנחנו כבר בשדה התעופה היפה של אוסלו (גארדמון), ממתינים לטיסה לארץ. אנחנו נוחתים בישראל קצת לפני חצות. לשלוש מזוודות שלום, אחת נפצעה קשות.. אבל זה כבר לא משנה :)

העיקר שחזרנו בשלום! היתה חוויה חד פעמית!

טיפים לטיול קרוואנים בנורווגיה

נורווגיה היא יעד יקר. נקודה. אפשר לנסות לחסוך (טיפים בהמשך), אבל בסופו של דבר זה עדיין טיול יקר. הטיסות לא זולות, גם שכירת קרוואן ודמי שהיה בקמפינג עולים לא מעט, והאתרים מאד יקרים.
קרוואנים זה אופציה מעולה לטיול בנורבגיה. המרחקים בין האתרים גדולים מאד. וכך, במקום לפרוק ולארוז שוב מדי לילה במקום אחר, נשארים עם החפצים באותו מקום לאורך כל הטיול. בכלל, כל הנושא של קרוואנים מאד מפותח בנורווגיה:
- יש אתרי קמפינג בכל מקום אפשרי.
- אתרי הקמפינג נמצאים במקומות היפים ביותר מול נופים עוצרי נשימה.
- במרבית אתרי הקמפינג יש ציוד מלא לרווחת המטיילים: מקלחות, מכונות כביסה וייבוש, כיורים גדולים לכלים, מתקני שעשועים לילדים ועוד.
מומלץ להזמין קרוואנים דרך חברה ישראלית. אין תחליף להדרכה המפורטת בעברית (עוד לפני הטיול), לתמיכה ולביטחון.
כדאי גם לצפות בסרטוני הדרכה לנסיעה בקרוואנים ביוטיוב כהכנה לנסיעה.
אין צורך לתכנן ולחפש מקומות קמפינג מראש. נורווגיה מרושתת בעשרות אתרי קמפינג בכל פינה, בפרט במקומות התיירותיים. מיותר לקנות את הדיסק עם רשימת אתרי הקמפינג שמציעה חברת ההשכרה. הדיסק לא מכסה את כל האתרים, והתכנון לפי חניוני הקמפינג שבדיסק סתם מגביל את הטיול.
מומלץ לצאת לטיול קרוואנים עם עוד משפחה (רצוי משפחה שיש איתה כימיה טובה). עוזרים אחד לשני ובין הילדים נוצרות חברויות מקסימות. בנוסף, בגלל האופי הקצת מבודד של טיול בקראוון במדינה זרה (עם שפה בלתי אפשרית) תמיד טוב, נעים יותר וכייף שיש עוד משפחה בשטח.
כדאי לשים לב בתכנון הטיול לתאריכים. העונה המומלצת לטיול בנורווגיה היא יוני עד תחילת ספטמבר. אחרי ה- 15 באוגוסט מסתיימת חופשת הקיץ הנורבגית, וחלק מהאתרים והאטרקציות לילדים כבר סגורים. מצד שני, אז מרבית האתרים יותר פנויים.
שימוש בשקיות וואקום מקל מאד על האריזה לפני הטיסה. (בפרט שצריך לדחוס המון חפצים לתוך מספר מזוודות מוגבל).
אם נוסעים עם עוד משפחה, מומלץ להשתמש באפליקציית קשר (סוג של ווקי-טוקי). מאד נוח לתקשר בדרכים. אנחנו השתמשנו באפליקציית ZELLO.
לגבי קניות בסופר והצטיידות בנורווגיה – צריך להיות מאד מתוכננים ומאורגנים. אם שכחתם משהו חשוב זה לא בדיוק גיחה עם הרכב, זה אומר לצאת עם הקרוואן וזה כבר סרט…

רוצים גם לטייל באופן עצמאי וכשר?

הפוסט טיול קרוואנים בנורווגיה: מסע כשר לארץ הפיורדים הופיע ראשון במטיילים בכיפה